מטה משה עב

דדוקא פריסת הסדינים והמכסה שהוא דרך חיבה. אבל הצעת הכרים והכסתות שיש בו טורח ואינו דרך חיבה שרי וכ"כ הטור י"ד והמרדכי בשבועות והגהות מיימוני בשם ר"ת ורש"י ה"ה נמי הרחצת פניו ידיו ורגליו היינו דוקא מה שהוא דרך חיבה אבל נטילת ידים גזרת המלך הוא ואין זה דרך חיבה נראה לו לבעל התרומה דשרי אך לא אישתמט שום מחבר שכ' אשת נדה אלא כולם כא' עונים ואומ' דמותר ליטול מנדה סתמא משמע אבל מאשתו נדה לאו משים הרגל דבר. וכן מצאתי משם חדושי מהרי"ל וז"ל אסור לאשה נדה לצוק מים על יד בעלה וכן גוי וכן אשת איש וכן נדה ע"כ. ואף ע"ג דלא קיימא לן כוותיה כמה שכתב דאין ליטול מגוי ומנדה אלא קיימא לן כדברי המתירין שהם רובא דרובא. מ"מ שמעינן מדבריו דיש לחלק בין נדה ובין אשתו נדה מדפלגינהו וכתב אסור לאשה נדה לצוק מים על יד בעלה ואח"כ כתב וכן נדה ש"מ דה"ק אסור לאשה נדה לצוק על יד בעלה ולא תאמר דוקא אשתו נדה שהיא אסור משום הרגל דבר אלא אף נדה אסור ליטול ממנה משום טומאה ואע"ג דלא קיימא לן בנדה כוותיה באשתו נדה יש לנהוג כוותיה דמשמעות הפוסקים כוותיה

רסח אמר רב נוטל אדם ידיו שחרית ומתנה עליה' כל היום דעת הפוסקים דוקא שחרית וה"ה כשמתנה שלא בשעת אכילה מתנה שחרית קרי ליה. אבל אם נטל לצורך אכילה לא מהני בו תנאי ומאחר בנוטל ידיו לאכול צריך לאכול מיד כדי שלא יסיח דעתו בנתיים. אבל זה שאינו מחויב ליטול בשעת אכילה שהרי שמר אותם מהבוקר והתנה עליהם לא אמרינן תכף לנטילה סעודה כ"כ הר"ר יונה בפ' אלו דברים וכתב המרדכי שם ודוקא כשנזהר כל היום שלא טינפם אבל אם טינפם לא מועיל התנאי כי אם היכא שאין מים בעיר ואיכא טורח לבקש ע"כ וכתב הכלבו שאם הניח ידיו אחר נטילה בבתי ידים שפיר דמי

רסט מי שיצא מבית הכסא ורצה ליטול ידיו לאכילה שאלי לרש"י אם צריך ליטול ב"פ והשיב שאלתי את פי ר' יעקב בר יקר והשיב שצריך ליטול ב' נטילות על הראשונה אשר יצר ועל השניה על נט"י. ולי נרא' שנטילה אחת עולה לכאן ולכאן. ומהר"ם היה נוהג כרבי יעקב בר יקר וכן הרא"ש דאי בנטילה אחת מברך אשר יצר ואח"כ על נטילה הוי הפסק ורי"ף כתב דלא הוי הפסק והטור הכריע דלאחר ששפך פעם על ידו ומשפשף יברך אשר יצר ואחר כך בשעת ניגוב ידים יברך על נטילת ידים וכהכרעת הטור כן מצאתי בשם מהר"י פולק שנהג כן

