מטה משה עח

ידא ימינא שפיר דמי דקי"ל מסייע אין בו ממש. והא דאבעי להו לראשונים היינו כשתופס הכום גם ביד שמאל אבל כשאין נוגע בכוס אלא יד ימין אם הניח יד שמאל תחתיה לסייע אין בכך כלום. ומגביהו טפח דכתיב כוס ישועות אשא ובשם ה' אקרא. ונותן עיניו בו דלא ליסח דעתיה מיניה

שט אמר רב אשי אין משיחין על כוס של ברכה. פרש"י שלא ישיח המברך משנתנו לו כוס לברך. וכן נמי המסובי' אין להם להשיח משהתחיל המברך

שי וצריך לישב בשעה שהוא מברך בין אם היה הולך כשאכל או עומד או מיסב כשמגיע לברך צריך לישב כדי שיוכל לכוון יותר. וגם לא יהא מיסב דרך גאוה אלא ישב באימה כתב א"א הרא"ש ז"ל הא דאמרינן אבל כשהוא מהלך צריך לישב ולברך מיירי כשהוא הולך בביתו אבל מהלך בדרך ואוכל א"צ לישב ולברך לפי שאין דעתו מיושב עליו אם יאחר דרכו כדאמרינן גבי ק"ש ל' טורים

ענין ברכת המזון

שיא גרסינן בפ"ג שאכלו ת"ר סדר ברכת המזון כך הוא ברכה ראשונה ברכת הזן. שנייה ברכת הארץ. שלישית בונה ירושלם. רביעית הטוב והמטיב. ויש רמז לשלש ברכות הללו של ברכת המזון מן התורה ממה שכתב בשלחן וצפית אותו זהב טהור. ומלת זהב נוטריקון "זן "הארץ "בונה ירושלם. ועוד גרסינן התם אמר רב נחמן משה תקן להם לישראל ברכת הזן בשעה שירד להם המן ותמצא בפ' המן רמז לברכת המזון במן עצמו שנאמר ובבקר תשבעו לחם וידעתם כי אני ה' אלהיכם. וכתב רבינו בחיי שם בפירושו ובשלחן ארבע שער א' שידיע' זאת הוא שתברכו את שמי בברכה על אכילת מן כעניין שכתוב ואכלת ושבעת וברכת את ה' אלהיך

שיב בטובו אין אומרים מטובו אלא בטובו כדי להורות שזן את העולם כלה בשפע טובו והטובה מרובה יותר ממנה אבל אם אמר מטובו משמע דבר מועט מקצת טובו וממעט בתגמוליו של הקב"ה

שיג יש נוהגים לומר בברכת המזון נותן לחם לכל בשר כל"ח עמנו. וכתב הטור בסי' קפ"ז שאביו הרא"ש לא היה אומר תיבת עמנו מטעם כי חסדיו הם עם כל חי וגם המרדכי כתב בסוף ברכות בשם ספר הפרדס שח"א כל"ח עמנו שהרי אינו פסוק ואין לאומרו שלא למעט החסד כי על כל בשר הוא משבח שנתן להם לחם כי חסדו עם כולם ע"כ וכן כתב התשב"ץ סי' שי"ו

שיד לא חסר לנו ואל יחסר לנו יש נוהגין לומר מלת חסר החי"ת בקמץ והסמ"ך בפתח על משקל פעל קל כמו פקד פעל ודומיהן ויש נוהגין לומ' חיסר החי"ת בחיר"ק והסמ"ך בפתח על משקל פועל כבד כמו איבד שיבר. ואותן שנוהגים לומר חיסר על משקל איבד שיבר אומרים ג"כ ואל יחסר היו"ד בשב"א והחי"ת בפתח והסמ"ך בציר"י כדי שיהיו שניהם מגזרה אח' עיין במרדכי בסוף ברכות

