מטה יהונתן (פסח) יא

הוא מצה והשתא פריך שפיר וכי משכח לי' ליבטלי' דאף אם יחוס עלי' לשורפ' דשמא הוא מצה לא יחוס עלי' מלבטלה דשמא הוא חמץ, אבל אי לא מבטלה ודאי עובר על ב"י כיון שהוא בפנינו ואף שהוא מסתפק הוי קצת חמץ ידוע' אבל חמץ שאינו ידוע כלל דהיינו אם הוא בתוך ביתו או לא וודאי דאינו עובר על ב"י דאונס רחמנא פטרא וא"כ לק"מ על הטור די"ל הא דכתב על חמץ שאינו ידוע עבר מיירי שהוא כאן אלא שהוא מסופק אם הוא חמץ או מצה וכו' ולא ק' קושית תוס' אבל לקמן כתב הטור הלכך אי לא ביטלו יוציאנו וישרפנו כדי שלא יעבור במזיד דעד עתה היה עובר עליו בשוגג ולפמ"ש גם בשוגג לא היה עובר עליו דהא לא ידע כלל אלא וודאי דס"ל דאף על אינו ידוע כלל עובר וקשי' קושית תוס' וצ"ל דס"ל דודאי אם בדק כדינו ולא מצא ואח"כ מצא חמץ בביתו ודאי דאינו עובר דהוי אונס אבל אם לא בדק כלל ואח"כ מצא עובר עליו ב"י וב"ימ וז"ל הטור אם לא בטל היינו אם לא בדק שאם בדק מסתמ' היה מבטלו כדקי"ל הבודק צריך שיבטל אלא וודאי שלא בדק כלל ושפיר כתב דעד עכשיו עבר עליו בשוגג וכו' ובזה אזלא קושית תוס' דשם מיירי שבדק ואז אי לא מצא אינו עובר או י"ל דס"ל לטור דעל חמץ שאינו ידוע כלל נמי עובר ואפי' בדק ואי קשה קושית תוס' י"ל דודאי תחלת תקנה לא הי' בשביל חמץ שאינו ידוע כיון שהוא ספק אי יש כאן חמץ כלל וא"ת כיון דהשתא איכא אינו עובר רק כשוגג כ"ז שלא מצא ומשו"ה פריך וכי משכח לי' ליבטליה ולק"מ קושית תוס' דאע"ג דלא משכח נמי עובר לכך תקנו דבודק תבטל כ"א דמשום הכי לא תקנו זה

סעיף ג אחר בדיקה מיד יבטלנו וכו' והנה הרמב"ם כתב על חמץ ידוע לא מהני ביטול, והקשו פוסקים מהא דאיתא בגמ' הבודק צריך שיבטל משום שמא ימצא גלוסקא יפה ופריך הגמרא וכי משכח ליה ליבטליה ולשטתו לא פריך הגמרא מידי דהא לא מהני ביטול בוודאי חמץ ונ"ל די"ל דרמב"ם ס"ל דאף על וודאי חמץ מהני ביטול, והא דכתב על וודאי חמץ לא מהני ביטול היינו שאין מקיים מצות עשה של תשביתו שעור מבתיכם או י"ל דרש"י ס"ל תשביתו היינו השבתה בלב ותוס' סב"ל דהיינו הפקר ולפ"ז י"ל דרמב"ם ס"ל דוודאי אם מפקיר אינו עובר דעכשיו אינו שלו והא דכתב דלא מהני ביטול היינו בלב דזה לא מהני בחמץ וודאי דשמא אינו מבטלו בלב שלם והשתא פריך שפיר הגמ' וכי משכח לי' ליבטלי' דהיינו שיפקיר אותו דמהני נמי על חמץ ידועה או י"ל דהא ק' לכאורה על הרמב' דהא דקי"ל דביטול מהני היא מתשביתו וע"כ קרא איירי בוודאי חמץ דהא כתב שאור וכו' וצ"ל דוודאי דין ביטול הוי קבלה ואסמכוהו אקרא ושפיר י"ל דקבלה לא היתה אלא על ספק רק קשה מנ"ל דילמא עיקר דין ביטול בא להורות לנו וצ"ל דקשה לרמב"ם קושית תוס' בד"ה מדאוריית' וכו' דתשביתו נפקא לן מאך חלק שאז הוא לאחר זמן איסורו דהוא אחר ו' שעות האיך מצו לבטולי' כיון דעכשיו אינו שלו אלא ודאי דקרא אסמכתא בעלמא רק כל זה אי אמרינן לאחר זמן איסורו לא מהני ביטול משא"כ א"א דמהני ביטול אף לאחר זמן איסורו ושפי' צ"ל דקרא בא להורות לנו דין ביטול אפי' בחמץ ודאי והא"ל דגמרא פריך וכי