מטה משה עה

קינוח והדחה ונטילה. אבל אם אוכל גבינה ישנה ו' חדשי' או המותלע מנהג חסידות לנהוג כחומר' מוהר"ם כי נדבק בין השניים עכ"ל. וכן נוהגים רבים שלא לאכול בשר אחר גבינה קשה כמו שאין אוכלי' גבינה אחר בשר. וב"י כתב בא"ח סי' קע"ג בשם הזוהר דיש להחמיר בבשר אחר גבינה אפי' בשר עוף כמו בגבינה אחר בשר וכתב אלו ראה מוהר"ם דברי הזוהר לא היה מיקל בבשר עוף ונ"ל דאפי' מי שנהג בגבינה אחר בשר להמתין ו' שעות. בבשר אחר גבינה אין צריך להמתין רק שעה אחת. דהא אפי' בגבינ' אחר בשר כ' בהגה"ה ש"ד דרבים נוהגים להקל להמתין שעה אחת עפ"י התו' והראבי"ה. רק הצנועים מושכים ידיהם עד ו' שעות. אבל בבשר אחר גבינה עכ"פ די בשעה א'. דאם החמירו בגבינה אחר בשר. בבשר אחר גבינה די בחומרא זו שאינו אוכלו עד שהיית שעה

רצה אמרי' ר"פ כל הבשר כל הבשר שאסור לאכול עם גבינה אסור להעלותו עם הגבינה על השלחן שאוכלי' עליו שלא יבאו לאוכלן ביחד. דווקא שני, ב"א המכירי' זה את זה. אבל אכסנאי' שאין מכירי' זה את זה מותר. ואפי' המכירין זה את זה אם עשה שום היכר כגון שכל אחד אוכל על מפה שלו או נותנים ביניהם פת להיכר' מותר וכן נהגו וכ"כ ב"י בא"ח סימן קע"ג. וכתב הא"ו הארוך שצריך להיות ההיכר דבר גבוה קצת להפסי' ודבר שאין אוכלין ממנו כגון מנורה או קנקן עכ"ל. וה"ה פת כשאין אוכלין ממנו וכן הוא בהגה"ה אשיר"י. מיהו בקנקן אעפ"י ששותין ממנה הוי הכירא אם אין רגילין להניח הקנקן על השלחן ועכשיו שמוהו אין לך היכר גדול מזה. מה שא"כ בלחם שדרכו להיות על השלחן

רצו כתב הגהות אשיר"י שר' קלונימוס ור' יהודא לא היו שותין מכוס א' כשאכלו בשר וגבינה על שלחן א'. ומיהו איסור' ליכא אלא משום הרחקה היו עושין. וכתב בא"ו הארוך דכן יש לנהוג אפי' שני אכסנאין דאוכלין על שלחן א' לא ישתו מכוס א' משום שיורי מאכל הנדבקי' בכוס ע"כ

רצז כתב הי"ד וצריך ליזהר שלא לאכול בשר ודג יחד. ויש מחמירי' להיות להם כלים מיוחדים לכל א'. וא"א הרא"ש ז"ל היה נוטל בנתיים וכן היה עושה הדחה לפיו בינתיים עכ"ל. ובש"ד בהגה"ה כ' מהר"י אדברי הרא"ש דלא ראה רבנ' קשישי דנהגו הכי רק עשו קינות הפה בנתיים והדחה ע"י שתייה וכן הוא בהגהות מרדכי דף תשמ"ב דאין סכנה לאכול זה אחר זה אם אינם מבשל' ביחד

