מטה משה סט

אלא הוא. ואע"ג דעל שמע פורס כן הוא דעת הפוסקים. אך האגודה פ' החובל התיר אם אין שם כהן אלא הסומא. ומהרי"ל כתב דנוהגין לקרות סומא לס"ת דלא כדעת הרא"ש. וכן הבנימין זאב האריך בראיות ברורות ובדברים נכוחות שיש לסומא לקרות בתורה עי' בתשובותיו סימן רמ"ה

רמה כהן אבל אסור לקרות בתורה אפי' אין שם כהן אלא הוא וכ"ש אבל שאינו כהן שאין קורא בתוך ז'. וצ"ע אם ר"ל אפי' בשבת ואע"ג דהוי דבר של פרהסיא ואסור בשבת ואפ"ה אסור הכהן לקרות ואע"ג דאין אחר אלא הוא ועיין בי"ד סימן שפ"ד. ונראה לי דטוב לכהן שיצא מבית הכנסת לפני הקריאה וכן מצאתי אחר כך בהדיא בשם תשובת מהר"ם וז"ל י"ד סימן ת' ואם קראו את האבל לעלות לתורה צריך לעלות שאם היה נמנע היה דבר של פרהסיא ושמעתי שר"ת היו קורין אותו בכל פעם שלישי ואירע בו אבל ולא קראו החזן ועלה מעצמו. ואומר כיון שהורגל לקרות שלישי בכל שבת היה נרא' כמו דבר של פרהסיא עכ"ל ע"כ מצאתי

רמו בתשובת גאונים ז"ל כהן קטן מהו שיקרא שמיני ויפטיר בנביא מי חיישינן לפגמא או לא. כך ראינו שמותר לקרות בתורה פסוקי דהפטרה ולהפטיר בנביא ואין בזה פגם כל עיקר. ומעשים בכל יום שהכהנים מפטירין ומהר"י סג"ל עצמו היה עומד למפטיר ג' אם הוא בעצמו קרא כבר ללוי

רמז נשאל מהר"י וויי"ל ז"ל אם מותר לקרות כהן או לוי לשביעי. והשיב מאחר שהוא ממנין שחובה לקרות אסור עד כאן לשונו בסימן ג'. ומשמע דאחר שישלים המניין מותר לקרות וכן הורה מהר"ם בהגה"ה

רמח מהא דאיתא בפ' תמיד נשחט מקבל את המלא ומחזיר את הריקם פסק המרדכי הגדול שלא ירד הקורא כבר עד יעמוד שם אצל התורה הנקרא לעלות אחריו

רמט בטוב יכולין לקרות לס"ת הבן אחר אביו או שני אחים אלא בשביל עין הרע אין עושין תשב"ץ. וגם מהרי"ל הקפיד על העומד למפטיר בשבת ואחיו כבר קרא בתורה משום עינא בישא. עוד טעם שאין לקרות לתורה הבן אחר אביו או שני אחין בזה אחר זה. לפי שהתורה נקר' עדות שנ' עדות ה' ואין לקרות לתורה שנים הפסולים עדות זה אחר זה

