מטה משה פה

לעשות שמירה לעושרך כאדם שעושה צפוי לדבר להשתמר מקלקול והפסד אז וצפית אותו זהב טהור ר"ל הזהר בברכות והן המה הצפוי שיתקיים בידך ויתרבה ויתברך העושר ההוא וזהו וצפית איתו זהב טהור רמז לג' ברכות של ברכת המזון מן התורה זה"ב. זיי"ן "זן. ה"א "הארץ. בי"ת "בונה ירושלים. וכן זהב בגימטרי' י"ד לרמוז אימתי מחויב אדם לברך אלו ג' ברכות י"ד פעמים בשבוע שהרי בכל יום יש ב' סעודו' ואף שבשבת הם שלשה סעודות. סעודה שלישית יוצאי' במיני תרגימא. ומאחר שמלת זהב רמוז לברכות לכן אמר זהב טהור כי הברכות אמרות ה' טהורות. ומנורה בדרום לרמז כי חכמת התורה שהיא מנורת זהב טהור כי נר מצוה ותורה אור היא דרומיי וימיני

מכל הלין שמעינן דהנזהר בברכות עושרו והונו מתקיים ומתרבה. אבל מי שאינו נזהר בהם אזי עושרו נפסד ונתמעט כנזכר ודומה לבעל הפקדון שנותן הפקדון לאדם ומרשהו לעשות עם הפקדון הזה כרצונו וליהנות ממנו כפי מה שירצה רק באופן בכל פעם שיהנה מן הפקדון הזה יתן לו הודאה וברכה על זה. ואם כה יעשה אזי יוסיף פקדון על פקדונו אבל אם לא יתן הודאה וברכה על זה אז הוא כחש בפקדונו אזי הוא מחויב להחזיר לו הפקדון כדכתיב בפרשת ויקרא נפש כי תחטא ומעלה מעל בה' וכחש בעמיתו בפקדון או בתשומת יד או בגזל וגו' והשיב את הגזלה אשר גזל או את העושק אשר עשק או את הפקדון אשר הפקד אתו. כן בעל הפקדון זה הקב"ה שנותן פקדון לאדם כי כל קנייני עה"ז שיש לו לאדם אינם קנויים לו קנין עולם רק הם בפקדון אצלו ותלוים ברצון הש"י שהוא בעל הפקדון. ומרשהו לעשות עם הפקדון הזה כרצונו וליהנות ממנו כפי חפצו ותאות נפשו. רק בכל פעם שיהנה יתן ברכה והודאה להש"י והם ברכת הנהנין. ואם כה יעשה אזי יוסיף פקדון על פקדונו כי עושרו והונו מתרבה דבזכות זה הפירות והתבואה מתברכים ומתרבים וכל אשר יעשה יצליח כנזכר. ואם אינו מודה ומברך לו ומכחש בפקדונו אזי הש"י שהוא בעל הפקדון תובע את פקדונו וצריך להזהיר לו ולוקח את כל הטוב מידו כאומרם ז"ל כל הנהנה בלא ברכה כאלו גוזל להקב"ה ולכנסת ישראל שנאמר גוזל אביו ואמו ואומר אין פשע חבר הוא לאיש משחית. ופירש ההגדה הזאת לפי הפשט שניטל ממנו את ההשגחה כאלו אין אנו מודים כי ממנו הכל ומידו נתנו לנו אלא מן השרים והמזלות. וגוזל לכנסת ישראל הפירות כי בעון זה הפירות נפסדים ומתמעטים כמו שכתוב כי זנתה אמם הובישה הורתם כו' לכן אשיב ולקחתי דגני בעתו ותרושי במועדו. נמצא שהנהנה בעה"ז בלא ברכה מכחש בפקדון שנתן לו הכ"י גם גזל אותו. ואם המכחש בעמיתו בפקדון או בגזל נקרא מעל כדכתיב ומעל' מעל בה' וכחש בעמיתו כו'. קל וחומר לשכינה. זהו שרצו באומרם כל הנהנה בעולם הזה בלא ברכה כאלו מעל

