מטה משה פט

אחרת ע"כ. משמע מכאן אם הוא יוצא לדרך כמה ימים צריך להתפלל אותה בכל יום וכן היה נוהג מורי ז"ל

שסז איתא בפרק הרואה. הרואה קשת אומר בא"י אמ"ה זוכר הברית ונאמן בבריתו וקיים במאמרו. וכן כתבו הרי"ף והרמב"ם והטור וכתב הב"י דלדבריהם אין חתימה בברכה זו ע"כ. משמע דכן יש לאומרו ברכה בתחלה בלי חתימה וכן היה נוהג מורי ז"ל דלא כמהפכי ולא ידעי טעמא

שסח בהטבת חלום היה אומר מורי ז"ל חלמא טבא חזאי ז"פ. ואחר כך שבע זמנין יגזרון כו' ג"פ. לפי שהתו' בפרק הרואה כתבו שבע זמנין לגזריה עליה כך הוא הלחש. וי"מ דשבע זימנין צריך לומר חלמא טבא חזאי וכן לענות אחריו ע"כ. לכן אנן עבדינן כתרווייהו דאם פירושו דצ"ל חלמא טבא ז"פ הא אמרינן ז"פ ושמא הוא לחש לכן אמרינן שבע זימנין ג' פעמים כדרך כל לחש

שסט כתב בספר חסידים סי' תתמ"ד אדם שנאמר לו שמועה שצריך לברך על זה הטוב והמטיב או שהחיינו או ברוך דיין האמת אם אין המגיד נאמן או ששמע שמועה בעלמא מן מגיד שלא ראה דבר לא יברך. או אפי' אם שמע מפי המגיד נאמן כגון ראובן שגזל ממנו ושמע שנתפש הגזלן וישיב הכל אל יברך עד שישוב לו. ומעשה דעבד אברהם אנבואת אברהם סמך

שע מהר"ם כשהוא שוכב לישן ביום אומר ויהי נועם כדאיתא במסכת שבועות רבי יהושע קרי להני פסוקי וגני. וכן היה נוהג מהרי"ו וכתב דשמע כן משאירו הח"ר יוסף שאמר לו בשם מהר"ש ז"ל עיין בדיניו ס' יו'

חלק שלישי מעמוד העבודה

דיני תפלות מנחה

שעא כשיגיע זמן תפלת מנחה יתפלל ומאד צריך ליזהר בה דא"ר חלבו אמר רב הונא לעולם יזהר אדם בתפלת מנחה שהרי לא נענה אליהו אלא בתפלת מנחה שנא' ויהי כעלות המנחה ויגש אליהו. והטעם מפני שתפלת השחר זמנה ידוע בבקר בקומו ממטתו יתפלל מיד קודם שיהא טרוד בעסקיו. וכן של ערב בלילה זמנה ידוע בבואו לביתו והוא פנוי מעסקיו. אבל של מנחה שהיא באמצע היום בעוד שהוא טרוד בעסקיו צריך לשים אותו אל לבו ולפנות מכל עסקיו ולהתפלל אותה. ואם עשה כן שכרו הרבה מאד וע"כ מנעו חכמים לכל אדם לעשות מלאכות הקבועות כמוך לזמן המנחה דתנן לא ישב אדם לפני הספר פי' להסתפר סמוך למנחה עד שיתפלל. ולא יכנס למרחץ ולא לבורסקי ולא לדין ולא לאכול י"מ אפילו סעודה קטנה סמוך למנחה גדולה. ויש חולקים וסבירא להו דסעודה קטנה מותר ואינו אסור רק בסעודת נשואים או מילה. וי"א אפילו סעודה גדולה סמוך למנחה גדולה וי"א דסעודה קטנה אפי' סמוך למנחה קטנה שרי. ונהגו להקל כב' סברות אלו דהיינו בסעודה גדול' סמוך למנחה גדולה. ובסעודה קטנה סמוך למנחה קטנה. וכתב בחדושי אגודה במס' שבת דאולי סומכין על קריאת השמש לבית הכנסת ולא חיישינן דילמא אתי למפשע ובימיהם לא היה כן

שעב מי שהתפלל תפלת מנחה לאחר ו' שעות ומחצה ולמעלה יצא. ועיקר זמנה מתשעה שעות ומחצה עד הלילה לרבנן. ולרבי יודא עד פלג המנחה שהוא עד סוף י"א שעות חסר רביע. ואסיקנא דעבד כמר עבד ודעבד כמר עבד והוא שיעשה לעולם כחד מינייהו. שאם עושה כרבנן ומתפלל מנחה עד הלילה שוב אינו יכול להתפלל ערבית מפלג המנחה ולמעלה. ואם עושה כרבי יודא ומתפלל ערבית מפלג המנחה ולמעלה צריך להזהר שלא יתפלל מנחה באותה שעה. ועכשיו שנהגו להתכלל תפלת המנחה עד הלילה אין להתפלל תפלת ערבית קודם שקיעת החמה. ואם בדיעבד התפלל תפלת ערבית מפלג המנחה ולמעלה יצא ובשעת הדחק יכול להתפלל תפלת ערבית מפלג המנח' ולמעלה. ולדידן במדינות אלו שנוהגין להתפלל ערבית מפלג המנחה אין לו להתפלל מנחה אחר כך. ובדיעבד או שעת הדחק יוצא אם התפלל מנחה עד צאת הכוכבים: סדר תפלות מנחה בצבור

שעג מתחילין אשרי ואחר כך קדיש. ואין לומר אשרי אלא כשיש מנין בב"ה כדי שיאמרו עליו הקדיש שלפני תפלת מנחה כ"כ הכלבו. וכתב הרר"ד אבודרהם בשם הר"ר יונה שנוהגים לומר פרשת התמיד קודם אשרי של תפלת המנחה. והטעם שהוא כנגד תמיד של בין הערבים ומנהג יפה הוא

שעד הר"ם כשבא במנחה לב"ה סמוך לחשכה הי' מתפלל י"ח ואח"כ אמר תהלה לדוד כדי להתפלל עם הקהל צורכי"ר

שעה כתוב בספר חסידים סי' תתי"ב מי שעכב ולא התפלל מנחה וקרוב שעוברת השעה. מוטב שלא יאמר תהלה לדוד ויתפלל י"ח כדי שלא תעבור השעה. ואח"כ יאמר תהלה לדוד. ואם עכבו הצבור לא יתפלל הש"ץ בלחש אלא יאמר בקול רם קדושה וכל התפלה ושאר הקהל יאמרו בלחש כל מה שהוא אומר קדושה והכל ע"כ

שעו אם בא לב"ה אחר ברכו ואחר שגמר תפלת מנחה מתחילין הקהל ערבית מוטב שיתפלל י"ח דערבית עם הצבור ואע"ג דקיל"ן כר' יוחנן דסמכי' גאולה לתפלה גם בערב. מ"מ עם הצבור מעלי טפי כדמוכח בא"ח סי' פ"ט דאפי' משום עמידה בטלינן סמיכה דשחרית. (ומקדימין להתפלל מעומד בביתו קודם ק"ש ויקרא ק"ש אח"כ כשיצא לדרך). ועוד הא ר' יהושע ב"ל סבר תפלות באמצע תקנום וכן פסק רבינו האי גאון. וכתב הרשב"א בתשובה שלא אמר הגאון אלא בתפלת הערב הואיל והיא רשות אבל בשחרית