רן גרסינן בפ"ק דברכות ועוזבי ה' יכלו זה המניח ס"ת כשהיא פתוחה ויוצא ואפי' בין פסוק לפסוק אבל בין גברא לגברא ר"ל שהספר תורה אינה פתוחה שפיר דמי. וכתב הר"ר יונה שם דאע"ג דמותר למיפק בין גברא לגברא לדבר אסור כדאמרינן כיון שנפתח ס"ת אסור לספ'. ואע"פ שסוגרים הספר בנתיים אפ"ה אסור. שלא אמר כל זמן שיהיה פתוחה אלא כיון שנפתח דמשמע דמשעה שנפתח הפעם ראשונה אסור לספר כלל עד שיסיימו כל הפרשה עד כאן לשונו והר"י דקורבי"ל הוא בעל עמודי גולה כתב וכשנפתח ס"ת אסור לספר יש גרסינן אפילו לדבר הלכה. ואם יש שם עשרה בני אדם מטים אזנם לתורה מותר לגרוס בנחת שאין לבטל מצות הקריאה. וגם מותר לקרות הפרשה שנים מקרא ואחד תרגום שחייב אדם להשלים הפרשה עכ"ל. וכן כתב המרדכי והגהות אשיר"י פ"ק דברכות בשם א"ז לקרות שמו"ת בשעת קריאת התורה שרי לכולי עלמא. וכן היה נוהג הררי"ח וכן כתבו הגהות מיימוני בפי"ב ומה מאוד נמלצו לחכי בזה אמרי פי חכ' ר' אברהם סב"ע בספר צרור המור פרשת פקודי וז"ל מה שאחז"ל ועוזבי ה' יכלו. זה המניח ספר תורה ויוצא וכן רגילין בשעה שמוציאים ס"ת מן ההיכל מיד יוצאים רובם למלאכתם או לדבר בל"ה. וזהו על עזבם את תורתי אשר נתתי לפניהם והיא מונח בתיבה. ולא שמעו בקולי ולא הלכו בה היינו ולא שמעו בקולי ולא הולכו בה. אבל זאת רעה שנייה שעושים ישראל בשעת קריאת התורה שהדין הוא שיש להם לשמוע לדברי החזן שהוא קורא בספר ולכוון לדבריו לראות הדברים שאומר אם קיימו אותם אם בטלו אותם לשוב בתשובה. ויש להם לכוון לדבריו כיום מתן תורה שהיה יושב בהר שהוא כמו תיבה ואומר אנכי ה'. לא יהיה לך. כמי שקורא בספר וכל העם תחת ההר שומעים ומכוונים והם אין עושים כן אלא כולם מספרים אלו עם אלו בדברי מהתלות ותעתועים ובדברי המלאכות חדשים גם ישינים ואותן שאין עושין כן קורין בחומשי' בקולי קולות והרי אמרו תרי קולי לא משתמע. ואל זה אמר לא שמעו בקולי ולא הלכו בה עכ"ל. ועדיין שתי אלו רעות לא זזו מתוך עמינו ובודאי נכון הוא שיקרא כל א' מתוך החומש בלחש כי היכא דיוכל לכוון למה שקרא הש"ץ כי אי אפשר לכוין היטב בשתיקה כמו שכתב הטור א"ח סימן נ"ט בשם אביו הרא"ש בעניין תפלת ערבית ושחרית. אבל עם לא בינות המה לא יראו ולא יבינו וחשבו שלכך יש לכל אחד חומש לפניו כדי לקרו' כדרך הקוראים ומגביהים קולם כל אחד יותר מחבירו עד שיבלבל אחד את חבירו. ועליהם נאמר נתנו עלי בקולי על כן שנאתיה. אבל השותקים ומקשיבים לקול השליח ציבור עליהם נאמר לו הקשבת למצותי והיה כנהר שלומך וגו'

רנא אין משיירים בפ' פחות מג' פסוקי'. פי' הקורא בתורה לא יקרא עד סוף הפ' בעניין שלא ישאר ממנה אלא ב' פסוקים משום היוצאים שיאמרו העולה אחריו לא יקרא אלא ב' פסוקים הנשארים וכן לא יתחיל בה פחות מג' פסוקי' שאם יתחיל בה ב' הנכנס ושומע אומר שלא קרא עם הראשון אלא ב' פסוקי' שמראש הפרשה. ואין חילוק בין פרשה פתוחה או סתומה ואם סיים פ' אין קפידא אם משייר פחות מג' פסוקי' קודם פ' אחר'. תרומת הדשן

רנב כתב רב ש"ר שלום ס"ת בין כשמוציאים בין כשמחזירים אותו למקומו עומדים מפניו לאלתר ויושבים לאלתר ואין צריכים לעמוד עד שעונים הציבור יש"ר. ולא ראינו מי שנוהג כך דמה שכתב