מטה משה צא

הענין שאנו צריכים הלכך בדין הוא שיהיה כגאולה אריכתא וכ"כ הר"ר יונה

שפו ונוהגים לומר ברוך ה' לעולם אמן כו' יראו עינינו לפי שבימים הראשונים היו בתי כנסיות שלהם בשדות והיו יראים להתאחר שם עד אחר זמן תפלת ערבית ותקנו לומר פסוקים שיש בהם י"ח אזכרות כנגד י"ח ברכות שיש בתפלת ערבית. והי"ח אזכרות המה. ברוך ה' לעולם א. ברוך ה' מציון ב. ברוך ה' אלהים ג. יהי כבוד ה' ד. ישמח ה' ה. יהי שם ה' ו. כי לא יטוש ה' ז. כי הואיל ה' ח. ה' הוא האלהים ט. והיה ה' י. ביום ההוא יהיה ה' יא. יהי חסדך ה' יב. וישתחוו לפניך ה' יג. ברוך ה' ברוך ה' ברוך ה' ברוך ה' יז. ה' אל אמת יח. וזהו לפי אותן הגורסים פעם א' ה' הוא האלהים. ולגירסת הרוקח שגורס ב"פ ה' הוא האלהים וכן הוא בסידורים אפשר לומר כי ב"פ ה' הוא האלהים חשוב כאחד. או י"ל כמו שכתבתי לעיל בשם מחזור ויטרי לעניין אזכרות שבויושע דשם של ביום ההוא יהיה ה' אחד אינו מן המניין רק מפרש ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד כמו כן הכא. וראיתי מקצת נוסחאות שכתוב בה הושיענו ה' אלהינו וקבצנו מן הגוים הכתוב בספר תהלים וא"כ הוי י"ט שמות. לכך צריכים להגיה פסיק של ד"ה הושיענו אלהי ישענו וקבצנו והצילנו כו' שאין בו שם של ד'

שפז יש נוהגים לעמוד כשאומרים הי"ח פסוקים וטעם שלהם כי נתקנו כנגד י"ח ברכות. ויש שאין עומדין ושמעתי הטעם שכל דבר שאין אדם מחויב בו לעמוד ועמד מחזי כיוהרא. ונ"ל שאין בזה שום יוהרא מאחר שנתפשט ברוב העם לעמוד. וכן משמע מדברי ר' נטרונאי גאון שכתב על האי דאוחז אדם הציצית בידו השמאלית בשעת ק"ש וכל העם אינם עושים כן מחזי כיוהרא. משמע הא אם נתפשט ברוב העם תו לא מחזי כיוהרא. וכן כתב עליו מהרי"ק ואפשר שטעם שאין לעמוד כדי להראות שאין רוצה לצאת בו ידי חובת תפלת י"ח. ונמצא כתוב בשם מהרי"ל שלא היה עומד להתפלל תפלת ערבית עד שיתפלל ש"ץ קדיש וכן היה נוהג מורי ז"ל

שפח תפלת ערבית אין הש"ץ חוזר לפי שהוא רשות מיימוני. ומזה הטעם אומרים קדיש להפסיק בין גאולה לתפלה להורות דערבית א"צ סמיכה. וכן הקדיש שבין המפטיר לשבעה קרואים להורות שאין ממניין הקרואין ואף כי קיל"ן דעולה למניין ז' מ"ק

