מטה משה פד

דעתו עליו על כן אמרו סברי כלומר תנו דעתכם להבין מה יין הוא זה שאנו שותין שמא יש בו דבר של טירוף. והן עונין לו לחיים כלומר שתה בלב טוב כי יין זה יין של חיים הוא. ובשם רבינו יצחק בר יהודא ז"ל מצאתי למה אמרו סברי על היין לפי שהיין הביא קללה לעולם והזיק בימי נח שנשתכר מן היין וקלל כנען בנו ע"כ אומרים סברי מורי כלומר תבינו שיש בדעתי לשתות מדבר שיצא ממנה קללה וגם אתם בדעתכם לשתות ממנו ואולי שלא יזיק לי כלום וע"כ בני אדם רגילין להשיב אחריו לחיים תהיה לן אותה שתייה ולא להזיק. סוף כל אלו הטעמים והפירושים נראה שלפיכך אומ' סברי מורי ורבותי כדי להשמיע המסובי' ויענו אחריו אמן. ומה שמשיבים לחיים כאדם המשיב דרך כבוד לחבירו כשחבירו אומר לו רציתי לעשות כך וכך והוא משיבו תעשה לחיים ולשלום. בא להם יין בתוך המזון אין צריך ליטול רשות ולומר ברשות רבותי שהרי כל אחד מברך לעצמו לפי שאין בית הבליעה פנוי וכל א' טרוד באכילתו ואינו נותן דעתו לשמוע ברכה לפיכך אין נפטרין בברכת אחד מהן אלא יניחו אכילתם בשעה שזה מברך שיהא בית הבליעה פנוי. לכך הוא אויר סברי רבותי כדי שיניחו את אכילתם ויתנו דעתם לשמוע את הברכה ויענו אחריו אמן. וא"ת הרי קידוש הבדלה וברכת המזון שבית הבליעה פנוי א"כ למה אנו אומרי' סברי מורי. כדי שלא לחלוק בברכת היין כי לא תקנו מתחלה אלא בברכת היין שבתוך הסעודה וטעמא כדאמרינן. ואח"כ נהגו לאמרו בכל ברכת היין כדי שלא לחלוק

שן כתב מהר"ם בהגה"ה בש"ע סימן קצ"ג וז"ל המנהג שלא לזמן בבי' עכו"ם ונ"ל הטעם משום שלא יוכלו לקבוע עצמן בבית עכו"ם משום יראת העכו"ם והוי כאלו אכלו בלא קבע. ועוד דיש לחוש לסכנה אם ישנו בנוסח הברכה ולא יאמרו הרחמן יברך את בעל הבית הזה לכן מתחלה לא קבעו עצמן רק לברך כל אחד לבדו. ולכן אין לשנות המנהג אף אם לא היו טעמים אלו מספיקין מכל מקום מאחר דכבר נהגו כך הוי כאלו לא קבעו עצמן ביחד עכ"ל. ומורי מהר"ש ז"ל היה מזמן בבית עכו"ם. ובהרחמן הוא ישלח לנו ברכה מרובה כו' היה אומר ישלח לנו ברכה מרובה במקום הליכתינו ובמקום ישיבתינו עד עולם ופעם א' הייתי על סעודת פדיון הבן בבית עכו"ם והיו שמה כמה גברי רברבי והסכימו דעת כולם יחד לברך את בעל הבית דקאי על בעל הסעודה ומסתבר טעמייהו

