מטה משה צו

שבת. והטעם הוא כי סוד השבת הוא דמיון ליום שכולו שבת אשר שם תענוג צפון לצדיקים. לכן ראוי לאדם להתדמות בשבת זו ליום שכולו שבת ולהתענג נפשו בכל מיני עונג. וכמו שעתיד הקב"ה לעשות סעודה לצדיקים בבשר ודגים שנבראו מששת ימי בראשית לתכלית הזה. ולהשקותם מיין המשומר בענביו מששת ימי בראשית כמו שכתבתי בשער ה' מעמוד התורה. כמו כן יש לו לאיש ישראל להתענג נפשו בבשר ודגים ויין כדי שיהיה עונג שבת זו מעין עה"ב שהוא יום שכולו שבת. ולזה אמרו בשבת במה מענגו בדגים גדולים ובראשי שומין. דגים גדולים רמז לדג הגדול שלעתיד. ובראשי שומין אפשר לומר משום דכל מה שיוכל להתדמות תענוג שבת זו לעה"ב יעשה. ואיתא בפרק מרובה חמשה דברים נאמרו בשום משביע ומשחין פי' מחמם את הגוף ומצהיל פנים ומרבה הזרע והורג כנים שבבני מעים וכל אלו דברים הם דמיון תענוג עה"ב. משביע כן תענוג עה"ב משביע שהרי אין בו לא אכילה ולא שתייה אלא צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהן ונהנין מזיו השכינה כדאיתא בפ' ב' דברכות. והיאך אמרו במקום אחר אמר רבי ברכיה בשם רבי יצחק אריסטון גדול עתיד הקב"ה לעשות לצדיקים לעתיד לבא וכל מי שלא אכל נבילות וטריפות בעה"ז זוכה לאכול ממנה לעולם הבא

גם בפרק המוכר את הספינה מצינו עתיד הקב"ה לעשות סעודה לצדיקים מבשרו של לויתן. וכתב הרשב"א דאולי הסעודה הזאת המעותדת לצדיקים תהי' בסוף הזמן שנוהג בי ענין פעולות גופניות במאכל ובמשתה ואחריה יתבטל מהם הנהוג ההוא ויהיו יושבי' ועטרותיהן בראשיהן ומתעדנין מזיו השכינה ותהיה להם הסעודה ההיא כענין העצרת אלא שזה תשלום זמן הקודש וזה תשלום זמן החול. הרי הסעודה המזומנת לצדיקים לעה"ב תהיה משביע שלא יצטרכו עוד למאכלי גופניות רק יהיו מתעדנין מזיו שכינה. משחין כן תענוג עה"ב כדאיתא בנדרים עתיד הקב"ה להוציא חמה מנרתקה רשעים נדונים בה וצדיקים מתרפאים בה שנ' וזרחה לכם יראי שמי שמש צדקה ומרפא בכנפיה ולא עוד אלא שמתעדנים בה כו' הרי שהקב"ה עתיד לחמם גופם של צדיקים בשמש צדקה ומתעדנים בה. מצהיל פנים כן תענוג עה"ב מצהיל פניהם של צדיקים שנאמר והיה אור הלבנה כאור החמה ואור החמה יהיה שבעתי' כאור שבעת הימים וגו' ות"י ויהא זיהור סיהרא כזיהור שימשא. וזיהור שמשא עתיד לזוהרא כזוהר על חד תלת מאה וארבעין ותלתא כזוהר שבעה יומא. שכשאתה כופל שבעתים ז' על ז' נמצאו מ"ט. הכפל אותם על ז' שנ' כאור שבעת הימים נמצאו שלש מאות וארבעים ושלשה. וכן הצדיקים עתיד הקב"ה להזהירם כמנין הזה שנאמר ואוהביו כצאת השמש בגבורתו. ומתרגמי' ועבדוהי צדיקים עתידים לזוהר' כזיהור יקרא על חד תלת מאה וארבעין ותלתא כזיהור שימשא בתוקפא וכתיב והמשכילים יזהירו כזוהר הרקיע ומצדיקי הרבים ככוכבים לעולם ועד