סדר ק"ש שעל המטה וביאורו

שפט ראשונה יאמר ברכת המפיל חבלי שינה. וברכה זו תקנוה רז"ל בסוף פ' הרואה הנכנס לישן על מטתו אומר משמע עד והיה אם שמוע. ואומר ברוך המפיל חבלי שינה על עיני כו' וכן הביא ברכה זו הרמב"ם ז"ל בהלכות תפלה פ"ז והטור ז"ל בא"ח סי' רל"ט. ועם היות שלפי פשט הגמ' משמע שפ' שמע קודמ' לה. הנה רוב הפוסקים סדרו ברכה זו קודם הכל וכ"כ הכלבו סי' כ"ט וז"ל קודם שיקרא את שמע על מטתו אומר ברכה זו בא"י אמ"ה המפיל חבלי שינה כו'. ועם היות השינה חלק מהמיתה בהעדר הרגשות בה אשר ע"כ ארז"ל שינה ששים ממיתה. מברכים עליה מפני שהיא מצרכי בני אדם כדאמרינן בב"ר אמר רשב"א והנה טוב מאוד זה שינה שמתו' שאדם ישן קימעא עומד ויגע בתורה ע"כ והנה לדעתי רמזו בסדרי הברכה הזאת אל מאמ' ר"ש הנזכר באומר המפיל חבלי שינה על עיני ותנומה על עפעפי ומאי' לאישן בת עין ירצה שמתו' שמפיל חבלי שינה על עיני נמשך מזה שמאיר לאישן בת עין שאם לא יישן האדם חשכו עיניו מראות עד שישן קימעא ומתוך כך עמד ויגע בתורה

שץ ואחר כך פ' שמע והוא מתיקון רז"ל בסוף פ' הרואה כמדובר וגרסינן בפ"ק דברכו' א"ר יצחק אמר ר"א כל הקורא ק"ש על מטתו כאלו אוחז חרב פיפיות בידו שנאמר יעלזו חסידים בכבוד ירננו על משכבותם וכתיב בתריה רוממות אל בגרונם וחרב פיפיות בידם. וכי' בהלכות וז"ל אע"פ שהצדיקים אינם רודפים אחר הכבוד כי הקנאה והתאוה והכבוד מוציאין את האדם מן העולם והוא מעה"ב אין זה הכבו' שלהם אלא מהבורא ית' כמו שאמר בסוף המזמור הדר הוא לכל חסידיו. והנה אותו הרוממות הוא להם כמו חרב פיפיות לשומרם מן המזיקים ולעשות נקמה בגוים ע"כ. ולא יקרא אלא עד ובשעריך שהיא פ' ראשונה כדגרסינן שם בברכות אמר ריב"ל אע"פ שקורא אדם ק"ש בב"ה מצו' לקרותו על מטתו ודוקא פ' ראשונה ע"כ. ועם שר"ח גריס הנכנס לישן אומר שמע והיה אם שמוע כו' לפי שיש בו בשכבך ובקומך וכתב הטור דהרא"ש ז"ל היה נוהג כר"ח והכלבו כתב דיש קורין כל ק"ש דיש בו רמ"ח תיבות כנגד רמ"ח אברים של אדם ישמרם השם בזכות הקריאה וכן היה נוהג מורי מהר"ש ז"ל. עם כל זה פשט המנהג שלא לקרות רק פ' ראשונה והטעם הוא מפני שאינה נק' לשם חובת ק"ש לצאת בה כלל שהרי אם לא קרא ק"ש בב"ה או בביתו אחר צאת הכוכבים לא יסמוך על ק"ש שעל המטה מכמה טעמים שכתבו תלמידי ר' יונה שם בהלכו' בברכות פ"ק. והכלל העולה כי פ' זו היא נאמרת לשמור ממזיקי גוף ונפש כי באמצעותה יגן ה' בעדו לשומרו מכל פגע רע משחית ושטן שהם מזיקי הגוף ומכל מחשבה רעה ומכל אמונה כוזב' שהם מזיקי הנפש. וגם זה רמוז בברכות האמורה בנוסח רב עמרם ותן חלקי בתורתך ולא תביאני לא לידי חטא כו' ואל יבהלוני חלומות והרהורי' רעים והם מזיקי הנפש וכנגד מזיקי הגוף אמר ג"כ והצילני מפגע רע ומחלאים רעים ומצאתי ע"ש המאור הקדוש ע"ה דהא דאמרינן כל הקורא ק"ש כאלו אוחז קרב פיפיות בידו החרב הזאת משל על שם בן ד' שהיו"ד ראש החרב שהיא הוי"ו ושני ההי"ן סוד שתי פיפיות. והקורא ק"ש ומיחד שם זה בסוד פסוק ראשון כמו שכתבנו למעלה הרי הוא מעביר כל דב' מזיק ממנו והיא מניף החר' הזא' מעלה ארבע רוחות כדי להברית המזיקי' מכל צד.