מטה משה סז

תסתר כו'. והצילנו מכל רע והטעם שאומרים בראשונ' והושיענו ובאחרונה והצילנו כי בתחלה מבקשים על הגאולה מהגלות והיא הישועה השלימה ואח"כ מבקשים רחמים כי גם תוך זמן היותינו בגלות יצילנו מכל רע ומצרות האויבים וגזרותם. כלבו סי' י"ט

דין קריאת התורה

רכג ואח"כ מוציאים ס"ת וקורין בה ג' בפרש' השבוע כי כן תקן עזרא לישראל שיהיו קורין בתורה בשני וחמישי שלא יהיו עומדים שלשת ימים בלא תורה שכל העומד ג' ימים בלא תורה אויבים נופלים עליו שנאמר וילכו שלשת ימים במדבר ולא מצאו מים ואין מים אלא תורה שנא' הוי כל צמא לכו למים וכתיב בתריה ויבא עמלק וילחם עם ישראל כדאיתא במרובה. וגרסי' בפרק הקורא את המגילה בשני וחמישי ובמנחה בשבת קורין שלשה אין פוחתין מהם ואין מוסיפין עליהם ואין מפטירין בנביא. וגרסי' פ"ב דמגילה בשני וחמישי ובמנחה בשבת קורין בסדר' פי' בסדר של אותה שבוע ותניא בברייתא מקום שמפסיקין בשבת בשחרי' שם קורין במנח' ובשני ובחמישי ובשב' הבאה

רכד ועתה אכתוב משפט קריאת התורה בכל יום קריאת ספר למען יתבאר לכל קוראי משפטי קריאת התורה ומנהגותיה בכל יום הקריאה. המנהג הפשוט לקנות הוצאה והכנסה כדאיתא בתשובה בא"ז דביש מקומות נוהגים לקנות הוצאה והכנסה מטעם ברוב עם הדרת מלך וכן הוא במהרי"ל. והמוציא הס"ת צריך ליטלה בזרוע הימין שנאמר מימינו אש דת למו. ונותנה להחזן בימין כן איתא במס' סוכרי'. והחזן עומד בפתח ההיכל ואומר גדלו והקהל עונים רוממו. והחזן אומר תגלה. הכל. הבו. והקהל עוני' ברוך שנתן תורה לעמו ישראל בקדושתו. ו' תיבות כנגד ו' ימים שנשתהה משה בענן טרם נכנס במקום קדושה כדי שיתעכל כל המאכל שבמעיו. תורת ה' תמימה עד כל החוסים בו והם מ' תיבות כנגד מ' יום שעמד משה בהר לקבל התורה

רכה ואין אדם רשאי לקרות בתורה אם לא נקרא בשם שאין אדם מבזבז לו. ועוד דאמרינן בירושלמי כל הקורא בתורה ולא אמרו לו קרא דומה לאדם שיש לו בת בוגרת שכל הרוצה לקחת לוקחה. וזהו שנוהגים שש"ץ קורא לעולים ואפי' ראש הכנסת או חזן הכנסת לא יקרא עד שיאמר לו קרא. והכי אית' בתוספתא ראש הכנסת או חזן הכנסת לא יקרא עד שיאמרו לו קרא שאין אדם מבזבז לו

רכו כשהולך לקרות אז הולך מצד הקרובה אל הבימה וכשחוזר למקומו מסבב מצד השני שנא' הבא דרך שער צפון להשתחוה ויצא דרך שער נגב בהפטרה דפרשת ר"ח. וכשהן שוין עולה בפתח שהוא לו דרך ימין משום שכל פונות שאדם פונה לא יהא אלא דרך ימין כתבי מהרא"י סימן קי"ט

