מטה יהונתן (פסח) טו

חזקתו בדוק אלא דחזקתו בדוק משום דאי לא בדוק היה מודיע לשוכר שיבדוק להכי פריך ונשאלה פירש שמא המשכיר סמוך שישאל לו השוכר אי בדוק אי לא וא"כ אמאי יהי' חזקתו בדוק ומתרץ דליתא למשכיר דנשייליה וא"כ כיון דאינו בעיר ואין השוכר יכול לשואלו ודאי אי לא היה בדוק היה מודיע לו שיבדוק וא"כ לפי המסקנ' דקאמר טעמ' דחזקתו בדוק משום דהכל חבירי' אצל בדיקת חמץ ה"א אפי' אם הוא בעיר א"צ לשיילי' רק ע"ז קשה קושיית תוס' ד"ה לאו משום תימא מאי ס"ד דאי בחזקתו בדוק א"כ מאי צריך לאמירה דהני כלל וצ"ל כתרוץ ר"י דמיירי כגון שב"ה בעיר וכו' ע"ש דברי תוס' וא"כ מוכח היכא דליכא עדות אשה או קטן אם הוא בעיר צריך לשיילי' וכתב הרא"ש שפיר מתוך דברי הר"י משמע וכו' וק"ל

סעיף ג' המשכיר בית לחבירו בחזקת בדוק ונמצא שאינו בדוק וכו' זה לשון תוס' בפסחים דף ז' ע"ב ד"ה המשכיר נראה לרשב"א דבי"ג איירי דאי בי"ד על המשכיר לבדוק עכ"ל יש להסתפק בדברי התוס' דכתבו אם הוא בי"ד על המשכיר לבדוק פירש בשלמא בי"ג כיון דאין דרך לבדוק בי"ג א"כ בזה י"ל ניחא לי' למעבד מצוה משום דמסתמא סבר השוכר אף דאמר לי המשכיר שהוא בדוק מ"מ פטומי מילי דעלמא נינהי אבל בי"ד כיון דכל אדם מישראל מחוייב לבדוק מאתמול א"כ וודאי השוכר סמך עליו בתחלה ויהי' תנאי גמור ולא אמרינן בזה ניחא ליה לאדם למעבד מצוה והא שכתבו התוס' שבי"ג איירי דאי בי"ד על משכיר לבדוק פי' דרצונו לתרץ לשון הגמ' דקתני לישנ' בחזקת בדוק פשיטא אם הוא בי"ד, ע"כ מן הסתמא שכרו בחזקת בדוק לכך פי' בי"ג איירי ולכך נקט בחזקת בדוק כי מסתמא בחזקת שאינו בדוק אבל האי האיבעי' קאי נמי אמשכיר בי"ד וע"ז מתרץ ניחא ליה לאינש למעבד מצות ואפי' בי"ד נמי אמרי' ניחא ליה וכו'

סימן תל"ט

ט' ציבורים של מצה ואחד של חמץ ובא עכבר ונטל ולא ידענו אם נטל חמץ או מצה ונכנס לבית בדוק צריך לחזור ולבדוק בדין זה מחולקין תוס' והרמב"ם התוס' סוברים דדוקא בלא ביטול איירי שכתבו בפס' דף ט' ע"ב ד"ה היינו ט' חניות לפ' מ"ש רש"י דאיירי לענין בדיקה והכא הוי ספיקא דרבנן ולקולא ע"ש א"כ משמע מדבריהם היכא דביטול א"צ לבדוק דהוי ספיקא דרבנן ולקולא וכן פסק הטור אבל הרמב"ם סבר אפילו אם ביטול צריך לחזור ולבדוק ומפרשים טעמא משום דכל הבדיקה תקנו חכמים על ספק א"כ בזה לא שייך ספיקא דרבנן ולקולא והנה יש לדקדק בדברי תוס' דקאמרי דהוי ספיק' דרבנן ולקולא ותלינן דודאי מצה הוא הא אתחזק איסורא דהא הכא אתחזק חמץ כמו מצה והוי כמו גבינה של עכו"ם שנתערבה בגבינה של היתר חד בחד אסור כיון דאתחזק איסורא לא אמרינן ספיקא דרבנן ולקולא י"ל דבשלמא התם אתחזק איסור כמו היתר והוי ספק אסור משא"כ הכא כיון דכבר בדק הבית