מטה משה פו

ז' גלגלי התנועה אשר ז' ככבי לכת קבועים בהם. ויש בכלל החלק האמצעי הזה הלב באדם אשר המחשב' באה ממנה. והנ' הוא כמלך יושב בחדרי חדרים. והלב ושאר איברי הגוף תחת ממשלתו והוא באמצע הגוף כנגד כוכב חמה שהוא באמצע הגלגלים ממנו תבא האורה בעולם השפל הזה אשר בסבתה יעשה כל פעלותיו. וממתניו ולמט' הוא החלק השלישי ויש בכלל החלק הזה פעלת התולדה וההויה וההפסד כנגד העוה"ז שהוא בעל הויה וההפסד. וכנגד שהקב"ה מלא את כל הג' עולמות וכנגדו הנשמה מלאה כל הגוף אשר הוא דמיון ג' עולמות אמר דוד ע"ה אותו ברכי נפשי האמור אחר ברכו ה' כל מלאכיו כו' כי אמר ג' ברכו ה' כנגד שלשה עולמות. והתחיל מעולם המלאכים וכ"ז אמר כל מלאכיו. וכנגד עולם הגלגלים, אמר כל צבאיו. וכנגד עולם התחתון אמר כל מעשיו. ועל חוש הראות אמר מה הקב"ה רואה ואינו נראה אף הנשמה ממנה חוש הראות רואה ואינ' נראית. ועל חוש הזה שהוא אור של אדם אמר דהע"ה אותו ברכי נפשי האמור אצל עוטה אור כשלמה. ועל חוש הטעם אשר בכללו הוא הכח הזן אמר מה הקב"ה זן את כל העולם אף הנשמה זנה את כל הגוף וידוע כי כחות הפרטיות הנמשכים מן הכח הזן הם ז'. המושך. המחזיק. המעכל. הדוחה למותרות. המוליד בדומה. המבדיל הליחית. המגדיל. ועל הכח הגדול הזה שהוא כח הזן אמר דהע"ה ברכי נפשי את ה' ואל תשכחי כל גמוליו כו' המשביע בטוב עדייך כו' תתחדש כנשר נעוריכי

ועתה אנשי לבב שמעו ותחי נפשכם טעמו וראו כי אמר ז' דברים כנגד הז' כחות הפרטיים האלו הנמשכים מהכח הזן אמר ואל תשכחי כל גמוליו וארז"ל שאמר זה דהע"ה על יניקת שדי אמו לשבת להשם יתעלה שעשה לה דדין במקום בינה ומבארין גמוליו מלשון גמולי ח"ב. והכוונה אצלם לרמוז לנו שהש"י נתן אותו הכח המושך בדדי אשה למשוך ראשית כל חלב מהדם שנתהוה ממאכל וממשתה שאוכלת ושותה ואפילו מהוורדין ומהמקומות הרחוקים ואפילו משלמטה מהם

וכנגד כח המחזיק אמר הסולח לכל עונכי. ואח"כ אמר הרופא לכל תחלואיכי כנגד המעכל. וסמכן יחד זה אחר זה לפי ששני הכחות הללו הם סיבת תחלואי הגוף ומכל אחד מהם נמשך חולי הפכיי מחבירו. כי מקלקול כח המחזיק שמחזיק המאכל וסותם המבואות פתחי הקרבים ונקבי הוורדין יבא לאדם הסיתום. ומקלקול כח המעכל שאין לו כח לעכל ימהר לשלשל ולהוציא המאכל בלתי מעוכל וכל א' משני אלו החלאים הפכיים באים לאדם ממאכל הרע והמאכל הרע הזה הוא לשתי סיבות או שהוא רע מפני איסורו שהוא מהמאכלות אסורות שאסר' לנו התורה. או שהוא רעב עצמו שהוא מאכל גס קשה העיכול ומוליד רוע התכונה בנפש וחלאי' בגוף האדם. והנפש האוכל' אחד מהמאכלו' האסורות ענשה היא לבא לידי סיתום. כמו שדרשו רז"ל ביומא על הכתוב שאומר ונטמתם בם אל תקרי ונטמתם אלא ונטמטם והטימטום הוא הסיתום כמו אטום בריאה. ואם יחטא איש באחד מהמאכלות האסורות בודאי לא יועיל לו שום רפואה אם לא שישוב בתשובה שלימה ובשובו מרשעו ה' יסלח לו ושב ורפא לו וינצל מהחולי ההוא הבא מעונש עון המאכל האסור ההוא. שהוא חולי הסיתום הנמשך על הרוב מכח המחזיק. ועל זה אמר הסולח לכל עוניכי וכנגד המעכל אמר הרופא לכל תחלואייכי שאם ישגה אדם ויאכל אכילה גסה ממאכל רע אעפ"י שהוא מותר מן התורה אבל הוא רע התכונה שהוא גם וקשה העיכול ולא יוכל כח המעכל לעכלו ומתוך כך יחלש ויתקלקל הכח המעכל ויבא אדם לידי חולי הנמשך ממנו. לכך אמר שגם מזה ירפאנו ה' כי יחזיק כח המעכל וישיב אותו לאיתנו הראשון ויתרפא מחליו וזה אמרו הרופא לכל תחלואייכי