רצח יין שבתוך הסעודה מברכין עליו בכה"ג כלומר ולא אמרי' פת פוטרתו כדאיתא בפ' כיצד מברכין שאלו את בן זומא מפני מה אמרו דברי' הבאים מחמת הסעודה בתיך הסעודה אינן טעונין ברכה לא לפניה' ולא לאחריה'. אמר להם הואיל וכת פוטרת' א"ה יין נמי לפטריה פת. שאני יין דגורם ברכה לעצמו כלומר היין יש לו חשיבות שבא על ידו ברכה אחר' כגון קדושה והבדלה ושא' ברכו'. משא"כ בשא' דברים. וי"מ גורם ברכה לעצמו שפוטר שאר משקי' שאם בירך על היין ושתה אח"כ משקי' אחרים א"צ לברך עליהן לא לפניה' ולא לאחריה' שברכת היין שבירך תחלה ושבר' בסו' פוטר אותו כמו ששנינו פת פוטר כל מיני מאכלים יין פוטר כל מיני משקי'. ואעפ"י שאין הלכה מהפת. הלכה היא מהיין. וי"מ גורם ברכה לעצמו שכל שאר הדברים אין מזכירין בברכה שם האילן המגד' אותן אלא בפ"ה סתם היא כללית. ועל היין מזכירין הגפן שיצא ממנו היין וזהו חשיבות ומעלה שיש לו על שאר פירות. וי"מ גורם ברכה לעצמו שמברכין עליו בפה"ג הואיל ונשתנה לעלוי. ובענבים מברך ב"פ העץ

רצט אם המסובים רבים כל א' מברך לעצמו ואין הא' יכול לפטור את האחרים כמו בברכת הלחם וברכת המזון לפי שאין בית הבליעה פנוי. פי' שמתוך שאוכלים אין מכוונים להם לברכה שזה מברך בעינן דעת שומע ומשמיע. וי"א אין בית הבליעה פנוי. אינן יכולין לענות אמן בפה מלא וכתיב ימלא פי תהלתיך ולפיכך אינן יוצאי'. והנכון שאינן יכולין לענות אמן מפני הסכנה. וכן נראה מהירושלמי ששנינו כל אחד מברך לעצמו שאין בית הבליעה פנוי א"ר מונא הדא אמר מאן דעטיש בגו מיכלא אסור למימר ליה אסות' משום סכנתא. ואפי' אם שומע כעונה ויוצא בלא עניית אמן חיישי' שמא יענה אמן וכן הוא דעת הרא"ש. והפי' הראשון הוא פרש"י ומחזור ויטרי. ולפירושם אם אמר המברך סברי רבותי והם מפנין בית הבליעה שפיר דמי. וכ' המרדכי בפרק כיצד מברכין דכן נוהגים

ש הביא להם יין אחר מברך הטוב והמטיב. ומשמע מדברי התו' בפ' הרואה והמרדכי פר' ע"פ דבמסופק אם האחרון טוב יותר לד"ה מברך הטוב והמטיב ואם הוא גרוע יותר מדאי שאין יכולין לשתותו אלא ע"י הדחק לד"ה אינו מבר' הטוב והמטיב וכשהאחרון גרוע מן הראשון אבל יכול לשתותו שלא ע"י הדחק פליגי בה רשב"ם ור"ת. לרשב"ם אינו מברך. ולר"ת מברך וכ"כ הכלבו בשם ר"י. ודעת הרר"פ בהג"ה בתשב"ץ סי' רצ"ז כדעת ר"ת ור"י שכת' וז"ל ומיהו אין לחלק בין יין ישן ליין חדש כי לעולם מברכי' הטוב והמטיב אפי' בגרוע רק שלא יהא גרוע יותר מדאי. וכן נראה שהוא דעת מהרמ"א בש"ע שכתב בהג"ה וז"ל י"א שאם שתה תחלה יין אדום והביאו לו יין לבן אעפ"י שהוא יותר גרוע מברך הטוה"מ לפי שהוא בריא לגוף יותר מן האדום. והן הם דברי המרדכי שכתב כן בפ' ע"פ לדברי ר"ת עיין מזה בב"י. וכתב ולעניין הלכה סוגייא דעלמא לברך על כל שנוי יין כל שאינו יודע שהאחרון גרוע מהראשון

שא כתב המרדכי פ' הרואה בשם אבי העזרי שאם הביאו לו יין רע ויין טוב כאחד. שיש לו לברך מיד בפה"ג על היין הטוב ופוטר את הרע ולא יברך על הרע תחלה כדי לברך אחריו הטוה"מ כדי להרבות בברכות כי לעולם יש לברך על העיקר ועל החביב תחלה כדאמרינן בפרק כיצד מברכין עד כאן: