מטה משה עג

בד"ת שהיא יעלת חן ראוי שיפסיק רק שיראה שלא יהא בה יוהרא אלא בנחת ולאט עם חבירו עכ"ל

רעג הגה"ה מיימוני כתב בפ"ה מהל' תפלה בשם סמ"ק דהא דאמרינן אסור להתפלל בלא חגורה. ה"מ תפלה כגון י"ח אבל לעניין ק"ש ושאר ברכות אין לחוש בחגורה רק שלא יהא לבו רואה ערותו שיהא לו מכנסים כדמשמע פ"ק דשבת שהיו רוצים להסיר חגורותיהם בשעת סעודה אעפ"י שמברכים ברכת המוציא ובהמ"ז מיהו לבו רואה את הערוה אף בשאר ברכות אסור דלא כפרש"י דפי' בברכות דמותר ע"כ וכ"כ הר"ן בפרק קמא דשבת

רעד ולענין גלוי הראש יש בו מחלוקת במס' סופרי' שכתב פותח הנראים כרעיו או בגדיו פרומים או מי שראשו מגולה פורס את שמע וי"א בכרעיו ובגדיו פרומים פורס אבל לא בראשו מגולה אינו רשאי להוציא הזכר' מפיו ע"כ.. ור' ירוחם בסוף נתיב י"ז פסק כמ"ד אסיר וכן דעת מהרא"י בת"ה. וכתב עוד שכובעים הקלועים מקש חשיב כסוי לראש להתפלל בהם אבל הנחת יד על הראש לא חשיב כסוי. וכתב דטעמא משום דהראש והיד חד גופא ואין הגוף יכול לכסות א"ע. ולפי דבריו משמע שאם אחר הניח ידו על ראשו של זה חשיב שכיר כיסוי. ומורי מהר"ש בתשובותיו סימן ע"ב כתב דכסוי יד חשיב כסוי אפילו בעצמו

רעה ויבצע ממקום היפה שבפת במקו' שנאפה היטב א"ד שהוא משולי הלחם. וי"א להפך. הלכה לצאת ידי ספיקא יבצע מן הצדדים שיחתוך מלמעלה ומלמטה כאחד הגה מיימוני

רעו יש שאין רוצי' לחתוך הפת כלל קודם הברכה. והרא"ש כתב דחשיב הפסק מה שמתאח' לחתוך הלחם ושוהה בין ברכה לאכילה אלא חותך ואינו מפריד הפרוסה עד לאחר ברכה וכן כת' ר"י. וצריך לחתוך מעט שאם יאחז בפרוסה שיעלה שאר הככר עמה דאל"כ חשוב כפרוס

רעז ויברך המוציא לחם מן הארץ ואע"ג דמוציא עדיף טפי דכ"ע מודו דלשעבר משמ' ובהמוציא פליגי אפ"ה פסק תלמודא שיאמר המוציא. וכתבו התו' בפ' כיצד מברכי' כדי שלא לערב ראשי האותיות כגון העולם מוציא. ואע"ג דבלחם מן איכא עירוב שאני הכא דקרא כתיב המוציא לחם מן הארץ ע"כ. ומ"מ יתן ריוח בין לחם ובין מן שלא יבליע המ"ם. ומה שתקנו המוציא לחם מן הארץ אף שהקב"ה אינו מוציא לחם כ"א תבוא' האריך בזה התולדת יצחק פ' בהר משם תראנו אף כי העיקר הוא שתקנו לשון הכתוב

רעח ויתן שתי ידיו על הפת שיש בהן עשר אצבעות כנגד עשר מצות התלויות בפת לא תחרוש בשור וחמור. כלאים. לקט. שכחה. פיאה. ביכורים. תרומה. מעשר ראשון. מעשר שני. חלה ולכך יש עשרה תיבות בברכ' המוציא. ועשרה תיבות בפסוק מצמיח חציר לבהמה. ועשרה תיבות בפסוק עיני כל אליך ישברו. ועשרה תיבות בפסוק ארץ חטה ושעורה. וי' תיבו' בפסו' ויתן לך

