מטה משה צ

מסמיך גאולה לתפלה ספי עדיף וכן נהגו בכל ישראל ע"כ וכ"כ הכלבו סי' כ"ח בשם הר"ש ז"ל

שעז שכח ולא התפלל מנחה מתפלל ערבית שתים הראשונה של ערבית והשנייה לתשלומי מנחה ודוקא שכח אבל הזיד ולא התפלל אין לו תשלומין וכתב הנ"י בפרק כיצד הרגל דמי שלא התפלל בעוד שיש לו זמן להתפלל מפני שסבור שעדיין ישאר לו זמן אחר שיגמור אותו עסק שהוא מתעסק בו ובין כך ובין כך עברה לו השעה שאינו נקרא מזיד ופושע. אלא הרי הוא בכלל טעה ולא התפלל שמתפלל שתים א' לתשלומי' ע"כ

שעח כתוב בכתבי מהרח"י סימן נ"ט שאם עבר זמן המנחה ורוצה להתפלל ערבי' שאינו אומר אשרי הואיל וכבר עבר זמן המנחה א"כ היום כלה והלך לו ולא מצינו תשלומים לאשרי. והריב"ש כ' בתשובה שנכון הדבר לומר אשרי אחרי תפלת ערבית קודם תפלה שהיא תשלומין לתפלת המנחה כדי שיהא בזה היכר שהתפלה היא תשלום תפלת המנחה ואין בזה משום עבר יומו כמו שאין כן בתכלת עצמו וכן הוא בסמ"ק

שעט זמן תפלת מעריב כתב ר"ת דמפלג המנחה ואילך חשיב לילה כר' יודא ויוצאים מאז ידי קריאת שמע ותפלה של ערבית. וכתב המרדכי ובהגה"ה מיימוני וראבי"ה כתב דדברי ר"ת עיקר הם. והבא להחמיר על עצמו ולהמתין עד כדברי ר"י מחזי כיוהרא ונקרא הדיוט אם לא הורגל בשאר פרישות. וכתב מהרא"י בתרומת הדשן סימן א' וז"ל בימי חורפי ראיתי בתו' ברכות פרק קמא דיש רוצים לומר דבימי הקיץ שהימים מאריכים אין מחשבינן שעות הלילות לשעות קטנות ושעות היום לשעות גדולות כדרך זה שלעולם יעלו י"ב שעות ללילה וי"ב שעות ליום. וכן הועתק לי תשובה מאחד מהגדולים שהשיב ג"כ לחשוב היום לעולם רק לי"ב שעות אפי' לימים ארוכים לענין פלג המנחה. ובתו' פרק כיצד מעברין מדקדק בזה לענין התקופ' היאך מחשבין השעות ליום ולילה בימים ארוכים וקצרים ע"ש. ולפי חילוק זה היה ליישב אם באנו להקדים יותר משעה ורביע לפי אורך הימים כגון באמצע הקיץ שהיום מאריך ביש ארצות כמו י"ח שעות מעלות השחר עד צאת הכוכבים ונמצא בכל שעה יתירה שליש מלבר וא"כ משעה ורביעי תעשה שתי שעות פחות שמינית השעה בינונית

שפ תניא לא יהא אדם בא מן השדה בערב ויאמר אוכל קימעא ואישן קימעא ואקרא אח"כ ק"ש ואתפלל ונמצא חטפתו שינה וישן כל הלילה אלא אדם בא מן השרה ונכנס לב"ה או לבית המדרש אם רגיל לקרות קורא. ואם רגיל לשנות שונה. וקורא ק"ש ומתפלל ואח"כ אוכל פתו והעובר על דברי חכמים חייב מיתה. וכתב הר"ר יונה מ"ט אמרו בזה חייב מיתה יותר משאר מקומות שאסרו חכמים כמה דברים וי"ל מפני דבזה אפי' חכמים מודים דמן הדין זמנה כל הלילה אלא שעשו סייג כדי להרחיק האדם מן העבירה ואולי יאמר בלבו כיון שאין זה אלא סייג בעלמא לא אחוש לדבר. משום הכי הוצרכו בכאן להזהיר יותר ולהודיע שהעובר על דבריהם אפי' בדבר שמותר מן הדין כיון שגדרו הם והוא פורץ גדר ינשכנו נחש עכ"ל

