מטה משה עד

גלוסקאו' הדבוקים יחד שנאפו ונדבקו בתנור כך ונחתך מן האחת והשנייה נשארה שלימה כה"ג ודאי שוב יותר להפריד החתיכה מן השלימה כדי שתהא נראה שלימ' ממה שיניחנו דבוק בה כדי שתהא נר' גדולה דקי"ל שלימ' קטנ' עדיפ' לענין ברכה מפתיתין גדולים ע"כ

רפו אמר מהר"י סג"ל שאביו למדהו בינוקתו על הגלוסקאו' הנושקים זו את זו ונתחברו הרבה יחד בעת אפייתן. הבוצע מאחד מהן אל יבצע במקום שנושקים בחברת' כי חשו' כאלו כבר נחתך שם. רק יבצע מצד החיצון שלשם הוא שלם. ומוכח כן מפ' חלק גבי רב אשי דשאיל ליה מנשה בחילמ' מהיכא בעית למישרא המוציא א"ל לא ידענ' וא"ל מנשה מהיכ' דקדי' בשול' ברפת'. ופרש"י ממקו' שנקרמו פניה של פת בתנור דהיינו מלמעלה או מסביבו' הפת או משוליו אבל באמצע לא. ממילא ה"ה מקום שנשקו נמי לא

רפז כתב הרוקח אם יש לאדם ב' חצאי לחם ואין לו לחם שלם יחב' יחד בעץ או בשום דבר שלא יהא נרא' ודינו כדין שלם ואפי' בשבת יכול לחברם כדמשמע בפ' חלון וכ"כ האגו' בסימ' ק"י

רפח אין משיחין בסעודה ואיתא בירושלמי אפי' מאן דעטיש בגו מיכל' אסור למימר ליה אסותא משום סכנתא

רפט גרסינן בפ' אמר להם הממונה הלכה בסעודה אדם יוצא להטיל מים נוטל ידו אח' פי' אות' ששפשף בה. דבר עם חברו והפליג נוטל שתיהם כיון שהסיח דעתו. וכשנוטל נוטל בפני כול' שלא יחשדוהו שלא נוטל

רץ כתב הטור וז"ל גרסי' במסכת דרך ארץ כל מה שאימר לך בעל הבית יעשה ע"כ וכן הוא במסכת דרך ארץ. אבל במס' פסחי' בסוף פ' כיצד צולי' הוא בזה הנוסח כל שאומר לך בעל הבית עשה חוץ מצא. ורבי' נתחבטו בפירוש' דההוא מאמ' והנכון אצלי הוא מה דאיתא בערכי' בפ' יש בערכי' עד היכן לא ישנה אדם מאכסניא שלו רב אמר עד הכאה ושמואל אמר עד שיפשילו את כליו ופירושו דאסור לאדם לצאת מאכסניא שלו דפוגם את בעל הבית שיוצא ממנו שאומרים בני אדם כמה רעים עסקיו של בעל הבית שאין זה אכסניא יכו' עמו לזה אומר כל שאומר לך בעל הבית עשה מיד באמירה בעלמא חוץ מצא אם אומר לך בעל הבית צא לא תצא אם לא בהכאה או בהפשלת כלי' וק"ל

רצא גרסינן בפ' זה בורר נקיי הדע' שבירושלים לא היו מסובים בסעוד' אלא א"כ היו יודעי' מי מיסב עמהם ע"כ ור"ל אפי' בסעודת מצוה כדכתבתי לעי' ערוד התורה שער ד'

רצב כתב הרא"ש ז"ל יש נוהגים לאכול דייסא בפת במקום כף כיון שאוכלין הפת אח"כ כו' עד ואני ראיתי גדולים שהיו אוכלין בכל פעם מעט מן הפת עם הדייסא ע"כ. ובלקוטי מהרי"ל כתב דבכל פעם יאכל הכת דחוששים שמ' לסוף יניח הכת והוי עובר משום ממאס באוכלין דאסרו חכמים ע"כ