רע מדברי כל הפוס' הראשונים והאחרונים קמאי דקמאי ובתראי דבתראי נר' פשוט שדבר שטבולו בא' מז' משקי' עד שיהיה טופח ע"מ להטפיח צריך נט"י אפי' האידנא. רק שהתו' וסיעתו כתבו שלא לברך על אותה נטילה אבל עכ"פ צריך ליטול. ופליאה דעת נשגבה ממני על מנהג העולם שכמעט בטלוה עתה ולית דחשבה והוא דבר מכורש בתלמוד בפרק ע"פ. ואם כתבו קצת הפוסקים שלא לברך עליה וטעמ' ונימוקא עמם מי בטלוה. והנה סברת הפוסקים מבוארים במקומם הביאם הב"י סימן קנ"ח. ואמרתי בחפזי כי זה נתפשט מהרב ר' מאיר מרוטנברק שהביאם שם הב"י והטור הביאם סימן תע"ג שכתבו שהאידנא אין צריך נטילה. עם כל זה יקשה בעיני שהרי ר' שמואל בר צדוק תלמיד מובהק של מהר"ם ודקדק בהנהגותיו כתב בספר תשב"ץ סי' צ"ט שמהר"ם הצריך נטילה לדבר שטיבולו במשקה רק שלא לברך עליה וטעמו הוא מבואר שם כטעם התו'. וכן כתב הכלבו בשמו נמצא שגם מהר"ם לא עלה על דעתו מעולם לבטל נטילה זו לא כמ"ש הטור בשמו ואף אם נאמר שדברי הטור עיקר מ"מ אין נראה להניח כל הפוס' ובעלי הוראות ולילך אחר שתיהם להקל לכן נר' שאין לזלזל בנטילה זו וכל הזהיר בה יזכה לרב טוב

רעא כתב הש"ל סימן ל"ו וז"ל אם לא היה דעתו לסעוד אע"פ שמיד אחר נטילה נמלך לסעוד חוזר ונוטל ומברך ענט"י וכן מצאתי למפרש אחד ז"ל וכ"כ האגור בשמו סימן ר"ז

דיני סעודה

רעב כתב ר' יואל דאין לחוש להפסק בין נטילה להמוציא. וההיא דתכף לנטילה ברכה מוקי לה במים אחרונים וכן כתבו הרי"ף והרמב"ם והתשב"ץ כתב בשם מהר"ם דאמים ראשונים קאי וכן הרא"ש תלמידו נהג שלא להפסיק בראשונים וכן מתוך הירושלמי שמעינן דההיא דתכף לנטילה ברכה אמים הראשונים קאי. וכתב מורי הגאון מהר"ש ז"ל דעל בעל הסעודה הוא מוטל לכבד הגדול להביא מים לפניו באחרונה. אבל אם מביאים לו ליטול ידיו בראשונה כמו שנתפשט המנהג והוא מונע מלקבל עבירה היא בידו והוא בזיון התורה שהוא רודף אחר הכבוד אפי' לפי סברת הרא"ש אין ראוי לומר אני אנהיג עצמו בטהרה ובקדושה ובפרישות ולא אפסיק ואחרים יפסקו. אדרבה היה לו ליטול וליזהר שלא יפסיק ואז אחרים ילמדו ממנו וק"ו לפי מה שפרשתי דאין בו חשש הפסקה אלא דרך כבוד שלא יהא עליו למשא שיטול וישמור ידיו. ומ"מ טוב שישמור ידיו שלא יעסוק בדברים אחרים שמא יעסוק ויגע בדברים הצריכים נטילה דסתם ידים עסקניות הן. ומ"ה מי שעושה גדר וסייג שאינו מפסיק בדברים שמתוך כך יזהר שלא יעסוק בדברי' טוב ויפה וישר כחו ומש"ה ראוי ונכון לכל ירא שמים לישב ולשמור ידיו ואף אזהרה בהפסק יפה לו לגדר ומ"מ אם שואל לו אדם בד"ת ואין משיב לו עון הוא בידו מאחר שהוכחתי שיכול להפסיק אלא משום גדר ופרישות יכול לעשות וא"כ אין ראוי שיעשה גדר לבטל ד"ת שכל העולם עומד עליהם וצורך סעודה הוא שכל שלחן שאין עליו ד"ת הוא שלחן של מתים. ובפרט לפי מה שכתב ר' מנחם כשישראל יושבים על השלחן וממתינין זה לזה עד שיטלו ידיהם והם בלא מצות שהשטן מקטרג עליהם לכך. הזהיר להביא מלח על השלחן שאז ברית מלח מגין עליהם. וא"כ לעסוק בתורה אין לך ברית ומצוה יותר ממנה. ולכך אומר אני שטוב הוא שירגיל עצמו שלא להפסיק בשיחות בטילות שמתוך כך ישמור ידיו. אבל