מטה משה עט

התורה והמצות ירשו את הארץ שנא' למען תחיון ורבית' ובאתם וירשתם את הארץ. וצריך שיקדים ברית לתור' כגון על בריתך שחתמת בבשרינו ועל תורתך שלמדתנו. והרר"ד אבודרהם כתב עוד טעם א' בשם הר"ר אשר מלוני"ל על מה שאמר שצריך שיזכיר בה ברית ותורה וכתב שהטעם הוא משום דאלמלא ברית ותורה לא נתקיימה שמים וארץ שנאמר אם לא בריתי יומם ולילה דהיינו תורה שנאמר בה והגית בו יומם ולילה ובריתי דהיינו המילה ג"כ כפשוטו שנאמר ברית חקות שמים וארץ לא שמתי כלומר לא היתה הארץ קיימת ואם לא היתה קיימת לא נתנה להם הארץ ע"כ. ועל מה שאמרו שצריך להזכיר בה ברית ותורה. כתב הטור א"ח סי' קפ"ז שנהגו לומר שהנחלת לאבותינו ארץ חמדה טובה ורחבה ברית ותורת חיים ומזון. וא"א הרא"ש ז"ל לא היה אומר אלא שהנחלת לאבותינו ארץ חמדה טובה ורחבה ועל שהוצאתנו מארץ מצרים. שהרי אומר אח"כ על בריתך שחתמת בבשרינו ועל תורתך שלמדתנו ודי פעם אחת ע"כ. וכן כתבו שם התו' והתשב"ץ סימן שי"ו וכ"כ המרדכי בסוף ברכות שהאומר ברית ותורה לא חש לקמחיה שלא רצה התלמוד לומר שיזכור התיבו' ממש אלא מענינם שעל בריתך היינו ברית ועל תורתך היינו תורה ע"כ

שכ שאתה זן ומפרנס השי"ן של מלת שאתה צריכה שתהיה נקודה בקמץ גדול שכן שאתה מדבר עמי בספר שופטים סי' ו' היא נקודה בקמץ. והטעם כתב שם הרד"ק שנקמצה שי"ן של שאתה להרחיב את האל"ף. וכן כתבו שאר המדקדקים וא"כ מזה הטעם גם פה צריכה שתהיה קמוצה וכן בשאר מקומות כמו בתפלת י"ח מודים אנחנו לך שאתה הוא כו' כ"כ מהר"ן בברכת המזון שלו

שכא בכל עת ובכל שעה כך היא הנוסחא בכל ספרי ברכת המזון אשר בידינו ובטור א"ח ובכלבו סימן כ"ה. ובמרדכי סוף ברכות בשם ספר הפרדס אינו רק בכל, עת וכן היה נוהג מורי מהר"ש ז"ל לומר בכל עת ותו לא. וכתב מהר"ן בברכת המזון שלו וז"ל ראיתי רבים שמוחקים מאמר ובכל שעה ואומ' שטעות נפל במה שכתוב בכל הנוסחאות הנזכרים בכל עת ובכל שעה ונותנים טעם לדבריהם משום דהיינו עת היינו שעה והכל ענין א' הוא. ואני אומר הספרים הראשונים והאחרונים יוכיחו שבכולן כתוב ובכל שעה. ואפי' אם היה נוסחא אחת שאין בה ובכל שעה לא היינו שומעים לה וכ"ש שעל מחקי' שבספרים חדשים אין למדים מהם. ועוד שהרי גם בתפלת י"ח תקנו לומר וטוב בעיניך לברך את עמך ישראל בכל עת ובכל שעה. ועל הטענה שטוענין יש להשיב ולומר דהפרש גדול יש בין עת ובין שעה. כי עת הוא שש שעות. כי ארבע עתים משתנים בכל יום ולילה מהבוקר עד חצי היום עת א'. ומחצי היום עד הלילה עת שני. ומתחלת הלילה עד חצייה עת שלישי. ומחצי הלילה עד הבוקר עת רביעי. ויש רמז לזה ממאמר שהע"ה שאמר בספר קהלת סימן ג' ז' פסוקים מעת ללדת עד עת שלום ובכל פסוק מהם ארבע פעמים עת ובכולם יש כ"ח עתים והם כנגד שבעה ימות השבוע שיש בכל יום מהם ד' עתים ובכולם יש כ"ח עתים עכ"ל

