מטה משה פג

שם שיש לאומרו. ש"מ דכותי' ס"ל וכן מורי מהרש"ל לא היה אמרו

שמז ואם היה שם עשרה. צרך להזכיר השם ואומר נברך אלהינו כו' כך שנינו בפ"ג שאכלו. ומסיק התם דאין לומר נברך לאלהינו בלמ"ד. וכתבו התוספות דדוקא גבי שיר והודאה כתיב למ"ד כמו שירו לה' הודו לה' אבל גבי ברכה לא מצינו זה הלשון וכן הוא בסדר רב עמרם. ומסיק עוד התם דכל המשנה כגון שאמר נברך על המזון שאכלנו משלו. או שאמר למי שאכלנו משלו. או שאמר במקום ובטובו ומטובו. או במקום חיינו אמר חיים הרי זה בור. וטעמא דאומר על המזון שאכלנו משלו הרי זה בור כתבו שם התוס' דמשמע דמברך לבע"ה המאכילו דאי לרחמנא למה הוא מזכיר מזון בלא מזון יש הרבה לברכו ע"כ. וי"מ דאמר על המזון שאכלנו הרי זה בור דמשמע שהוא מברך למזון. וטעמא דאומר למי שאכלנו משלו הרי זה בור פרש"י נברך שאכלנו משלו משמע שהוא יחיד שהכל אוכלין משלו. למי שאכלנו משמע מרובין הן זה זן את זה וזה זן את זה ולפי דבריו מברך את בעל הבית ע"כ. וז"ל הרר"ד אבודרה"ם למי שאכלנו משלו הרי זה בור. כי' לאו משום שאכלנו משלו חין המכוון בו למי שאכלנו משלו דא"כ למי אנו מברכים או של מי אנו אוכלים. אלא ה"ק צריך להעלים מלת למי כדי להראות שאינו מברך לבעל הבית שזימן אותו מזון ע"כ. וטעמא דאמר ומטובו הרי זה בור פרש"י שממעט בתגמוליו של מקום דמשמע דבר מועט כדי חיי'. אבל ובטובו חיינו משמע שבשפע טובו הגדול חיינו שהטובה מרובה יותר ממנו. וטעמא דאמר חיים הרי זה בור פרש"י משום דהוציא את עצמו מן הכלל ע"כ. וכוונתו דמשמע ובטובו חיים שאר העולם ולא אנו אבל ובטובו חיינו משמע אנו ושאר כל החיים כמונו

שמח וכל זמן שאין שלשה מצוה לחלק דתניא שנים שאכלו מצוה לחלק שיברך כל א' ברכת המזון לעצמו. אבל ברכת המוציא פוטר אחד את חבירו והטעם בברכ' המזון משום דאסמכוה רבנן אקראי דגדלו לה' אתי ואין אחד יכול לומר לאחד גדלו ולפיכך אינן יכולין לזמן אלא בשלשה. ורבי שמואל כ' הטעם הדבר שברכת המוציא שאינו מן התורה הקלו בה להיו' האחד פוטר את חבירו. אבל ברכת המזון שהיא מן התורה החמירו להיות כל אחד מברך לעצמו וסמכוה רבנן אקרא דואכלת וברכת מי שאכל יברך. ור' יצחק הזקן כתב טעם אחר כי לפיכך אמרו בברכת המזון שמצוה לחלק לפי שסיימו האכילה ונסתלק הקביעות מהן ודומה כאלו אכלו כל א' לעצמו. אבל ברכת המוציא שמתחילין לאכול ולקבוע עצמן דין הוא שיפטור זה את זה