קצת דיני ברכות

שנא כשהאדם נהנה מן העה"ז בשום פנים חייב לברך לאדון הכל אשר כל ההנאות באות מטובו. ואם נהנה בלא ברכה מעל כדגרסינן פ' כיצד מברכין דף ל"ה ת"ר אסור לו לאדם שיהנה מן העה"ז בלא ברכה וכל הנהנה מהעה"ז בלא ברכה מעל מאי תקנתיה ילך אצל חכם. חכם מאי עביד ליה הא עבדיה לאיסורא. אלא אמר רבא ילך אצל חכם מעיקר' וילמדנו ברכות שלא יבא לידי מעילה. ואמאי קרי ליה מעל. לכי שכל מי שאוכל בלא ברכה לשם נראה שהוא חושב שבאה לו בחריצתו. ואינו כן כי הכל בא מאת הש"י ובזה מועל. ועוד שקודם ברכה הוא קודש ומועל בה כמו בקודש. ולאחר ברכה זכה בו מאת השלחן ה' שנתנו לו ונעשה לפיכך הנהנה בלא ברכה מעל כמי שאוכל קודש בלא פדיון. והכי מסתברא מדאמרינן עלה אמר רב יהודא אמר שמואל כל הנהנה מן העה"ז בלא ברכה מעל כאלו נהנה מקדשי קדשי' שנאמר לה' הארץ ומלואה ר' לוי רמי כתיב לה' הארץ ומלואה. וכתיב והארץ נתן לבני אדם לא קשיא כאן קודם ברכה כאן לאחר ברכה. ועוד כי הברכות אינן צורך גבוה אלא צורך הדיוט כי כיון שהוא ית' מקור הברכה וכל הברכות הן משתלשלות ממנו. כל הנמצאי' המברכים אותו אין כל ברכותיהם כדאי לו כי הוא, הנמצא הקדמון שהמציא הנמצאים כלם ומציאותם אינו אלא מציאותו ומציאותו תספיק לעצמו לא יצטרך לזולתו כלל. ח"כ אם יברכוהו כל היום וכל הלילה מה יתרבה בכך אי מה יתנו לו או מה מידם יקח כמו שאמר אליהו אם צדקת מה תתן לו או מה מידך יקח אם חטאת מה תפעל לו ורבו פשעיך מה תעשה לו. אין התועלות והרבוי כי אם אלינו כי כל המברך על מה שנהנה הוא מעיד על ההשגחה שהוא יתעלה המציא מזון לשפלים כדי שיחיו ובזכותם התבואה והכירות מתברכי' ומתרבים וברכת ה' היא תעשיר. ולזה רמזו חז"ל באמרם בב"ב פרק לא יחפור הרוצה שיתעשר יצפין והרוצה להתחכ' ידרים וסימנך שלחן בצפון ומנורה בדרום. רצו בזה הרוצה שיתעשר יצפין ר"ל יתן הודא' ושבח להש"י על מזונו ועושרו שנתן לו הש"י וזהו יצפין כי העושר הוא צפוני. כדכתיב מצפון זהב יאתה וכתיב נמי אורך ימים בימינה ובשמאלה עושר וכבוד. וידוע כי צד צפון היא שמאליי כדכתיב צפון וימין ובזכות זה שיתן שבח והודאה על מה שנתן לו הש"י ברחמיו וברוב חסדיו והוא בברכות יזכה לעושר כי ברכת ה' היא תעשיר כנזכר. והרוצה להתחכם ידרים ר"ל יתן הודאה ושבת על חכמת התורה שנתן לנו הש"י. ואמר ידרים כי היא דרומי כדכתיב לב חכם לימינו וכתיב אורך ימים בימינה. והיא החכמה שתחיה את בעליה וכ"ש חכמת התורה דכתיב בה כי היא חייך ואורך ימיך. ובזכות שיתן שבח והודאה ויברך ברכת התורה בתום לבבו יזכה להתחכם יותר כי כשם שבזכות ברכת הנהני' התבואה והפירות מתברכים ומתרבים ואם אינו נזהר בברכות בעון זה נפסדים ונתמעטי' כאשר אבאר. כן בזכות ברכת התורה. התורה מתרבת אצלו ולזרעו ולזרע זרעו. ואם אינו נזהר בה פוסקת מזרעו כדאי' בנדרים פ' ואלו נדרים מפני מה ת"ח אין מצוי לצאת מבניהם ת"ח רבינא אמר מפני שלא ברכו בתורה תחלה ואמרו וסימנך שלחן בצפון ר"ל העושר אשר השלחן רמוז לזה כאמרם זר שלחן רמז לכתר מלכות ובפרט השלחן אשר לפני ה' שהוא מקור הברכה. ועל כן נקרא שלחן שהקב"ה שולח ברכתו בלחם שעליו ומשם הברכה משתלחת בכל המזונות היה בצפון לרמז שהעושר בא מצפון. ואמר וצפית אותו זהב טהור ר"ל אם תרצה