ואיתא במדרש פניהם של צדיקים דומים לעתיד לבא לחמה ללבנה לרקיע לכוכבים לברקים לשושנים למנורת בית המקדש. לחמה ללבנה מנין יפה כלבנה ברה כחמה. לרקיע לכוכבים מנין דכתיב והמשכילים יזהירו וגו'. לברקים מנין כברקים ירוצצו. לשושנים מנין למנצח על שושנים. למנורת בית המקדש מנין ושני זתים עליה. הרי שהקב"ה מצהיל פניהם של צדיקים בעולם הבא. ומרבה זרע כדכתיב כה אמר ה' לסריסי' אשר ישמרו את שבתותי וגו' ונתתי להם יד ושם טוב מבנים ומבנות כדלעיל הרי שהתענוג עולם הבא הוא טוב מזרע בנים ובנות. הורג כנים כו' מצינו גם כן בתענוג עולם הבא שכמו שהשום הורג הכנים שאין רימה שולט כך הזוכה לרוב התענוג אין רימה שולטת בו כמו שמצינו בכמה חסידים שאין הרימה שולטת בהם כמבואר בב"ב. ולדעתי כל מי שמזומן לעה"ב שיבא מיד אחר מותו לעולם הבא אז אין רימה שולטת בו דמאחר שהוא מזומן לעה"ב אז הוא בודאי מזומן שלא יהיה לו שום עונש ואי הוה רימה שולטת בו הוה ליה עונש דקשה רימה בבשר המת כמחט בבשר החי אלא מי שהוא מזומן לעה"ב בודאי אין רימה שולטת בו. ובזה צדקו דבריהם שאמרו שיש לענגו בראשי שומין כדי להתדמות לתענוג עולם הבא

הג"ה וזהו ג"כ כוונת ר' אבא דאיתא בפ' כל כתבי ר' אבא זבין בתליסר איסתרי כשיטי בשרא מתליסר טבחי. ובודאי האי מניינא לאו בקרי והזדמן, הוא. אלא דוקא להורות לנו כי דעת ר' אבא להתענג בשבת ולהתדמות לתענוגי עה"ב ששם י"ג מעלות כדכתבתי לעיל סי' צ"ד בשם רבינו בחיי וכדאי' במדרש ר' אבהו כשנטה למות הראה לו הקב"ה תלת עשר נהרין דאפרסמון. וכתב רבינו שם טוב בפ' ויחי שהם הי"ג מעלות דע"ה. כן היה דעת ר' אבא שקנה: מתליסר טבחי כל א' טוב ומעולה מחבירו כנגד י"ג מעלות זו למעלה מזו. וכנגד זה ג"כ יוסף מוקיר שבתא שהיה מכבדו ומענגו להתדמות תענוגי עה"ב שהם י"ג מעלות אשכח מרגניתא זבניה בתליסר עילית' דדינרי דדהבא וכל הני מניינא דוקא נינהו דלא כפרש"י שכי' דרך גוזמא הם אלא אמת ויציב ועשוי' באמת וביושר ע"כ

וזולת זה כל דאפשר ליה למעבד להרבות בעונג שבת יעבד כגון לתבל המאכלים בכל מיני: תבלין כי לעתיד יקבל כל מיני אורה כוף דבר כל המרבה הרי זה משובח. ואל יאמר היאך אחסר פרנסתי כי אדרבה אם מוסיף יוסיפו לו כדתניא בפ"ב דמסכת ביצה תחליפ' בר אבוהי דרבנ' חזאי אמר כל פרנסתו של אדם קצובה לו מר"ה לר"ה חוץ מהוצאת שבתות ויו"ט והוצאת בניו לת"ת אם מוסיף יוסיפו לו. ואמר נמי התם גבי הוצאות שבת ויו"ט אומר הקב"ה בני לוו עלי ואני פורע כל זה במי שיש לו משכון למשכן. אבל אם אין לו אל יתבייש עצמו לשאול לעונג שבת אבל יוציא כפי מסת ידו או יותר מעט ואל יצטרך לבריות כדגרסי' בפ' ע"פ דצוה ר' עקיבא לר' יהושע בנו עשה שבתך חול ואל תצטרך לבריות. וגרסינן התם תנא דבי אליהו אע"פ שאמר ר"ע עשה שבתך חול ואל תצטרך לבריות. עושה דבר מועט בתוך ביתו ומאי נינהו