מטה משה פז

בלחמי שר"ל מלחמי. ועדייך יהיה מלשון בבוקר יאכל עד. או יהיה עדייך מלשון הסרה והעברה מלשון ולא עדה עליו שחל כלומר שמשביע אותך המבח' והטוב ממה שמסיר ומעביר ומבדיל הכח הזה שבנפשך שמבדיל בין הטוב הראוי להזנות הגוף ובין מה שראוי לדחות ולהסיר ולהעביר ממנו

וכנגד המגדל אמר תתחדש כנשר נעורייכי. שאין בעל חי שיהיה לו כח המגדל לחדש נעורים ולגדל אבר ונוצה כנשר שנאמר הנשר גדול הכנפיים ארך האבר. ונאמר וקווי ה' יחליפו כח יעלו אבר כנשרים שהנשר מחדש כנפיים ונוצה משנה לשנה. ויש מדרש אגדה על מין נשר שכשמזקין חוזר לנערותו לכן אמר פה שהשם יתברך נתן חיל וכח לכח המגדל לגדלו ולחדש נעוריו גם כי יזקין יגדל ולא ידל ישמח יצמח וכאור בוקר יזרח

מה הקב"ה טהור אף הנשמה טהורה אמר זה כנגד חוש הריח אשר פעולתו הוא טהורה ורוחני משא"כ בשאר החושים שפעולתם הם גופניי אבל הריח אינו גופני שהרי אין הגוף נהנה מהריח רק הנשמה. ומאחר שאינו גופניי רק רוחניי נקרא טהורה וה"ק מה הקב"ה טהור וזך ונקי ורוחניי שאינו גשמי. אף הנשמה ר"ל החוש הריח הנמשך ממנה טהורה וזך ורוחניי. ולפי שהריח הוא דבר טהור ורוחניי לכן במי שמלכלך נפשו בפשעים וחטאים ומביא קרבן על חטאתו אשר חטא ונרצה לו לכפר עליו לזכך נפשו ולטהרו מליכלוך עונות נאמר לריח ניחוח לה' כלומר בקרבן זו נזדכך ונטהר נפשו. ולכך הזכיר בו לשון ריח ניחוח שהוא לשון טהרה. וכנגד הרשעים שאינם משמרים עצמם בטהרה ומלכלכים נשמתם וגופם בעונות ופשעים אמר יתמו חטאים מן הארץ ברכי נפשי את ה'

מה הקב"ה יושב בחדרי חדרים אף הנשמה יושבת בחדרי חדרים אמר זה כנגד חוש השמיעה שפעולתו אף הוא בחדרי חדרים שהרי אף אם יושב בחדרי חדרים ואינו רואה שום אדם שומע את קולו ועל זה אמר ברכי נפשי את ה' וכל קרבי את שם קדשו. וקרבי הם האברים הפנימיים היושבים בחדרי חדרים. ואמר על שנתן לו הש"י חוש השמיעה שפעולתם בחדרי חדרים אברך אותו באברים הפנימים היושבים בחדרי חדרים. יבא מי שיש בו ה' דברים הללו וישבח כו'. ר"ל יבא האדם שיש בו ה' חושים הללו וישבח להש"י על הנאת חמשה חושים על כל חוש וחוש כפי שיהנ' כנזכר. הרי ביארתי לך עניין ברכות בכללן. אכן פרטי הברכות כבר נדפסו שנייה ושלישי' וכמה חכמים ונבונים האריכו למענית' בחיבוריהם. לכן לא אכתוב רק קצת חידושים מה שראיתי ממורי הרב ז"ל וקצת מה שאמצא מחודש מפוזר בספרים אלקטה נא ואביאם הנה

שנב לא יתחיל אדם בא"י עד שיחשוב בלבו על מה יש לו לומר הברכה כגון אם התחיל לומר בא"י ויחשוב לומר פוקח עורים לא יאמר במקומו זוקף כפופים

