מטה משה עז

מלאך המות שולט

שה גרסינן בפרק חלק אמר ר"א כל שאינו משייר פת על שלחנו אינו רואה סימן ברכה לעולם שנ' אין שריד לאוכלו על כן לא יחיל טובו. והאמר ר"א כל המשייר פתיתין על שלחנו כאלו עובד עבודה זרה שנאמר העורכים לגד שלחן וגו' לא קשיא הא דאיכא שלימה בהדיה הא דליכא שלימה בהדיה. ופרש"י כל שאינו משייר פתיתין דצריך לשייר כדכתיב אכול והותר. הא דקאמר אסור דאיכא שלימה בהדי' שמביא שלימה לאחר שאכל ונותן על השלחן עם הפתיתין ששייר דמחזי דלשם ע"ז עביד הכי. הא דליכא שלימה בהדייהו דמזומנים לעני. ומשמע מדברי רש"י דאינו אסור רק להביא לחם שלימה על השלחן אבל אם כבר מונח א"צ להסירה וכן פסק הב"י כדברי רש"י. אבל לישנא דתלמודא משמע סתמא דאסור היכא דאיכא שלימה בהדיה. וכן כתב מהר"י ווייל בדיניו סימן מ' וז"ל מכאן נראה שיש להסיר פת שלם מן השלחן כשמברכין ברכת המזון. ועוד דאין ברכה מצויה בדבר שלם דהוי כמו דבר שבמדה שאין הברכה מצויה ע"כ ונכון לחוש לדבריו

דין מים אחרונים וברכת המזון

שו תניא והתקדשתם אלו מים ראשונים. והייתם קדושים אלו מים אחרונים. כי קדוש זה שמן הטוב. אני ה' אלהיכם זו ברכה. ויש מדקדקים מכאן הואיל ומים אחרונים מן התורה טעונים ברכה. וכן מצאתי בשם בעל יריאים ז"ל שכתב למדנו מברייתא זו שצריך לברך על מים אחרונים שמצוה הן אפי' שלא במקום מלח סדומית מצוה ופרישות ליטול ידים אחר אכילה. וכן מצאתי בשם רבי יצחק בר מלכי צדק שמברכין על מים אחרונים. ובעל הלכות גדולות כתב כיון שאינו אלא לצורך האדם משום מלח סדומית אין טעוני' ברכה וכ"כ רב עמרם שאין לברך עליהן לא בלשון נטילה ולא בלשון רחיצה ולא בלשון שטיפה ונתן סימן לדבר בשמתא נר"ש וכ"כ הרמב"ם בפ"ו מהל' ברכות. וכתבו התו' בס"פ אלו דברים ובפ' כל הבשר מה שלא נהגו בהם האידנא אותן שאין מברכין מפני שאין מלח סדומית בינינו. והמברך נמי כיון שאין אנו עושין כמו שאמר הפסוק כי קדוש אני זה שמן הטוב ם בנטילה לא נהגו ולא מקרי לדידן ידים מזוהמות. כי' ויהא פסול לברכה דאמרינן כשם שמזוהם פסול לעבודה כך מזוהם פסול לברכה. דודאי בזמן שהיו רגילים מים אחרונים היה זה נחשב מזוהם קודם נטילה אבל עכשיו לא כיון שאין אנו רגילים ליטול ואין אנו מקפידים בכך. הנה נתבאר מתוך התו' בטוב טעם ודעת למה נתבטלו מים אחרונים הן לדעת האומרים שעיקר' היא משום מלח סדומית הן לדעת האומרים שהי' מצוה מכח הפסוק אך לדעת חכמי האמת שכותבים מים אחרוני' חובה באמת חובה ולמקום חובה הולכי' כדי שלא תקטרג עליו מדת הדין צריך ליתן לה חלקה וע"כ אחז"ל מים אחרונים צריכים כלי כי מן הטעם שזכרנו יוכל האדם ליזק בהן. ע"כ לא ידעתי למה זה ועל מה זה נתבטלה נטילה זו לפי טעם זה עד שבקשתי אח שאהבה נפשי מצאתי לרבי קלונימוס ז"ל שכתב מים אחרונים להכי בטל דעיקר תחילתן לא נתקנו אלא משום מלח סדומית ועכשיו שאין מלח סדומית כמו כן אין רגילים במים אחרונים. ועוד להכי בטלוה משום דאמרינן מים אחרונים צריכין כלי ואם נשפכו לארץ רוח רעה שורה עליהן ועל כן מניחין אותה בני אדם לפי שאינן יכולין ליזהר בהן. ומיהו אם יש אדם שהוא איסטניס ורגיל ליטול ידיו אחר הסעודה לדידיה הוי ידיו מזוהמות וצריך ליטול קודם בהמ"ז אבל לא יברך עליהן כלל כ"כ התו' והרא"ש והמרדכי פ' אלו דברים

