מטה משה צז

כסא דהרסנא כדתנן יהוד' בן תימא אומר הוי עז כנמר וקל כנשר ורץ כצבי וגבור כארי לעשות רצון אביך שבשמים. כלו' שיתחזק במצוה יותר מהיכולת בידו ופרש"י בפירושו למסכת אבות וז"ל תכף לאותה משנה ר"ע אומר עשה שבתך חול. שנוייה ההיא דבן תימא לאורויי דר"ע לא אמר אלא למי שהשעה דחוקה לו ביותר אבל צריך אדם לזרז עצמו כנמר וכנשר לכבד שבתות ביותר עכ"ל. ומי שמענג אותו כראוי זוכה להתעדן בגן עדן. וזהו ענ"ג ר"ת "עדן "נהר "גן כדכתי' ונהר יוצא מעדן להשקות הגן. אבל מי שאינו מענגו נהפך מענ"ג לנג"ע דאותיות זה כאותיות זה. ר"ל מי שאינו רוצה להתעדן בעדן נהר גן אז נופל בגיהנם ביד נגעי בני אדם אשר הן המה המשחיתים אשר עליהם נאמר ונגע לא יקרב באהליך. אבל המענגו זוכה וניצול מנגע ומתהפך מנגע לענג הוא "עדן "נהר "גן ומתענג ברב טוב הצפון לצדיקים

תה ב שיטרח בצורכי שבת. בבקר ביום הששי ישכים להכין צרכי שבת דגרסינן פ' כל כתבי אמר רב חסדא לעולם ישכים אדם להוצאת שבת שנ' והיה ביום הששי והכינו את אשר יביאו כי' לאלתר. והכינו משמע הזמנה בבוקר דומיא דהבאה דכתיב והכינו את אשר יביאו והבאה היתה בבק' לאלתר. ובתנחומא אמר רב חסדא מניין שכל המוציא יציאה בשבת מצוה שישכים ויוציא בשחרית שנ' והיה ביום הששי כו' ודרשו חז"ל אין והיה אלא מיד שנאמר והיה כי קם הפלשתי אמר רבי זירא אע"פ שמוציא אדם ע"ש משחרית מצוה שיוסיף בין השמשות שנאמר והיה משנה עכ"ל. ולפיכך אל יהלך אדם בדרך רחוקה יותר מג' פרסאות בערב שבת כדי שיגיע למלון בעוד היום גדול ויכול להכין צורכי סעודה לשבת ל"ש אם הולך לביתו או לאושפיז' כמבואר פ' לולב וערבה. וכן אין לעשות מלאכה בע"ש מן המנחה ולמעלה דגרסינן פ' מקום שנהגו העושה מלאכה בע"ש ובערב י"ט אינו רואה סימן ברכה. ומעשה באשה אחת שהיתה טווה בע"ש ולא היתה עוסקת בצורכי שבת כראוי ומתה. ראה אחד בחלום שהיו שורפים עיניה וידיה בנעורת של פשתן. שאל למה דינה בכך השיבו לו מפני שהיתה עוסקת בע"ש בפשתן ולא היתה עוסקת בצורכי שבת

תו כתב אבי העזרי דדווקא העושה מלאכה להשתכר אבל מתקן הוא בגדיו וכליו לצורך שבת וי"ט. וכתב עליו הטור א"ח בסי' רנ"א וז"ל ומשמע מסוף דבריו שאפי' אם אינו עושה להשתכר אם אינו עושה לצורך שבת אסור. וכתב א"א הרא"ש ז"ל וכן מי שכתב ספרים לעצמו דרך למודו מותר כל היום עכ"ל. משמע מדבריו דלכתוב לעצמו ללמוד דווקא הוא דשרי. אבל אם כותב בשכירות לא. וכ"כ המרדכי בשם הר"ם. וכן התשב"ץ סי' צ'. והכלבו סי' ל"א