רעט ואע"ג דפת שלנו מלוח ואין צריך להמתין למלח מ"מ מצוה להביא מלח על השלחן קודם שיבצוע כמ"ש התו' בפרק כיצד מברכים ר' מנחם היה מדקדק מאוד להביא מלח על השלחן כדאיתא במדרש כשישראל יושבין על השלחן וממתינים זה לזה עד שיטלו ידיהם והם בלא מצות השטן מקטרג עליהם וברית מלח מגין עליהם. ובש"ל כ' מה שנהגו לבצוע על המלח פרשו הגאונים לפי שהשלחן דומה למזבח וכתיב במזבח על כל קרבנך תקריב מלח

רפ כתב בא"ח אם ראובן כשהוא נוטל ידיו לאכילה יעקב בירך המוציא ואח"כ נגב ראובן ידיו ובירך על נטילת ידים לא הוי הפסק כמו טול ברוך וא"צ ראובן לחזור ולברך המוציא

רפא ואחר שיבצע יתן לכל א' וא' כמו שכתב הרמב"ם בפ"ו הבוצע נותן פרוס' לפני כל א' וא' והא' נוטל פרוסה. ואין הבוצע נותן ביד האוכל אלא א"כ היה אבל. וכתב הר"ד אבודרה"ם ואפשר הטעם בזה משום שנ' פרשה ציון בידיה והוא רמז לפריסת המוציא. בתשובת הרשב"א כתב טעם זה בשם בעל ה"ג. ואם היו המסובים רבי' היה נהוג מהר"י סג"ל שהוא היה הבוצע והגיע לאחד מן המסובים לחלק ג"כ לחבריו והוא חלק שאצלו ואם לא הספי' לכולן שאל מן החתיכה האחר' אם נשא' כי היא עיקר הבציעה ולא נטל מן הלחם שנשא' שם בידו שבצע ממנו בציעת המוציא

רפב כתב האגו' בשם הר"ר אביגדור שכת' בשם הר"ר שמחה צרי' אדם לאכול פת שבצע בה המוציא קודם שיאכל פת אחר כדי שיאכלנו לתיאבון והוא מדברי שבולי לקט. ואולי הטעם הוא משום חבובי מצוה

רפג כתב הכלבו בשם הר"ר אשר נהגו כל ישראל שלא להאכיל בהמה חיה ועוף ולא עכו"ם מחתיכה שנגע בו חתיכ' המוצי' וכן כתב הר"ר דוד אבודרהם

רפד היו לפניו חתיכה של פת ופת שלם הכל ממין א' מבר' על השלם אפי' הוא פת קיבר וקטן והחתיכה פת נקייה וגדולה. אבל אם השלם שעורים והחתיכה מחטים אפי' היה קטנה מניח הפרוסה תחת השלימה ובוצע משתיהן יחד. וכל זה כשרוצה לאכול משניהם אבל אם אינו רוצה לאכול אלא מאחד יבצע עליו ואין לחוש לשני אע"פ שחשוב או חביב עליו. ואדוני מור"י מהרש"ל כתב בהגה בא"ח שלו שאם יש אחד אצלו נכון לחלק שאחד יעשה על השלימ' ואחד על הפרוסה של חטים. וה"ה בפת ישראל ובפת נקייה של גוים אם יש א' אצלו שיחלק ויתן לו לברך על הפת של ישראל והוא יברך על פת גוים דבכה"ג כולי עלמא מודו דמצוה לחלק וכן ראיתי אותו נהוג על שלחנו

רפה כתב בכתבי מהרא"י סי' ק"י לחם שלם ובו דבו' פרוסה איך לעשות לברכ' המוצי' אם טוב יותר להניח בו מחובר שיהא הכת גדול או טוב לפרוס הפרוסה מן השלם כדי שיהיה הככר שלם לברכת המוצי' לא בארו יפה דעתם אם הו' זה כשני