מטה משה סו

לאותן שהוריהן בחיים מלומ' קדיש זו כמו שכתב מהרי"ל בתשו' סימ' ס"ד מיהו אם אביו ואמו מקפידין ישמע להם כמו שכתב בתשב"ץ

ריד אם ספק לו שמת אביו יכול לומר קדיש כשאין יתום בעיר לומר קדיש דמה בכך אך אל ישיג גבול ודאי תשובת מהרי"ל סימן ל"ו וכן הורה לי מורי מהר"ש בעניין יאר צייט כדכתיב לקמן בדיני תענית

רטו יש נוהגים דבני בנים אומרים קדיש בשביל זקנו או זקנתו דבני בנים הרי הם כבנים וכתב מהר"י קלון בסימן ל' דמכל מקום לא הוו כבנים ממש ויש לו לבן ליטול יותר מבן הבן ועשה פשרה שהאומר על אביו יאמר ב"פ והאומר על זקנו יאמר פעם אחת

ריו ואחר הקדיש נוהגים לומר אדון עולם ושמעתי הטעם דכיון דמתחילין אדון עולם אז אחר שמסיימין התפלה חוזרים ומתחילין שלא יקטרג השטן כמו שאחר שמסיימין התור' חוזרים ומתחילים בראשית מהאי טעמא

ריז ואחר כך ישב מעט דגרסינן בפרק אין עומדין שחסידים הראשונים היו משהין אחר התפלה דכתיב אך צדיקים יודו לשמך ישבו ישרים את פניך. ומור"י ז"ל כשהיה יושב אחר התפלה היה אומר פסוק זה אך צדיקים וגו' וכשקם לצאת היה משתחוה פני ההיכל ואומר כי כל העמים הולכים בשם אלהיו ואנחנו נלך בשם ה' אלהינו לעולם ועד וכן הוא ברוק"ח. וביציאתו מב"ה היה חוזר ומשתחוה בפתח ב"ה והיה אומר ה' נחני בצדקתיך למען שוררי הישר לפני דרכך כמו שכתב הר"ר יונה

ריח וכשיצא מבית הכנסת אל יצא במהירות כמי שבורח במקום הצר או כמו שפורק מעליו משא אלא כמי שנפט' מאת המלך והוא קשה לו על שלא נתעכב עמו יותר כדגרסינן בפ"ק דברכות אמר רבי חלבו אמר רב הונא היוצא מבית הכנסת אל יפסיע פסיעה גסה כו'. ובצאתו אל יחזיר אחוריו מיד לשכינה אלא כמו שנפטר מלפני המלך ב"ו או מלפני רבו שיש לו לילך כנגד אחוריו ופניו כנגד פניו עד שירחיק ממנו כדגרסינן במסכת יומא פרק הוציאו לו וכן כהנים לעבודת' ולוים לדוכנן וישראל למעמדן כשנפטרים לא היו מחזירים פניהם והולכים אלא מצדדים פניהם והולכים

דין שני וחמישי ושני

ריט בשני וחמישי אחר שמנה עשר נוהגים בכל המקומות ישראל להרבות בתפלה ובתחנונים. לפי שבהן בתי דינים קבועים בין למעלה ובין למטה ואיתא נמי בתנחומא פרשת וירא מה שנהגו להתענות בב' ובה' לפי כשעשו מעשה העגל עלה משה בב' וירד בה' ונתרצה להם הקב"ה וכתיב כי ביום הזה יכפר עליכם הוא יום כפרה וזה אלה תולדות השמים והארץ בהבראם בה"ב ראם ראה הקב"ה לב' וה' ונתנם לבריות להתכפר בהם וזהו דרשו ה' בהמצאו ב' ה' מצאו