סדר תפלת ערבית

שפא מתחיל והוא רחום ותקנו לאומרו לפי שבשחרית ומנחה יש תמידים שמכפרים אבל ערבית שאין תמיד לכפר תקנו לומר והוא רחום. וי"א לפי שנהגו ללקות ערבית לאחר שחטאו כל היום ובמלקות מתכפר להם לכך נהגו לומר בתפלת ערבית שהוא אחר המלקות פסוק והוא רחום. ועוד מפני שאומרים אותו ג"פ בשעת המלקות כי יש בו י"ג תיבות הרי לג"פ ל"ט תיבות כמנין המלקות ולכן בתפלה שהוא אחר המלקות תקט לאמרו. ולקמן בהלכות שבת אכתוב עוד מזה

שפב ואומר ש"ץ ברכו על פי המדרש חיה אחת ברקיע כשהוא יום אז אמת במצחה ויודעי' המלאכים שהוא יום. ולערב אמונה במצחה ויודעי' שהוא לילה ובכל פעם אומר' ברכו את ה' המבורך כלומר עת לכם לומר שירה ולפיכך אומרים ברכו בלילה כמו ביום

שפג ואח"כ מתחיל ברכת ק"ש והראשונה היא אשר בדברו מעריב ערבים כו' ונוסח אשכנז ומבדיל בין יום ובין לילה ה' צבאות שמו אל חי וקים תמיד ימלוך עלינו לעולם ועד. והקשה הר"ר יחיאל שאין זה מעין החתימה סמוך לחתימה. וליישב המנהג היה אומר הרא"ש ז"ל שאנו מתפללי' ה' ימלוך לעולם ועד ויקיים הפסוק והיה לעת ערב יקרא אור ויאר לנו ויחשיך לשונאינו והוי קצת מעין החתימה סמוך לחתימה. וה' צבאות שמו מצאתי שהוא גם כן מעין החתימה דכתיב עושה עיפה ושחר ה' צבאות שמו. ועוד ע"ש הפסוק בישעיה ובושה החמה כי מלך ה' צבאות שמו ברוך אתה ה' המעריב ערבים

שפד שנייה אהבת עולם ואינה פותחת בברוך לפי שהיא סמוכה לחברתה וקורין ק"ש ושתים לאחריה ראשונה אמת ואמונה. ואם לא אמר' אינו יוצא ידי חובתו כדגרסינן בפ"ק דברכות כל מי שלא אמר אמת ויציב שחרית ואמת ואמונה ערבית לא יצא ידי חובתו שנאמר להגיד בבוקר חסדך ואמונתך בלילות. ואינה פותחת בברוך דהוי סמוכה לחברתה דק"ש לא הוי הפסק. וחותם ברוך אתה ה' גאל ישראל שנתקנה על הגאולה שעבר

שפה שנייה השכיבנו וחותם שומר עמו ישראל לעד מפני שלילה צריכ' שימור מן המזיקי'. ואע"ג דקי"ל כר' יוחנן דאמר שצריך לסמוך אף גאולה של ערבית לתפלה של ערבית. השכיבנו לא הוי הפסק כיון דתקינו ליה רבנן בגאולה כגאולה אריכת' דמי'. וכתב הרב בעל האשכול בשם הר"ר יצחק בן מר"ץ הלוי ז"ל כי השכיבנו מעין גאולה כי בעת שיצאו ישראל ממצרים ואכלו הפסח ואמר להם לא תצאו איש מפתח ביתי עד בוקר וגם הבטיחום שלא יתן המשחית לבא אל בתיהם לנגוף היו מתפללים זאת הברכה ואמרו השכיבנו ה' אלהינו לשלום והסר שטן מלפנינו ומאחרינו ושמור צאתינו ובואינו מעתה ועד עולם שהוא מן