וכנגד הדוחה למותרות אמר הגואל משחת חייכי לפי שכח הזה משתדל להוציא המותרות לשלחם מגוף האדם ומוציאה לפעמים דרך זיעה. ועל הרוב דרך נקביו וזהו בהתמדה ואלמלא זה לא היה אדם אפשר להתקיים כי הוה מת. ולזה כוונו רבותינו ז"ל באמרם קשים נקבים של אדם יותר מהמיתה שנ' מהר צועה להפתח לא ימות לשחת. והוא בעצמו הלשון שאמר כאן הגואל משחת חייכי

וכנגד המוליד בדומה אמר המעטרכי חסד ורחמים לכי שמזה הכח הפרטי הנמשך גם הוא מכח הזן ממנו נמשכה ההזרעה לאיש ולאשה להוליד בדומה והנה הוא הנותן לו אותו כח להזריע לאיש ולאשה כשמזדווגי' יחד שיפרו וירבו ויולידו בדמותם בצלמם. וגם לפעמים שיהיה האיש עקר או שתהיה אשה עקרה שבדרך הטבע לא יוכלו להוליד הוא יתברך על דרך הפלא יולידם ויתן להם בנים וכמו שעשה לאברהם וליצחק אבותינו. ולשרה רבקה רחל אמותינו ולחנה ולאשת מנוח וזולתן. ולזה אמר המעטרכי פי' יתן לך אשה שתפרה ותרבה עמה שתוליד ממנה בנים זרע אנשים שעליה אמר הכתוב אשת חיל עטרת בעלה פי' האשה שעשתה בנים רבים שהם רבים ברבוי ובמעלה. כי משמעות לשון חיל הוא מורה לב' דברים לרבוי האנשים כמו חיל גדול מאוד ולמעלתם כמו אנשי חיל יראי אלהים כו' אשה כזאת שילדה לבעלה בנים רבים ומעולים היא עטרה שלו כי עטרת זקנים בני בנים ואמר עוד חסד ורחמים על דרך וארשתיך לי בחסד וברחמים. או יהיה פירושו שאם יהיה הוא עקר הקב"ה יולידנו ויעשה עמו אותו חסד שעשה לאברהם שעליו נאמר חסד לאברהם. ואם אשתו תהיה עקרה ה' יפתח רחמה בין בשעת הריון בין בשעת לידה. ולכן אמר רחמים בלשון רבים ויהיה פי' תיבת רחמים מלשון פטר רחם ויפתח ה' את רחמה

וכנגד המבדיל בין הטוב להזנה ובין הרע אמר המשביע בטוב עדייך פי' שהש"י נותן כח לכח המבדיל להבדיל בין טוב המאכל היותר ראוי להזנות הגוף לרע כדי להשביעך מהטוב שבמאכל להושיבך רענן כברוש ובריא אולם. וזהו אמרו המשביע בטוב עדייך ובי"ת של בטוב יהיה במקום מ"ם כמו לכו לחמו