מטה משה עו

שב כתב הטור א"ח סי' קע"ה וז"ל ואין לו לברך הטוה"מ אא"כ יש אחר עמו אבל אם הוא לבדו לא. וי"א כיון שאין מברכין הטוה"מ ביחיד אעפ"י שביין שבתוך הסעודה כל א' מברך לעצמו הטוה"מ א' מברך לכולם שאם היה א' מברך לעצמו הוה כל חד וחד יחיד. ולא נהירא לי דמטעמא דאמרינן בפה"ג כל א' מברך לעצמו משום שאין בית הבליעה פנוי האי טעמא נמי שייך בהטוב והמטיב אעפ"י שכל א' וא' מברך לעצמו כיון שא' שותה ונהנה עמו מאותו המין קרינן ביה שפיר הטוב לדידיה והמטיב לאחריני ע"כ. וכ' הב"י שם וז"ל והרר"ד אבודרהם כ' שיאמר אפי' כשהוא לבדו דהא דאמרינן הטוב לדידיה והמטיב לאחריני אינו ר"ל שיפטור אחרי' בברכתו אלא הואיל ואחרים שותים ונהנין ג"כ מאותו יין קרינן ביה המטיב לאחריני עכ"ל. ונראה לפי סברא זו צריך לפרש דהא דאמרינן בגמ' דאיכא בני חבורה דשתו בהדי' היינו לומר שאחרים שותי' מאותו יין אעפ"י שאינ' ביחד עמו. ואינו נכון. ויותר נראה לומר שנתכוון לדחות סברת י"א שכתב רבינו בסמוך ונתערב באלו הדברים ולא כתבם כתקנם עכ"ל הב"י. ואני לא ראיתי שום עירוב דברים בכאן כ"א דברים נכוחים וישרים והן המה דברי רבינו יחיאל הביא' התו' פ' כיצד מברכין דף מ"ד הכלבו סימן כ"ד והתשב"ץ סימן רנ"ט ומביא ראייה מן הירושלמי דאיתא התם אמר לו ילדה אשתך זכר מברך הטוב והמטיב ומיירי התם אפי' אם אינו בעיר שאשתו שם והטעם והוא נהנה מדבר שהיא נהנית מברך הטוב והמטיב. וכתב עליו מהר"ם דלא נהירא לי כלל. ולעניין דינא נ"ל פשוט כמחזו' ויטרי דאם אמר סברי רבותי דאחד מברך לכולם דהא י"א דעכ"פ ברכ' הטוב והמטיב א' מברך לכולם אם אמר סברי רבותי לית דין צריך בשש. והא דאין לברך אלא יש אחר עמו כתבו התו' והרשב"א דה"ה אשתו ובניו