רצג מים אמצעים רשות אמר ר' נחמן נ"ש אלא בין תבשיל לתבשיל אבל בין תבשיל לגבינה חובה. וכתבו התוס' והרא"ש שי"מ בין תבשיל לתבשיל שניה' של בשר או שניהם של גבינה. אבל בין תבשיל של בשר לגבינה שלפניו חובה. אבל בין תבשיל של בשר לגבינה שלאחריו לא קאמר דאפי' בנטילה אסור עד סעודה אחרת. והא דקאמרי אבל בין תבשיל של בשר לגבינה שלפניו חובה לאו דוקא גבינה אלא ה"ה לתבשיל של חלב שלפניו נמי חובה. והא דנקט גבינה לרבותא נקט דאפי' לגבינה שלפניו דאיכא למימר דלא נדבק בידים אפ"ה חובה ליטול מכ"ש תבשיל דנדבק יותר מגבינה. וכן כתב הגה"ה ש"ד דבעינן בין תבשיל לתבשיל נטילה אפי' ביום דנדבק בידים יותר מגבינה עצמו. ותדע דאם נאמר גבינה דוקא קאמר ואחר תבשיל של חלב אין צריך נטילה כיון דאין החלב בעין ואין בו אלא טעם וגם השני אין בו אלא טעם א"כ נמצא דבריהם סתרי אהדדי שהרי פרשו ל"ש אלא בין תבשיל לתבשיל שניהם של בשר או שניהם של גבינה. משמע אבל אם אחד של בשר ואחד של גבינה בכל ענין חובה ליטול. אלא ע"כ לומר דגבינה לאו דוקא קאמר ולרבותא נקט כדפרישית א"נ י"ל דלהכי נקטי גבינה משום סיכא דמילתא דבין תבשיל של בשר לגבינה של אחריו דאסור אפי' בנטילה וזהו דוקא גבינה דאלו אחר תבשיל של בשר מותר לאכול תבשיל של גבינה בנטילה לכ"ע. דלא כדעת מהרמ"א שכתב בתורת חטאת וז"ל בהגה"ה ש"ד כתב דבעינן בין תבשיל לתבשיל נטילה אפי' ביום דיותר נדבת בידים מגבינה עצמו וכן כתב בש"ד ובא"ז וכן כתבו התו' והרא"ש בשם יש מפרשים והכי נהיג אם אכל תחלה תבשיל של חלב ואח"כ תבשיל בשר אבל איפכא לא מהני ע"כ. ולא נהירא שהרי המחמירים עצמם כגון המרדכי והא"ו הארוך והב"י לא הזכירו בדבריהם רק שאין לאכול גבינה אחר תבשיל של בשר אבל תבשיל של גבינה מותר. ותדע שהרי הב"י שהוא מן המתירין כ' בטור ח"ח סי' קע"ג וז"ל וכן נהגו העולם שלא לאכול גבינה אחר תבשיל של בשר כלל ואין לפרוץ גדר ע"כ. ובש"ע בי"ד סימן ע"ט כחב בהדיא אכל תבשיל של בשר מותר לאכול אחריו תבשיל של גבינה והנטילה ביניהם אינה אלא רשות. ומהרמ"א הגיה ויש מצריכין נטילה וכתב עוד בהגה"ה ונהגו עכשיו להחמיר שלא לאכול גבינ' אחר בשר עצמו ואין לשנות ולפרוץ גדר והוא ל' ב"י שהבאתי. הרי שהרב ז"ל בעצמו הסכים בש"ע בהגהותיו שמותר לאכול תבשיל של גבינה אחר תבשיל של בשר רק שמצריך נטילה. ובתורת חטאת לא ביאר דעתו יפה וילמוד סתום מן המפורש. ומרק יש לה דין תבשיל של בשר הואיל והוא דבר צלול. אבל אם הוא עב כגון ירקות יש לו דין בשר כך העלה הבית יוסף

רצד כתב המרדכי ריש פרק כל הבשר דמוהר"ם מצא פעם א' גבינה בין שיניו מסעודה לסעודה ולכן החמיר על עצמו שלא לאכול בשר אחר גבינה כמו גבינה אחר בשר. ודוקא בשר בהמה או חיה אבל בבשר עוף הקיל. ובאיסור והיתר כתב כלל מ' דאם אכל גבינה שאינו ישן ו' חדשים או שאר מיני חלב יש לנהוג כסברת הפוסקים לאכול מיד בשר אחריו ע"י