מטה יהונתן (פסח) י

אבל לפ"ז קש' הא דקאמר ואי משכחת לי' ליבטלי' ולא קאמר לישרפיה ואאמ"ו דביעור חמץ אסור בשבת ובי"ט משום מוקצה ואפ"ה עובר על ב"י וב"ימ לק"מ די"ל דלמא משכח לי' בשבת או בי"ט דלא מצי למשרפיה ואתי לעבור על ב"י וב"י לכן צריך לבטל מקודם אבל לפי מה דקיי"ל דכל זמן שאינו יכול לבערו מצד איסור טילטול אינו עובר משום ב"י ובי"מ הדרא קו' לדוכתא ואאמ"ו דס"ל לטור כשיטת רש"י דמפרש דעתו עלוי' דחס לשורפה לק"מ דיחוס עלה לשורפה, אבל לא יחוס עליה לבטליה כמ"ש הטור משא"כ לשיטת תוס' והרא"ש דמפרשים דעתי' עליי' היינו דלא בטל ממילא כמו פירורים קשה הל"ל וכי משכח ליה לשרפי' וצ"ל דס"ל להטור היכא דבא לכלל ראיה בפסח אז עובר עליו למפרע משא"כ אם לא ראה חמץ כלל בפסח אף שיהי' בביתו אינו עובר עליו דשגיועות מי יבין וכמ"ש הט"ז ס"ק ב' לכך מוכרך הגמרא לומר שמא ימצא, דבלא נמצא אינו עובר עליו כיון שלא בא לכלל ראי' בפסח, והא דפריך וכי משכח ליה ליבטלי' צ"ל כיון שמיד מבטלו אינו עובר עליו למפרע כיון דמבטלי מיד לא בא לכלל ראיה קרינן ביה וק"ל

שם וטוב לחזור ולבטלו ביום י"ד פעם א' וכו' דין זה הוא ממ"ש הרא"ש ע"ש תשובת רש"י וז"ל כתב תשובת רש"י מיד בלילה יבטל ויש נוהגים לבטל בתחלת שעה ששית בשעת שריפה ואני אומר ששניה' כאחד טובים מדקאמ' בגמ' לא זמן איסורי' ולא זמן ביעורי' משמע אי הוי זמן ביעורי' זמן קבוע ולא אתי למפשע שפיר דמי והטעם לפי שרגילים לקנות חמץ ביום וכו' ע"ש ומקשים מאי מייתי ראי' מהא דאמר בגמ' לא זמן איסורי' ולא זמן ביעורי' וכו' היינו לפי מה דס"ד דלא יבטל בלילה אלא ביום קאמר שפיר הטעם כיון דלאו זמן ביעורי' דלמא פשע ואכל בלא האי חששא צריך לבטל ביום ולא בלילה אבל לדידן דקי"ל שצריך לבטל בלילה מנ"ל להרא"ש שצריך לבטל גם ביום ותירץ אדמ"ו דהרא"ש מוכיח משום שרגילים לקנות פת ביום י"ד ע"כ צריך לבטל ביום דאל"כ מאי פריך הגמ' לבטלי' בי"ד מאי נ"מ הא חכמים רצו לקבוע זמן לבטל חמץ וקבעו ליל י"ד ומאיזה סברא יותר איכא למקבע ביום הביטול מבלילה אע"כ דס"ל לגמ' דיש סברא יותר לבטל ביום מבלילה כיון דרגילים לקנות פת ביום אשר גם הוא יהיה בכלל ביטול ולפ"ז כתב הרא"ש שפיר טוב לבטל וק"ל

מג"א ס"ק ה' הביא בשם הטור דאם לא בטל עבר אף על חמץ שלא ידע וזהו נגד תוס' שכתבו בר"פ כ"ש ד"ה ואי אשמעינן דמדקפריך בגמ' וכי משכח לי' ליבטלי' משמע כל זמן שלא מצא אינו עובר ונ"ל דהא גם לדברי תוס' קשה לכאורה מאי פריך וכי משכח לי' ליבטלי' ומשני לאחר זמן איסורי' אכתי קשה אמאי אמרינן הבודק צריך שיבטל ואי משום גלוסקא יפה וכו' וכי משכח ליה לשרפיה אף דהוא לאחר זמן איסורי' וליכא ב"י כלל ולא קשיא שמא יתעצל רגע אחת מלשורפו ויעבור על ב"י הא תוס' ס"ל המשהא חמץ ודעתו לשרפו אינו עבר עליו כלל וצ"ל דתוס' ס"ל דוודאי על חמץ ידוע לא יחוס מלשורפה אבל חיישינן שמא ימצא גלוסק' יפה ולא ידע אם הוא חמץ או מצה וחס עליה לשורפה דשמא