תז מצינו לחכמי התלמוד שאע"פ שהיה להם משרתים היו מסייעים בשום. דבר להכנת השבת בחבתו ולכבדו כדאיתא בפ' כל כתבי רב חסדא פריס סילקי כי' היה מחתך הירק לצורך סעודת ששת. רבה ורב יוסף מצליחי ציבי פירוש היו מבקעים העצים. ר' זירא מצתת צתותי פירש היה מדליק האש. רב נחמן מכתף ועייל מכתף ונפיק אמר אי מקלעי רבי אמי ור' אסי מי לא מכתיפנא קמייהו פי' היה מתקן הבית מכניס הכלים הצריכים לשבת ומפנה כלי החול. ומהם ילמוד כל אדם ולא יאמר לא אפגום כבודי כי זה כבודו שמכבד השבת

תח נהגו אנשי מעשה לטעום התבשילים בערב שבת כדי לתקנם כהוגן ויהיו נאכלים לתאוה וכן מצאתי בשם הירושלמי טועמיה חיים זכו מצוה לטעום קודם השבת טעם תבשילי שבת לכבודה עד כאן

תט כתב הכלבו בסימן ל"א ומשחיזין הסכין בכל ערב שבת דהכי תניא בספרי וידעתה כי שלום אוהלך זו השחזת הסכין. ומצאתי כתוב בשם ס' חיי עולם דמוכח לה מדכתיב והכינו את והוא כמו לאתים ולמזמרות

תי ג לרחוץ גופו. כדאיתא בפרק במה מדליקין אמר רב יודא אמר רב כך היו מנהגו של רב יהודא ברבי אילעי ערב שבת מביאין לו עריבה מלאה מים חמין ורוחץ בה פניו ידיו ורגליו. וכתב המרדכי וז"ל כתב ראבי"ה שמעינן מכאן דמצוה לרחוץ בערב שבת פניו ידיו ורגליו בחמין. וחפיפת הראש נמי מצוה לרחוץ בערב שבת כדאמרינן בפ"ב דשבת שנים שהמרו זה את זה ואמרו כל מי שילך ויקניט את הלל יקח ת' זוז ואותו יום ערב שבת היה והיה הלל חופף את ראשו. ובפרק חלק נמי גבי דוד המלך דמטא לארץ פלשתים כו' עד ההוא יומא פניא מעלי דשבתא הוה אבישי בן צרויה חייף רישיה. וכן פרק אין צדין בההיא בוכרא דאיית' קמי רבא בהדי פניא דמעלי יומא טבא והוי רבא חייף רישיה ע"כ. וכתב מהר"ש בהגה"ה בש"ע בא"ח סי' רמ"ב ס"ג שלא ירחץ לשבת אלא סמוך לערב שילביש עצמו מיד וזהו כבוד השבת. ומפי מורי הגאון ז"ל שמעתי הטעם שיש לרחוץ סמוך לערב כדי שתבא ההנאה בשבת עצמו דרחיצה הנאה שלאחר שעה היא כמ"ש הרמב"ן ז"ל הביאו הטור א"ח סימן תקנ"ג

תיא ד ליטול צפרניו. כדאיתא במדרש שפעם אחת נפטר רב א' ונתראה לתלמיד בחלום וראה התלמיד שהיה לו כתם על מצחו אמר ליה מפני מה אירע לך כך א"ל מפני שלא היה נזהר מלדבר בברכה א' מעין שבע וכשחזן אומר קדיש ושלא היה נזהר לגלח צפרניו בערב שבת עכ"ל. וכשיטלם כ' הרר"ד אבודרהם וז"ל צריך ליטול אותם על זה הסדר יד ימין אגהב"ד יד שמאל דבהג"א. ומצאתי כתוב בענין זה סימן אחר קשי"א בל"א תירו"ץ פירוש "קמיצה "שמאל "ימין "אצבע "באזהרה "לך "אל "תקוץ "יום "רביעי "והלאה "צפורני'. והטעם מפני שעד יום הרביעי הוא משבוע שעברה ומיום רביעי והלאה הוא משבוע הבאה. כמו שאמרנו בהבדלת מ"ש ולכן הזהיר לקוץ צפרניו מיום רביעי והלאה כדי שיהיה התיקון לכבוד שבת וסימן זה רומז כי נטילתם על זה הסדר קשיא. ואין לשאול טעם למה. כי אין בו תירוץ. ושמעתי בשם חכמי צרפת ובפרובינצא שהנוטל צפרניו כסדר קשה לעניות ולשכחה ולקבור בנים