מטה משה צד

זו היא הכח להנצל מכל פגע. וכן יש בפ' ושמו את שמי כ"ח אותיות להורות על זה שאמרנו. וכן יש בויברכך ה' ז' אותיות של הויה כנגד זיי"ן לפי שכל זיונה ושמירת' של ישראל זאת הברכה. ובפסוק השני עשר אותיות של הויה כנגד עשרת הדברות ועשרה מאמרות ועשר ספירות ובהם ינצלו ישראל מעשרה חדרי כחות הטומאה כי שמעתי ממקובל אחד שאותן שאומרים שכחות הטומאה הם סביב הברית או במקום אחר בצד שמאל. עתידין ליתן את הדין וחלילה לומר כן מי יתן טהור מטמא רק שיש מקום תחת מלכות ששם עשרה חדרים דוגמא עשר ספירות וכשנפסק השפע אזי הכחות הטומא' השם ישמרנו נכנסות. ובפסוק שלישי יש י"א אותיות להורות שמתוכם ינצל אדם מכל פגע ונגע כדכתיב יפול מצדך אלף ורבבה מימינך לא יגש זהו יו"ד אלף יו"ד ורמז לרבבה ואלף הוא אלף ר"ל מתוך ברכה זו יפול מצדך אלף ורבבה מימינך לא יגש הרי עיניך תחזינה שיש סודות נפלאות וטעמי נימוקי' שראוי היה לשלמה לחקקם סביב למטתו ולכן ג"כ אומרים אחר הנה מטתו וגומר ברכת כהנים

שצח ואח"כ אומרים הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל כלומר אפי' בעת השינה והוא שעת הסכנה הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל ומשמרם בעת השינה

שצט ואומר לישועתך קויתי כמו שכתב הרוקח סי' שמ"ה. והתשב"ץ כתב שמהר"ם היה אומרו בששה פנים לישועתך קויתי ה' לישועתך ה' קויתי. קויתי לישועתך ה'. קויתי ה' לישועתך. ה' לישועתך קויתי. ה' קויתי לישועתך. ואפשר שהטעם הוא להבריח המזיקים והמשחיתים מכל ששה קצוות העולם שהם מעלה ומטה וד' רוחות

ת ואומר מימיני מיכאל כו' וכן כתב הכלבו סי' כ"ט ואפשר להורות כי לאחר שאמר כל הדברים לשמירה מראה שהוא מובטח שהוא שמור מכל צד

תא ואח"כ אומר שיר המעלות אשרי כל ירא ה' וגו' ונ"ל דאיתא בפ' הרואה הרואה גפן בחלום אין אשתו מפלת נפלים שנ' אשתך כגפן פוריה. הרואה אילן זית הוין ליה בנים מרובים שנ' בניך כשתילי זתים. ומאחר דאיתא ביה עניינים המורים על חלומות טובים גם יש בו זכירת ציון וירושלים ובכל מה שישאל אדם צרכיו צריך להזכיר ירושלים לכן נכון לאומרו בצירוף שמסיים בשלום שלום על ישראל

תב ואומרים רגזו ואל תחטאו כו' כי מהדין קרא למדין שאין אוכלין ושותין ומדברי' אחר ק"ש כמו שכתב הכלבו נהגו כל ישראל שאין אוכלין ושותין ואין מדברים אחר ק"ש שאומרי' על מטתן. וסמכום דמאי קרא אמרו בלבבכם על משכבכם זו ק"ש. ודומו סלה וכיוצא בזה כ' רבינו ירוחם בנ"ג ח"ב כ"כ הרוקח. ומאחר שלמדין ממנו שאין אוכלין ושותין ואין מדברים אחר ק"ש אומרים אותו בסוף ק"ש. ונהגו לומר אדון עולם באחרונה לפי שמסיים בידו אפקיד רוחי. ואתה בן אדם אם תעשה כן אם תשכב לא תפחד ושכבתה וערבה שנתך

חלק רביעי מעמוד העבודה

דיני שבת והלכותיה

תג גרסינן בפ"ב דמסכת ביצה תניא אמרו עליו על שמאי הזקן שכל ימיו היה אוכל לכבוד שבת כיצד מצא בהמה נאה אמר זו לכבוד שבת. מצא אחרת נאה הימנה היה אוכל את הראשונה ומניח את השנייה. אבל הלל מדה אחרת היתה בו שכל מעשיו היו לשם שמים שנ' ברוך ה' יום יום. תניא נמי הכי בית שמאי אומרים מחד שבך לשבתך ובית הילל אומרים ברוך ה' יום יום. וקשה מאי אולמא דהאי ברייתא מההיא דלעיל מינ' הרי הראייה אינה מחזקת העניין יותר דכמו שבברייתא דלעיל אמרו על שמאי והלל כמו ק הכא בית שמאי ובית הלל אומרים והם תלמידיהם ולא המה בעצמם. ונ"ל ע"ד הפשט שמברייתא קמיית' לא הוה שמעינן דהלל היה עושה כן מדינא רק ממדת חסידות והכי דייק לישנא אבל הלל מדה אחרת היתה בו ולא אמרו דפליגי בהדיא משמע דמדת חסידו' היתה בו אבל אם ישאל השואל להורות לו כדת מה לעשות היה מורה לו כשמאי לכן הביא עוד ברייתא דפליגי בה בהדיא. ועוד דמברייתא קמייתא לא משתמע רק דפליגי הלל ושמאי ואין הכרע הלכה כמי. לכך מביא ברייתא זו דנחלקו בה בית שמאי ובית הלל ומסתמא הלכתא כבית הלל. ואין להקשות לפרש"י שפי' בפי' החומש בפ' יתרו זכור את יום השבת שאם נזדמן לך חפץ יפה תהא מזמינו לשבת והוא דלא כהלכתא די"ל משום דאיתא במכילתא שמאי הזקן אומר זכירה עד שלא תבא. שמירה משתבא. ומעשה בשמאי הזקן שלא היה זכרון שבת זז מפיו לקח חפץ טוב אמר זה לשבת כלי חדש אמר זה לשבת אבל הלל הזקן מדה אחרת היתה בו שהיה אומר כל מעשיך יהיו לשם שמים ונראה לו לרש"י שלא נחלקו בית שמאי ובית הלל אלא בעניין המאכלות שהרי קודם שהביא התלמוד הברייתא של מחלוקת בית שמאי ובית הלל הביא הברייתא של מחלוקת שמאי הזקן והלל הזקן שהיא על המאכלות. ואחר כך הביא מיד הברייתא של מחלוקת בית שמאי ובית הלל משמע שגם המחלוקת הזאת בעניין המאכלות היא שנויה ולכן אם יהיה הלכה כבית הלל אינו אלא בעניין המאכלות שהם דברים המצוים תמיד וראויים לומר עליהם ברוך ה' יום יום. אבל הברייתא של מכילתא האחרת שהמחלוקת שבין שמאי הזקן והלל הזקן היא על החפצים הנאים והכלים החדשים שאינם מצויים תמיד ולא מצינו שנחלקו בהם בית שמאי ובית הלל נימא בהו הלכה כשמאי הזקן זהו הנראה לי על דרך הפשט

ועל דרך השכל נראה לי כי ידוע שכל יום מששת ימי בראשית הם כנגד שית אלפי הוי עלמא ודרשו רז"ל יומו של הקב"ה אלף שנה שנ' כי אלף שני'