שמט ואם הא' מברך המוציא להוציא את אחרים. נהגו העם לומר ברשות רבותי להמוציא. וסברי מורי לכוס. מצאתי בשם רבינו קלונימוס הזקן ז"ל לפי שאחד מוציא ידי חובת כל המסובין בברכת המוציא ויש לו ליקח רשות מהן שהוא רוצה להוציא ידי חובתן וברשותן. וסברי אין צריך לומר שהרי בית הבליעה פנוי ואין עוסקין לא באכילה ולא בשום דבר אלא דעתם לאכילה משנטלו אבל כשאכלו אין בית הבליעה פנוי ועוסקים באכילה לפיכך הוא צריך להסביר' שיענו אמן ויצאו בה ידי חובתן. ורשות א"צ ליקח מהן לפי שכבר הרשוהו להוציאן ידי חובתן בברכת המוציא וכמו כן רצונם שיוציאם ידי חובתן גם הוא ולא אחר ובשם החבר ר' בנימין בר אברהם הרופא ז"ל מצאתי מה שאומרים ברשות רבותי להמוציא. לפי מה שאמרו רז"ל שהבוצע הוא פושט ידיו תחלה והן אינן רשאי' לטעום עד שיטעום המברך תחלה ע"כ הוא נוטל רשות כדי שלא יראה כרעבתן. כלומר לא משום רעבתנות אני בוצע כדי לטעום תחלה אלא על רשותכם. על כן משיבי' לו ברשות שמים כלומר אין בזה משום רעבתנות אלא כדין וכהלכה אתה עושה. ובשם רבינו האי גאון מצאתי שנים שבאו לאכול כאחד המברך נוטל רשות מחבירו דרך כבוד ואומר ברשות רבי או ברשות מורי ואם הם שנים או יותר חוץ מן המברך אומרים ברשות רבותי או ברשות מורי. והם עוני' ברשות שמים שכך שנינו במסכת ברכות ראה קראתי בשם בצלאל אמר הקב"ה למשה משה הגון עליך בצלאל. והשיב לו משה אם לפניך הגון ולפני ישראל הגון לפני לא כ"ש. וישראל השיבו למשה כשאמר משה להם ראו קרא בשם בצלאל אמרו אם לפני הקב"ה ולפניך הגון לפנינו לא כ"ש. ובשעה שנתמנה על המשכן כלם הסכימו לגדלו על כך. וכן בסעודה כל בני הסעודה בוחרים להם את הכהן או את החשוב לברך ואומרים לו ברך כלומר אתה נאה והגון לפני הקב"ה לברך וכ"ש לנו. והוא אומר ברשות רבותי כלומר זה איני יודע אם אתם מסכימי' שהקב"ה מסכים עמכם. והם משיבי' ברשות שמים כלומר לכך אנו מסכימים שיסכימו מן השמים שנאה והגון אתה לפנינו עד כאן דברי הגאון ז"ל

כללא של דבר אין מרשין אלא על הפת ואין מסבירי' אלא על היין. מ"ט לחם שהוא רשות שאם רוצה שלא לאכול לחם אפי' בשבת הרשות בידו לפיכך נוטל רשות כדי שיסכימו כולם דעתם. אבל בברכת המזון וקידוש והבדלה שהן חובה אין צריך ליטול רשות אלא סברי מרנן או סברי רבותי כלומר תנו דעתכם אל הברכה כדי לצאת ידי חובה והם עונין לחיים. וכן יין שבתוך הסעודה א"צ ליטול רשות שהרי מכיון שיש להם לאכול א"א בלא שתייה ולפיכך צריך לומר סברי שהיין גורם לדברים הרבה שאינם הגונים שמביא לידי שטות ושכרות ושממון דכתיב ויין ישמח לבב אנוש ישמח כתיב לשון שממה זכה משמחו לא זכה משממו על כן הוא אומר סברי ומפני הפחד אומר כך. והם עוני' לחיים כלומר רצונינו וסברתנו לשתות יין לחיים כדי שלא יבא קלקול לזה המקדים לשתות לפני כולם לפיכך הוא מזמנן שמאחר שרצון כולם לשתות בסעודה לא יבא אחד מהן לידי קלקול שזכות הרבים גדול הוא וכולם ישתו לשמחה ולחיים. עוד מצאתי בשם החבר ר' בנימין בר אברהם הרופא שכתב בשם החבר ר' יצחק מה שאומרים סברי בברכת היין לפי מה שאמרי' במסכת סנהדרין שהמחוייב מיתה בבית דין היו משקין אותו קורט פי' גרגיר של לבונה בכוס של יין כדי שתטרף