מטה משה פא

לקבורה. ואיתא באיכה רבתי ה' מאות בתי מדרשות היו בביתר וכל ב"ה היו בה ה' מאות מלמדי תנוקות ואנשי העיר בעלי אומנות ששים רבוא ובמלכות אדריינוס לקחו אות' הרומיי' וישפכו דם לרוב מאוד ויהרגו עד תום כל העיר טף ונשים ויצו המלך לבלתי קברם ויהי מחוץ לעיר כרם גדולה רחבה י"ב מילין ויקיפו את הכרם סביב סביב ממתי ישראל זה על זה ויעמדו שם כ"ה שנים כל ימי אותו המלך ולא הסריחו. ויהי אחרי מות אותו המלך ויעמוד מלך אחר ויצו לקובר' וילכו כל העם מן העיר לקברם ויקברו' במקומ' בכרם. בו ביום תקנו הטוב והמטיב. הטוב שלא הסריחו והמטיב שנתנו לקבורה וזה שקבעוה כאן י"א משום דאמרינן בירושלמי על חורבן ביתר באותה שעה נגדעה קרן ישראל ואינה עתידה לחזור עד שיבא בן דוד ולפיכך קבעוה אחר בונה ירושלים ועוד טעמים אחרים מבוארים בספר אבודרהם וביתר מחברים

שכט ופותחת בברוך לפי שאינה סמוכה לאחרות ויש בה הזכרת שם ומלכות מזה הטעם כי מאחר שהראשונות מן התורה וזו מדרבנן ודאי אין לדון אותה לסמוכה להן ואינה חותמת דהוי מטבע קצר. אע"ג דאיתא במדרש שצ"ל בה ג' הטבות ג' גמולו' אפ"ה אינה חותמת דמעיקרא לא תקנו אלא הטוב והמטיב ואח"כ הוסיפו בה דברים הללו כ"כ התו' והרא"ש והר"ר יונה בפ"ג שאכלו. והרשב"א כתב טעם אחר שלא ראו לחתום בה ולעשותה מעולה משאר ברכות בל תורה שלמעלה ממנה. והר"ר יונה כתב טעם אחר בשם רבני צרכת והוא שכל מה שאומר בברכה זו כמו עניין א' הוא שכלן שמות התואר הן באנו אומרים שהוא מלך ומטיב וגומל וכל מה שאומר אצל הבורא משנות התואר עניין א' הוא. ואעפ"י שאנו אומרי' הוא יגמלנו גם זה תואר הוא שאנו אומרים שהוא גומל אלינו בכל יום

של אמר רבה בר בר חנה א"ר יוחנן הטוב והמטיב צריכה מלכות ואסיקנ' צריכה בתי מלכיות בר מדידה. חדא בשביל בונה ירושלים שכיון שתקנו לומר מלכות בית דוד בבונה ירושלים ראוי היה להזכיר בו ג"כ מלכות שמים אלא שלא רצו להזכיר מלכות שמים אצל מלכות בשר ודם הלכך תקנו להזכיר בהטוב והמטיב מלכות כנגדה. ואגב שתקנו להזכיר מלכות כנגדה תקנו נמי להזכיר כנגד ברכת הארץ. לכך צריך להזכיר בה ג' מלכיות דהיינו מלך עולם אבינו מלכנו המלך הטוב. וא"ת מאחר שתקנו מלכות כנגד ברכת הארץ למה לא תקנוה בברכת הארץ גופי' בשלמא בבונה ירושלים לא רצו להזכיר מלכות' דארע' בהדי' מלכות' דרקיעא אבל ברכת הארץ מאי א"ל. וי"ל דלא לעשות' מעולה מברכת בונה ירושלים