שנג אם לפני האדם תפוח ובירך עליו בורא פרי העץ ולא היה לפניו כרי אחר ואחר שבירך בא לפניו פרי אחר יותר יפה לא יאכל אלא על מה שבירך. ואם יבא לו פרי אחר שבירך על הראשון וכבר אכל הראשון שכבר בירך עליו כיון שלא היה דעתו על זה יברך גם על האחרון ע"כ הוא בספר חסידים. ועל הדין האחרון עיין בב"י בטור א"ח סי' קע"ז קע"ט ר"ו

שנד אדם שיש בידו אגוז אחד אל יברך ואח"כ ישבר האגוז שמא התליעה הגרעין או נרקב ונמצא שבירך לבטלה

שנה הצמא לשתות מים לא יברך ואח"כ ישפוך. אלא אם חפץ לשתות מים מן הכלי ישפוך ואח"כ יברך

שנו אם יאמרו לאדם אל תשתה עתה מים כי התקופה נופלת ושמא עתה עת נפילתה וכבר בירך. ימתין ואל ידבר עד שידע בטוב שעברה התקופה ואז ישתה. ואל יברך פעם שנייה. ואם בירך על המים ושמע שמת יש בעיר ישפוך מעט מן המים וישתה השאר. מספר חסידים

שנז אסיקנא בפ' כיצד מברכין דכל פירות שטובים חיים ומבושלים כגון תפוחים ואגסי' בין חיים בין מבושלים מברכין בפה"ע. ואם אין דרך לאוכלם חיים אלא מבושלים אכלם כשהם חיים מברך שהכל. כשהם מבושלים בפה"ע. ומצאתי בגיליון בספר אגודה בפ' במה טומנין וז"ל תפוחי יער אין נאכלין חיים וצריך לצלותן מבעוד יום ע"כ. ולפי זה אם אוכלן חיין מברך שהכל

שנח אגוז המטוגן בדבש מברך בפה"ע כ"כ התו' והרר"י והרא"ש בפ' כיצד מברכין. וכ' מהרי"ק דנראה דהיינו דווקא באגוז גמור שמטגנין אותו בדבש ונקרא נוא"יגדי ר"ל נו"יאט. אבל אגוז רך שמטגני' אותו בדבש ונקרא נוא"ז מושקאט"י פשיטא שאין מברכין עליו אלא שהכל שהרי קודם שיטגנו אותו בדבש אינה ראויה לאכילה דמר הוא ואזוקי מזיק וא"כ ה"ל דבש עיקר ע"כ. ולפי זה ה"ה אותן אגוזים שמטגנים בדבש כשהן ירוקין מברכין שהכל שהרי קודם שטיגנו אינם ראוין לאכילה כלל מחמת מרירותא. ומטעם זה כ' בהג"ה סביב המרדכי פ' אין מעמידין בשם רבי ברכיה מניקאל"י שאותן שכבשו גוים אין לאוכלם משום בישול גוים שהרי אינן נאכלין כמו שהם חיין אלא ע"י בישול שבשלו גוים. והא דכתבו התו' דאגוז המטוגן בדבש כו' הוא בדף ל"ו ע"ב ובראש דף פ' ע"ב ומה שכתב מהרי"ק דלא איירי בנוא"ז מושקאט"י שאין מברכין עליו אלא שהכל. שיתא דמר לא ידענא שהרי בהדיא כתבו התו' דף ל"ו ע"ב דגם על נוא"ז מושקאט"י יש לברך בורא פרי העץ שגם נוהגין לאכול אותו ביובש. אבל על האגוזים ירוקי' שאין אוכלין אותן כלל קודם הטיגון ליכא מאן דפליג דמברך שהכל

שנט ירושלמי דפ' עשרה יוחסין ישמעו ענוים וישמחו א"ר בון בשם רב עתיד אדם ליתן דין וחשבון על שחזו עיניו מיני מגדים ולא