רך ג' זקנים תקנו והוא רחום כל אחד חלק ובכל חלק י"ח אזכרות כנגד י"ח ברכות על כן אומרים אותה בעמידה ובלחש. מצאתי ואומר החזן ה' אלהי ישראל כתב רבינו יהודא החסיד ז"ל שתפלה זו חזקיה מלך יהודה יסדה כשצר סנחרב על ירושלם ובקש להחריב' עמד בב' שעות בלילה ועלה בב"ה תפל' זו ויש בה תיבות כמניין חזקי"ה ועוד ב' תיבות יותר ע"ש אותן ב' שעות וחתם בה שמו למפרע בראשי חרוזות מרוב ענוה יתירה שהיתה בו "חוסה ה'. "זרים אומרים. "קולינו תשמע. "יי אלהי. "הבט משמים הרי חזקי"ה. ומה שהקדים יי אלהי ישראל ואחריו הבט משמים לפי שכיון לכבוד השם יה ליסדו בתהלה שהיה נראה בעיניו גנאי ליסד השם בסוף ומה שנהגו לומר יי אלהי ישראל בין כל חרוז וחרוז ובסופו ג' פעמים. כי כשתמנה הכל עם הכפל שכופלים תמצא תיבות כמנין חזקיה בן אחז לומר שהוציא את אביו מדינה של גיהנם בתפלתו. והצרפתי' דמוסיפי' חרוז אחד נתן בעפר פינו. לא טוב הדבר אשר המה עושים ועתידין ליתן עליהם את הדין על התו' תפלת' כל זה דברי החסיד ז"ל. וכן כ' מהרא"ש בהקדמת ספרו שאין לומר נתן בעפר. ומה שאומרים אותו בשני וחמישי כי אז יום הכניסה שמקבצי' יחד מפני קריאת התורה וגם בת דינין יושבים לפסוק הדין ובכל מקום שישראל מתקבצים נאמר יי אלהי ישראל כמו פני האדון יי אלהי ישראל לכי שמתקבצים שם לעלות לרגל. יי אלהי ישראל ז' פעמים שישוב הקב"ה מחרון אפו שנלחם בשבעה כמו שנאמר בירמיה ונלחמתי אני אתם ביד נטויה ובזרוע חזקה באף וחימה ובקצף גדול. ודרז"ל ביד נטויה שתים ובזרוע חזקה שתים הרי ד'. ואף וחימה וקצף הרי שבעה ונגד ז' לשונות שבתוכחה בתורת כהנים ואם לא תשמעו לי. ואם בחקותי תמאסו. ואם את משפטי תגעל נפשכם. ואם עד אלה לא תוסרו. ואם בזאת לא תשמעו לי. ואם תלכו עמי בקרי. ואם באלה לא תוסרו לי

רכא ואומרים אל ארך אפים לפי שעתה קורין בתורה ואנו עברנו עליה והקב"ה מאריך אפו עמנו כרוב רחמיו וחסדיו ע"כ אנו אומרים אא"א קודם קריאת התורה. ומה שהתחיל באל ומסיים באל כנגד ב' אל קנא בדברות ראשונות ואחרונות. ויש בו כ"ד תיבות כנגד כ"ד ספרים כלומר אם עברנו על כ"ד ספרים סלח נא כרוב רחמיך אל. וכנגד כ"ד שעות ביום ובלילה לומר אם עברנו על תורתיך בכל כ"ד שעות של יום ולילה סלח נא בזכות התורה שיש בה כ"ד ספרים. וכנגד כ"ד לשון כפרה שהתורה מכפרת על העבירות מיסוד מהר"ר יהודא חסיד ז"ל. ושמעתי ממורי ז"ל שיש לאומרו מעומד שאומרים בו חטאנו לך אדון והוא עיקר הוידוי כדאיתא ביומא דעיקר הוידוי הוא אבל אנחנו חטאנו אע"ג דשם מפרט חטאים סוף סוף הכא נמי וידוי הוא וצריך לאומרו מעומד ואפי' כד שמע ליה מש"ץ כדאיתא נמי ביומא אמר בר המדודא הו' קאמינא קמיה דשמואל והוה יתיב וכי מטי שליחא דציבורא ואמר אבל אנחנו חטאנו קם

רכב ביש מקומות אומרים עוד אל ארך אפים אל