שג כתב הר"ן פ' ע"פ שהראב"ד אמר דעל שינוי פת נמי מברך הטוב והמטיב. אבל חכמי הצרפתים אומרי' דלא מברכי' על שנוי הפת הטוב והמטיב דאורחייהו דאינשי למיכל מיניה מתרי מיני וכי בריך מעיקרא יהיב דעתיה אכולהו מיני. אבל יין לפי שאין דרך לשתות בסעודה אחת משני מיני' מברכי' הטוב. והרא"ש כתב בפ' הרואה שהטעם שמברכי' על שנוי יין הטוב והמטיב ועל שינוי כת אין מברכין משום דיין משמח וסועד אבל פת סועד ואינו משמח. עוד דלא אשכחן שירה אלא על היין. ועוד כיון דיין חשוב שקובע ברכה לעצמו ראוי לברך עליו הטוב והמטיב. א"נ הטוב והמטיב ביבנה תקנוהו הטוב שלא הסריחו והמטיב שנתנו לקבורה לפי שבצרו כרמיהם שבע שנים והקיפו כרמיהם מהרוגיה' תקנו לומר על היין שהוא כמו הדם עכ"ל ובשם הגאונים מצאתי שהפת גמרו בידי אדם והיין גמרו בידי שמים ובשם ר' בנימין בר ר' אברהם הרופא מצאתי לפי שהיינות משוני' בטעמים ובמראיהם יש מהן אדום ויש מהן לבן ויש מהן בכמה גוונים מה שא"כ בכת. ועוד שהיין הוא דבר ש של שמחה דכתיב המשמח אלהים ואנשים ודעת האדם נוחה הימנו מידי דהוה אבונה בית חדש וקונה כלים חדשים שצריך לברך על פעם שקונה ואפי' יש לו כיוצא בהם. אבל על הפת מאיזה טעם יברך על שנוי הפת. ועוד מסתברא שמברכי' על שינוי יין ואין מברכין על שינוי הפת לפי שהפת אינו נאכל אלא לעתים קבועים וכשאדם רעב לפיכך אין מברכין הטוב והמטיב. אבל שחיית יין אין עתו קבוע ורוב בני אדם אין שותין אותו מחמת צמא אלא מחמת חביבתו וחשיבתו לפיכך מברכי' על שינוי היין הטוב והמטיב. והצרור המור כ' בפ' מטות וז"ל לפי שבידוע שהיין בוגד וזנות יין ותירוש יקח לב. ולפי שבשמחות היין יתפתו בני האדם לעצת נחש הנחשת צותה התורה כי בכל מקום שיש בו שינוי היין שיש בו רבוי שמחה שיאמרו הטוב והמטיב בעניין שיזכרו האנשים ויאמרו על מה נתקנה ברכה זו ויאמרו להם על הרוגי ביתר שהיו חסידים גדולים ונהרגו כמה אלפים מהם עד שבצרו הכרמים בהם ועשה השם עמהם נס שלא הסריחו ושניתנו לקבורה וזהו הטוב שלא הסריחו והמטיב שניתנו לקבור' ויאמרו בלבם ברוך דיין האמת איך נהרגו חסידים אלו ושפכו דמם כמים וזבלו בהם הכרמים ושמום גדר לכרמים מה יעשה אזובי קיר ומתוך זה יתעצבו אל לבם וישובו אל ה' ולא יחטאו ברבוי שמחה והיין

שד לאחר שגמר הסעוד' מנהג לסלק את הסכין מעל השלחן בשעת ברכה. ויש נוהגי' לפרוש עליו מפה ונותני' טעם לדבר כדאמרי' כל המאריך על שלחנו מאריכי' לו ימיו ושנותיו. ואמרו בזמן שב"ה קיים היה מזבח מככר על האדם ומשחרב ב"ה נעשה שלחן של אדם כפרה עליו שנ' המזבח עץ שלש וגו' וידבר אלי זה השלחן אשר לפני ה'. פתח במזבח וסיים בשלחן למדנו שהשלחן נקרא מזבח וכתיב במזבח לא תניף עליו ברזל. והטעם שהמזבח מכפר על האדם ומאריך ימיו והברזל מקצרן אמרה תורה לא יבא המקצר על המאריך ה"נ השלחן מאריך ימיו של אדם והסכין מקצר אינו דין שיבא מקצר על המאריך. עוד מצאתי בספר שבולי לקט בשם ר' שמחה שפעם א' היה אחד מברך ברכת המזון וכשהגיע לבונה ירושלים נזכר לו חרבן הבית ולקח הסכין ותקעו בלבו וע"כ נהגו סלקו מעל השלחן בשעת ברכת המזון. עוד מצאתי בשם בן דינאי לפי שברכת יעקב אבינו הוא מטל השמים ומשמני הארץ ורוב דגן ותירוש וברכת עשו הוא על חרבך תחיה לכן עתה בברכת המזון שמזכירין ברכת הארץ שהיא ברכתו של יעקב מכסין הסכין שהוא ברכתו של עשו כי לא ינוח שבט הרשע על גורל הצדי'. ואענ' ואומר אף אני טעם לדבר כי ידוע שכל אותיות של אל"ף בי"ת יש בברכת המזון חוץ מן פ' וכתב הרוקח בסימן של"ז והתשב"ץ סימן שט"ו שבאו להודיענו שאין מלאך אף שצף קצף אנף זעף נגף רשף שולט בכל סעודה שמברכין ברכת המזון בשעתה ובכוונה ע"כ. הנה התבאר לך שאין חרבו של מלאך המות שולט בזמן שמברכין ברכת המזון לכך מכסין הסכין לרמוז לזה דבשעת ברכת המזון אין חרבו של