רכז ועומד הקורא ופותח הספר לראות מה יקרא בו כדעת רבי יודא בפרק בני העיר שאמר פותח ורואה וקורא ואפסק' הלכתא כוותיה וכתב הכלבו די"א שיש לו להפך פניו שלא יראה כאלו הברכות כתובות בתורה. ולא נהירא בעיני שהרי מסיק בגמרא עלה דפלוגתא דרבי מאיר ור"י דטעמיה דר"מ דאמר פותח ורואה וגולל ומברך כדי שלא יאמרו ברכות כתובות בתורה ור"י דאמר פותח ורואה כו'. אמר תרגום איכא למיטעי ברכות ליכא למיטעי ואנן הא קי"ל כר"י דסבר בברכות ליכא למטעי וא"כ למה לו להפך פניו

רכח ופותח ברכו את ה' המבורך וכתב הר"ר א ז"ל וצריך שיאמר ברכו בקול רם כדי להוציא אותו שלא שמעוהו. ועוד שאין לאומרו כי אם בעשרה ואם אמרו בלחש הוי יחיד ולא הועיל. גם אותם שלא שמעוהו ושומעין אומרים ברוך ה' המבורך אין להם לומר כך מאחר שלא שמעו הברכה אלא כשסיים החזן לעולם ועד אומרים אמן כדאמרי' גבי ברכת המזון שאם בא אחד ומצא שמברכין נברך שאכלנו אומר ברוך שם כבוד מלכותו וכו'. בא כשהוא אומר ברוך הוא שאכלנו אומר אמן ע"כ טוב לאומ' בקול רם

רכט ואעפ"י שאומר ברכו אינו כמוציא עצמו מן הכלל כיון שאמר המבורך והר"ר יודא אברצלונ"י כתב בשם רבי' סעדיה גאון אעפ"י שאומר המבורך ולא הוציא את עצמו מן הכלל. צריך להחזיר עצמו לכלל לגמרי ולומר ברוך ה' המבורך מידי דהוה אברכת המזון שאע"פ שאמר נברך שאכלנו משלו צריך לחזור למקום שפסק מלומר ברוך הוא שאכלנו משלו ובטובו חיינו

רל ואחר כך חוזר ומברך אשר בחר בנו ומנהג שהחזן עינה אמן קודם שיתחיל לקרות בקול רם כדי שיבינו הקהל וישמעו כשמתחיל לקרות מהר"ם

רלא וכל העולה לקרות בתורה פותח בדבר טוב ומסיים בדבר טוב מיימוני פ' שלשה עשר

רלב וכשישלים לקרות גולל ספר תורה ומברך מיימוני פ"ב ובמרדכי ובכלבו ומטבע של ברכה אחרונה כך הוא. אשר נתן לנו תורת אמת וחיי עולם נטע בתוכנו. פי' תורת אמת היא תורה שבכתב וחיי עולם נטע בתוכנו היא תורה שבעל פה דכתיב דברי חכמים כדרבונות וכמסמורות נטועים לאפוקי מאותן האומרים ולחיי עולם נטעה בתוכינו. ושתי ברכות אלו יש בהם מ' תיבות כנגד מ' ימים שעמד משה בהר. וא"ת למה ברכה אחרונה פותחת בברוך כיון שהיא סמוכה לברכה ראשונה דקריא' התורה לא הוי הפסק כדאשכחן בברכת ק"ש ובברוך שאמר וישתבח. תרצוהו התוספות בפ"ג שאכלו שהטעם לפי שהיו רגילים שלא היו מברכים רק הראשון ברכה ראשונה והאחרון ברכה אחרונה ואיכא הפסק גדול בין ראשון לאחרון שוב תקנו לכל אחד ואחד ב' משום הנכנסים והיוצאים לא זזה ממקומה

רלג ברכת התורה ילפינן מק"ו מברכת המזון שהוא חיי שעה. וגם על שם הפסוק בא"י למדני חקיך. ובברכה שלאחריה גם כן מוכח בפסוק דכתיב בסיום התורה עד תומם וזאת הברכה

רלד פעם אחת טעה הקורא וברך אשר נתן תחלה וגערו בו וחזר והתחיל אשר בחר בנו וגער