שכב יתברך שמך בפי כל חי. במקצת נוסחאות שבידינו כתיב בפה כל חי בה"א ונוסחא משובשת היא כי הנוסחא האמתית היא בפי כל חי ביו"ד ממה שכתב הראב"ע בפ' ויגש וכן שאר מדקדקים כי מלת פה מוכרת וכאשר יהיה סמוך ישוב ה"א הנעלם יו"ד נעלם כמו פי צדיק וכן בלשון רבים כמו פי רשעים וכ"כ הרד"ק בשורש פה שבסמוך הומר' הה"א ביו"ד כי פי ה' דבר ע"כ. אף כאן שהוא סמוך צריך להיות בפי כל חי. ועוד פסוק מלא הוא בספר מלכים א' סימן כ"ב רוח שקר בפי כל נביאיו וכן בד"ה סי' י"ח לרוח שקר בפי כל נביאיו הרי לך שאמר בפי כל חי ולא בפה כל

שכג ברכה שלישית בונה ירושלם וגרסינן בפ"ג שאכלו דוד ושלמה תקנו בונה ירושלם דוד תקן על ישראל עמך ועל ירושלם עירך שלמה תקן על הבית הגדול כו' ולאו למימרא שלא ברכו אות' עד שבא דוד ושלמה דהא דריש לה כולהו מקרא אלא הם תקנו המטבע לפי מה שנתוסף טובה לישראל. דודאי קודם הכיבוש ובנין הבית לא אמרו כמו אחר הכיבוש והבנין כמו שאין אנו אומרים מטבע שטבעו דוד ושלמה. שאנו מבקשים להחזיר המלכות ולבנות הבית והם היו מבקשים להמשיך שלות הארץ והמלכות והבית. ומתחיל רחם ה' אלהינו על ישראל עמך ועל ירושלם עירך ועל מלכות בית דוד משיחך דאיתא בפ"ג שאכלו כל שלא אמר מלכות דוד בבונה ירושלים לא יצא ידי חובתו. וטעם הדבר כתב הרמב"ם בפ"ב מהלכות ברכות מפני שהוא ענין הברכה שאין נחמה גמורה אלא בחזרת מלכות בית דוד והמרדכי כתב מפני שעל ידו נתקדשה ירושלים. וש"ל כתב הטעם פירש הר"ר בנימין לפי שצריכין אנו להזכיר מלכות שמים ומלכות בית דוד ובית המקדש. לפי שאמרו רז"ל ביום שנחלק בית דוד ככרו בג' דברים בהקב"ה ובבהמ"ק ובמלכות בית דוד ואין נגאלין עד שיתודו ויתבעו שלשתן. וגם בתפלה מזכירין שלשתן משען ומבטח לצדיקים זו מלכות שמים. בונה ירושלים זו המקדש. מצמיח קרן ישועה זו מלכות בית דוד ע"כ. וא"כ לפי זה היה ראוי להזכיר גם מלכות שמים. ובלאו הכי איתא בפ"ג שאכלו איידי דאמר מלכות בית דוד לאו אורח ארעא דלא אמר מלכות שמים. אלא שלא רצו להזכיר מלכות שמים אצל מלכות בשר ודם דהיה נראה שמדמה מלכותא דארעא למלכותא דשמיא. ולכן תקנוה להזכיר בהטוב והמטיב כמו שאבאר הלכך אין להזכיר שום מלכות שמים בבונה ירושלים כי אם מלכות בית דוד. ואין לומר א"מ רועינו רק אבינו רועינו וכן אין לומר מלכותך ומלכות בית דוד כן הסכימו הפוסקים כלם

שכד גרסינן בירושלמי בפ' אלו קשרים והפוסקים הביאוהו תניא אסור לאדם לתבוע צרכיו בשבת. רבי זעירא שאל לרבי חייא בר אבא מהו למימר אבינו רועינו זוננו א"ל טופס הברכה כך הוא. משמע דסבירא להו לרז"ל שמלת זונינו אינו שם