ויש לך לדעת כי מה שאמרו חז"ל אסור ליהנו' בלא ברכה לא על האכילה בלבד אמרו אלא גם על שאר חושים חוש הראות והטעם והריח והשמיע' והמישוש הראות הם השמש והירח בחידושה ועל ים הגדול וכיוצא בהם המוזכרים בפ' הרואה. הריח כמו. שאמרינן בפ' כיצד מברכין מניין שמברכין על הריח שנ' כל הנשמה תהלל יה איזה דבר שהנשמה נהנה ממנו ולא הגוף הוי אומר זה הריח. השמיעה כגון שמועות טובות או שמועות רעות. וכבר שאלו למה לא תקנו ברכה על שמיעת קול כינור ועוגב שהנשמה נהנית ממנו דכתיב השמיעני את קולך כי קולך ערב. והתשובה כי הקול אין בו ממשות. כגוף הפרי ממש. וא"ת יש בכינור או בעוגב או באדם ממש. אינו דומה כי הריח יוצא מגוף הפרי והקול אינו אלא מן האויר הפוגע בהבל היוצא מן הפה והגרון. המשוש כגון כי לביש לימא ברוך מלביש ערומים. וכי מנח ידיה אעינים לימ' פוקח עורים. וכי תריץ ויתיב לימ' מתיר אסורי'. וכי זוקף לימ' זוקף כפופים. וכי נחית לארעא לימ' רוקע הארץ על המים וכי סיים מסאני לימא שיעשה לי כל צרכי. וכי מסגי לימא המכין מצעדי גבר. וכי אסי' המייני' לימ' אוזר ישראל בגבורה. וכי פריס סודרא על רישיה לימ' עוט' ישראל בתפארה. כי משי ידיה לימ' ענ"י. וכל הני בכלל המשוש הם

ולזה רמזו רז"ל באמרם במסכת ברכות הני ה' ברכי נפשי כנגד מי אמרן דוד לא אמרן אלא כנגד הקב"ה וכנגד נשמה מה הקב"ה מלא כל העולם. אף הנשמה מלא כל הגוף מה הקב"ה רוא' ואינו נר' אף נשמה רואה ואינ' נראית מה הקב"ה זן את כל העול' כלו. אף הנשמה זנה את כל הגוף. מה הקב"ה טהור. אף הנשמה טהורה. מה הקב"ה יושב בחדרי חדרים. אף הנשמה יושבת בחדרי חדרים. יבא מי שיש בו ה' דברי' הללו וישבח למי שיש בו ה' דברי' הללו ע"כ. והנה גלה לנו המאמר הזה הכלל. אכן בפרטי לא ידענו להלם הני ה' ברכי נפשי כנגד ה' דברים שאמרנו ובודאי המאמ' הזה אומר דרשני. גם ק' למה חשב כאן רק אלו חמשה ובמדרש כתב עוד מה נפש יחידה בגוף והקב"ה יחיד בעולמו. הנפש אינו אוכל ושותה והקב"ה אינו אוכל ושותה וכהנה רבות. ונראה לפרש שרמזו להני חמשה חושים אשר עליהם צריך האדם לשבח להקב"ה כנזכר וזה אמרו כנגד הקב"ה וכנגד הנשמה אשר ממנה חמשה חושים הידועים. אמר מה הקב"ה מלא כל העולם אף הנשמה מלאה כל הגוף זהו כנגד חוש המישוש שהוא בכל שטח הגוף. וידוע כי כלל המציאות הם עולם המלאכים ועולם הגלגלים ועולם השפל. ועל תכונה זו הוא תכונת בני אדם על ג' חלקים בדוגמא בניין המציאות ומפני זה נקרא האדם עולם קטן לפי שהוא כנגד עולם הגדול וזה רמז איוב באמרו ומבשרי אחזה אלוה. ואמר כי מתוך חלקי גופו שהם ג' יראה ג' חלקים המציאות שבמעשה בראשית שהם מעשה אלוה. כי הראש באדם ששם השכל שופע הוא כנגד העולם העליון ששם השכלי' הנפרדי'. מן הצואר עד המתניים הוא חלק אמצעי באדם ומשם יוצאים ב' שריגים והם יד ימין ויד שמאל ובהם נכללים ז' שמות והם האצבעים יד והכף והטפח והזרת והאמה והזרוע כנגד העולם האמצעי הוא עולם הגלגלים אשר בכללו