מטה משה ע

בפתחו עמדו כל העם. אותו עמידה שתיקה היא. אבל לעמוד מפני ס"ת עד שעונים אמן יש"ר לא שמענו ע"כ. אבל מהר"ם היה עומד דלפי הפשט משמע עמדו בעמידה ממש. וכן ר"ת היה עומד בשעת קריאת התורה והביא ראיה מן ויעמוד העם בברית וכן נוהגים

רנג ואחר שקראו בתורה חובת היום אומרים קדיש בין בחול בין בשבת בין בי"ט חוץ משבת במנחה ותענית שאין בה הפטרה במנחה שאין אומרים קדיש בהן שהרי צריך לו להקדיש מיד בהצנעת התורה בעמדם לתפלת לחש. אבל שני וחמישי שקדושה דסידרא מפסקא אומרים קדיש לאחר קריאת התורה

רנד וביום שיש ב' ס"ת על איזה מהם ראוי להקדיש דינה הכי הוא בשב' שיש בו ס"ת א' יאמר קדיש עד שלא יקרא המפטיר לפי שאין המפטיר ממנין העולים. וכשיש ב' ס"ת אזי קורין בראשונה חובת היום ומניחין השנייה אצלה ואומר קדיש על שתיהן. וקורין למפטיר בשנייה. ואין להגביה הס"ת שקרא בו כבר עד שהביא ס"ת שנייה קודם כדי שלא יעמוד החזן בטל בלא מצוה כן מסיק בסוף תמיד נשחט מקבל את המלא ומחזיר את הריקם בפ"ב דשבת הוא באשיר"י בשם ר' יונה. והר"ם ע"ג כתב כשנותנים הס"ת השנייה לחזן לקרות אינו רשאי לפתחו ולהסיר ממנה המפה עד שיגללו הראשונה במפה והוא בתשב"ץ סי' קפ"ז ובכלבו סימן ב'. ואם אין שם רק ב' ס"ת קורין קריאת השלישית בראשונה שנגלל כבר ולא קורא באותו שלפניו מהרי"ל

רנה ואחר כך מגביה הס"ח ומראה הכתב לעם דהכי איתא במסכת סופרים. וכתב הרמב"ן פר' כי תבא בפסוק ארור אשר לא יקים את דברי התורה הזאת וז"ל ולי נראה על החזן שאינו מקיים ס"ת על הציבור להראות פני כתיבתו לכל כמו שמפרש במסכת סופרים שמגביהים אותו ומראים פני כתיבתו לעם העומדים לימינו ולשמאלו ומחזירו לפניו ולאחריו שמצוה לכל האנשים והנשים לראות הכתב ולכרוע ולומר וזאת התורה אשר שם משה וגו' וכן נהגו עד כאן לשונו. משמע שאין לכרוע ולומר וזאת התורה אלא כנגד הכתב וכן הוא בהג"ה מיימוני וכן עשה מהרי"ל וכן ראיתי מאדונ"י מו"רי הגאון מהרש"ל ז"ל

רנו ואח"כ אומר החזן אשרי יהללו וכתב הרוקח בשם ר' אב"ן וז"ל תמה אחי ר' חזקיה על שחולקים פסוק זה יהללו שם ה' כי נשגב שש"ץ אומר חציו והקהל מסיימים אותו וגומרין פסוק אחר עמו וירם קרן לעמו וגו'. ואומר אני הלא בפסוק וקרא זה אל זה ואמר כמו כן עושים. וגם בברכת מילה אומר ש"ץ הודו לה' כי טוב והקהל מסיימין כל"ח. וטעם כולם אפרש לפי קט דעתי לפי שהשרפים קוראים זה לזה להקדיש ליוצרם יחד ומקדישים אחרי כן כולם יחד כמו כן ש"ץ אומר ואח"כ מקדישים הקהל עמו לפי שאנו אומרים בב"ר וישתחו לעם הארץ מכאן שמודים על בשורות. ובילידות זכר מצינו בשורה כדתנן המבשריני אם ילדה אשתי זכר. וגם בפסוק אחר מצינו האיש אשר בישר כו'. לכך אומר הודו לה' כי טוב על בשורת זאת שנולד זכר והצבור אומרים כי לעולם חסדו ולעולם נודה לו. אף כאן לפי שאמר בתחלה גדלו לה' אתי וגם הכל הבו גודל לאלהינו ואומר בסוף אין אתם צריכים רק לגדלו ולהללו לפי שגדול ונשגב שמו לבדו שכל בשמים ובארץ משגבים ומגדלים שמו. והצבור משיבים גם אנו יודעים שהודו ושיגובו בשמים ובארץ. נאמר למעלה הללו את ה' מן השמים והצבור משיבים גם אנו יודעי' ומסיימים את המזמור ואומר על שבהרם קרן לעמו ישראל מהללים אותו כל חסידיו. ור' חזקיה מפרש שלפיכך אומר פסוק זה כשמחזירין ס"ת למקומו. לפי שכשמשתחוים אומר רוממו ה' אלהינו והשתחוו וגם בברכת התורה משתחוים לכבוד התורה. כשמחזירים אותו אומר יהללו. להודיעך שלא בשביל אלהות שהתורה הוא משתחוה אלא להקב"ה משתחוה ששכינתו שורה עליה. ולא בשביל שגם היא אלוה אלא שנשגב שמו לבדו. ועל שאמר יהללו ולא אמר המזמור שלמעלה הללו את ה' מן השמים הללו את ה' מן הארץ. משיבים הקהל אין אנו לבדינו מהללים אותו כי גם בשמים ובארץ מהללים אותו. אותן דברים שמהללים האמורי' במזמור ואומר כי נשגב שמו וגם משבחים אותו שהרים קרן ישראל במתן תורה שמאהבתו אותם נתן להם חיי עולם שבה מרומם קרנם על כל העמים דכתיב כי היא חכמתכם ובינתכם על זאת מהללים אותם כל חסידיו שאר בני ישראל עם קרובו עכ"ל. ומתוך דבריו אל נשמע שהמנהג קדמונים הוא לכרוע בברכת התורה ולא כאותם האומרים שאינו מנהג

רנז מנהג שהגולל הולך אחר ס"ת ועומד לפני הארון עד שתחזור ס"ת למקומו הג"ה מיימונ"י. ונכון לכל אדם לעמוד ממקומו וללותה עד לפני התיבה וכן עשה מהר"י סג"ל

חלק השני מעמוד העבודה

דין נטילת ידים

כשבא לאכול יטול ידיו קודם וצריך ליזהר בנטילת ידים שכל המזלזל בנטילת ידים חייב נדוי כדאמרינן את מי נדו את ר' אלעזר בן הנדל שזלזל בנטילת ידים וכל המזלזל בנטילת ידים בא לידי עניות ורמז לזה "על "נטילת "ידים ר"ת עני. ואמר רב זריקא אמר ר"א כל המזלזל בנט"י נעקר מן העולם. ואעפ"י ששיעורם ברביעית יוסיף ליטול בשפע דאמר רב חסדא אנא משתי מלא חפני מייא ויהבי לי מלא חפני טיבותיא

רנט ויברך ענ"י על שם שמגביה ידיו כמו וינטלם. וי"מ הכלי הנקרא מנטל ואעפ"י שהיא מדרבנן שייך לומר וצונו דאסמכוה אלאו דלא תסור ולא יברך עד לאחר הנטילה אע"ג דכל הברכות