שלא כתב מורי הגאון ז"ל בשם אבי אמו מהר"ר יצחק ז"ל שלא היה אומר בוראנו אלא האל אבינו מלכנו אדירנו גואלנו יוצרנו וכתב מורי הרב ז"ל הטעם דאפשר דבריא' ויציר' חדא מילתא היא ולמה לי למדכר תרוייהו. ותדע שהרי בפיוט הסליחות שאומרים בבוקר באשמורת ומזכירים בסוף העניות אומרים עננו אבינו עננו עננו בוראנו עננו כו' עד גמר האלף בית וכשמגיע ליו"ד אומר עננו יודע יצר עננו ולא אמר עננו יוצרנו עננו והיינו מאחר שכבר אמר בוראנו ואולי יש בו כוונה פרטית שהיציר' נופל על דבר גוש וגסות כחומר האדם ודומה לו והבריאה נופל על הדקות ועל הנפש וקרא משמעו כן שהרי כתיב בתחלה ויברא אלהים את האדם בצלמו בצלם אלהים וגו' שהוא הנפש והשכל. ואח"כ אמר וייצר ה' אלהים את האדם עפר מן האדמה שהוא חומר הגס. ואף שמצינו נמי ויברא אלהים את התנינים הגדולים. אולי לרוב חריצותם וחדות' וערמתם נאמר אבל עכ"פ שמענו שיותר שייך לומר יצירה על הגו' מבריאה. ואין לומר בריאה על השפל מיצירה אף שי"מ להפך שבעים פנים לתורה. וזכר לדבר יוצר הרי' ובורא רוח. א"כ ברכת המזון שהוא שביעת הגוף והחומר מזכירי' יוצרנו. ובעניין הסליחות שמבקשי' רחמים על נפש החוטאת אומרים בוראנו

שלב איתא בירושלמי שצריכים להזכיר בברכה זו ג' מלכיות וג' גמילות וג' הטבות מצאתי כתוב שהטעם הוא כנגד ג' עולמית שהם עולם המלאכים עולם הגלגלים ועולם השפל ובאו רז"ל להורות שהוא ית' מולך על כולם ומטיב עם כולם וגומל חסד עם כולם כי כולם מקבלים ממנו ית' חסד ממזון גופני ורוחני שפע אלהי ע"כ

שלג הוא גמלנו הוא גומלנו הוא יגמלנו כך היא הנוסחא בטור א"ח סימן קפ"ט. ובתשב"ץ סימן שי"ו ובמרדכי סוף ברכות והכלבו סימן כ"ה ולא כנוסחא' ספרי ברכת המזון שבידינו יגמול בעדינו

שלד ואחר זאת אומר הרחמן ואין בזה משום הפסק. גדולה מזו מצינו בברכ' מילה שמתפללים על הילד באמצע הברכה אחר שבירך בפה"ג כ"כ הא"ח סי' קפ"ט. וכ' הכלבו בסי' נ"ט וז"ל וששאלתם מאחר ששנינו העונה אמן אחר ברכ' שאין בו הזכרת שם זהו אמן יתומה. מהו לענות אמן אחר הרחמן שבברכ' המזון ועל אמנים שבקדיש כו' עד ואני ראיתי בתשוב' הגאונים שמותר לענות אמן אחר הרחמן. וכן הוא מפורש בה"ג וכן עיקר שלא לחנ' תקנום רז"ל שבבבל לומר אמן ביתגדל. ועוד מצינו בירמיה הנביא שאמר אמן אחר בקשה שנאמר אמן כן יעשה ה' ואמר ר' יוסי בר חנינא אמן יש בו אמנת דברים כלומר שיבקש מאת ה' שיתקיימו דבריו וכשם שירמיה אמר אמן אחר דברי חנני' כך אנו אומרים אמן אחר תחנה כגון הרחמן שבברכת המזון ויהא שלמא שבקדיש

שלה יברך אותנו כל אחד ואחד כו' כ' הכלבו סימן כ"ה שאם יש שם עכו"ם אומר כל א' וא' ממנו בני ברית בשמו לפי שאסור לברך העכו"ם כדכתיב לא תחנם ולא תתן להם חן ע"כ

שלו כמו שנתברכו אבותינו כך היא הנוסחא בכלבו סי' כ"ה ובתשובת מורי ז"ל סי' ס"ד. אבל במקצת נסחאות כתוב כמו שבירך הקב"ה אבותינו כו'. ואין נכון מפני שנראה קצת כשתי רשויות ח"ו