שז ואחר כך מביאין לו כוס של יין לברך עליו אם אין יין מצוי באותו מקום יכול לברך על שכר. ודעת רוב הפוסקים דברכת המזון טעונה כוס אפי' ביחיד. ובמדרש רות הנעלם כתיב ברכת המזון בג' צריך כוס שלא בג' אין צריך. וראיתי מהמדקדקי' שכשאינם ג' חוששין לדברי הפוסקים דאפי' ביחיד טעונה כוס יין ומודדין כוס לברכת המזון. וכדי לחוש לדברי המדרש הזה מניחים אותו על השלחן ואינם תופסים אותו בידיה' עכ"ל הב"י

שח כוס של ברכה צריך שלא יהא פגום וכשמחזיר מכוס פגום לקנקן שפיר לברך על היין שבקנקן דקמא קמא בטיל. וטעון הדחה מבפנים ושטיפה מבחוץ. גם צריך שיהיה חי פי' יתן היין לתוכו חי עד שמגיע לברכת הארץ ואז מזגו להודיע שבח הארץ. וי"א דאם היין אינו חזק אין צריך למזגו וכן נוהגין באלו הארצות. ויוציאנו מן החבית לשם ברכה. ונראה לדידן שאין לנו הרבה יין אין צריך רק לשפכו מן הקנקן ששומרים בו היין לשם ברכה וחבית לאו דווקא וכן נוהגין. וי"מ חי על הכלי שיהא שלם כדאיתא בר"ק על הכלים שבירתן זו היא מיתתן. ומהר"י מול"ן הקפיד אפילו אם רק הבסיס שבור אף אם גוף הכוס שלם. וצריך שיהא מלא דאמר רבי יוחנן כל המברך על כוס מלא נותנים לו נחלה בלי מצרים שנ' ומלא ברכת ה' ים ודרום ירשה. ורבי יוסי בר חנינא אומר נוחל ב' עולמות אחד עוה"ז ואחד עוה"ב שנ' ים ודרום ירשה. וכתב הכלבו וז"ל ויש שואלים היאך נלמוד מזה הפסו' עוה"ב הרי אינו מדבר רק בעוה"ז והוא אומרו ים ודרום ירשה. ותרצו רבני צרפת ז"ל דשכר עוה"ב לא צריך קרא לפי ששכר רוב המצות לעוה"ב אבל להודיע שכרו בעוה"ז הוצרך הכתוב לפי שאין רוב שכר המצות בזה עכ"ל. והרב רבי יוסף ממרשלי"א פי' מדהל"ל ים ודרום רש וכתיב ירשה הרי י"ה יתירה ובי"ה נבראו ב' עולמו' כדאמרינן בהתכלת כי בי"ה ה' צור עולמים אל תקרי צור אלא צר. ומקבלו בשתי ידיו דאמר רבי חנינא בר פפא שאו ידיכם קודש וברכו את ה'. וכשמתחיל לברך נוטלו בימין. אמר רבי יוחנן ראשונים שאלו שמאל מהו שתסייע לימין. פירוש לסומכו בשמאלו. אמר רב אשי הואיל וראשונים מבעיא להו אנן לא נעביד בהו עובדא. וכתב בש"ל כתב רבי בנימין דוקא למינקט ליה כולא בשמאלו אסור אבל לסייעו בשמאלי תחות