שטו כי הוא זן ומפרנס לכל פי' זן באכילה ומפרנס בשאר צרכים מרדכי סוף ברכות והטעם כי אין פרנסה האמור כאן מעניין מזונות ממש דא"כ היינו זן היינו פרנסה אלא מעניין עשיית שאר צרכים הוא וכן פרש"י פ' התקבל כל לשון פרנסה לשון עשיית צרכים הוא כמו לפרנסה שמין באב (בפ"ד דכתובות ע"ב ופי' רש"י אומדין וותרנותו של אדם לפי קמצנתו כו') וכמו מוציאין לפרנסה ואין מוציאין למזונות ע"כ

שיו זן ומפרנס לכל ומטיב לכל אלו שני לכל מנוקדים הכ"ף בחולם לפי שהם מוכרתים ואינם סמוכים אבל לכל בריותיו שהוא סמוך נקוד בקמץ כי כל שה וא סמוך נקוד בקמץ ואם הוא מוכרת נקוד בחולם כמו שכתב הרד"ק בספר מכלול

שיז ברכה שנייה זו היא ברכת הארץ. ואינה פותחת בברוך כדין ברכה הסמוכה לחברתה וגרסינן בפ"ג שאכלו יהושע תקן להם לישראל ברכת הארץ כשנכנסו לארץ. ומהר"ם היה אומר נודך ולא נודה לך דמשמע נודה לך את פלוני. וכ"כ התשב"ץ סימן שי"ו שאמר נודך. וכתב עליו הטור א"ח סי' קפ"ז שלא נהגו כן ועוד קרא כתיב נודה לך לעולם לדור ודור וגו'

שיח ארץ חמדה טובה ורחבה כו' שנינו בבריית' בפ"ג שאכלו ר"א אומר כל שלא אומר ארץ חמדה טובה ורחבה בברכת הארץ לא יצא יד"ח וכתב הר"ר יונה שהטעם הוא מפני שמצינו שנשתבחה א"י בזה הלשון דכתיב אל ארץ חמדה טובה ורחבה וכתיב בפסוק אחר ואתן לך ארץ חמדה נחלת צבי צבאות גוים וכיון שמזכיר ברכת הארץ על אכילתו יש לו ג"כ להזכיר שבחה ע"כ. והכלבו כתב בסי' כ"ה ששבת זה הוזכר למרע"ה כשנגלה לו הש"י בסנה כמו שכתב וארד להצילו מיד מצרים ולהעלותו מן הארץ ההיא אל ארץ טובה ורחבה וגו' הוסיפו לומר חמדה שע"י שהוא זבת חלב ודבש הוא ארץ חמדה. ונמצא שבזה הלשון נכללו כל שבחי' אשר בכתוב ע"כ. והרר"ד אבודרה"ם כתב לפי שאנו צריכים לספר בשבח הארץ כדי שישתוקקו לה הנפשות ומה שלא הצריכו להזכיר ארץ זבת חלב ודבש לפי שאין כל הארץ כן אלא מקומות ממנה ע"כ. ובשבולי לקט כתוב פי' הר"ר בנימין לפי שראה יהושע את מרע"ה שחמד ליכנס לארץ והתפלל עליה וגם אבות העולם חמדו ליכנס שם וליקבר שם כיון שזכה הוא ליכנס שם תקן בברכת הארץ ארץ חמדה ע"כ

שיט ועל בריתך שחתמת בבשרינו ועל תורתך שלמדתנו איתא בברייתא פ"ג שאכלו נחום המדי אומר צריך שיזכרו בה ברית ר' יוסי אומר צריך שיזכור בה תורה כלימו אמר צריך שיקדים ברית לתורה שזו נתנה בשלש בריתות וזו נתנה בי"ג בריתות. ופרש"י צריך שיזכור ברית בברכת הארץ שע"י ברית נתנה הארץ לאברהם בפ' מילה ונתתי לך ולזרעך אחריך את ארץ מגוריך. וצריך שיזכור בה תורה שאף בזכות