מטה משה סה

בכל יום ומזמור זה אמר דוד על ישראל כשהיו צריכי' פרנסה והיו פושטים בגדוד והיה דוד מתפלל שישובו בשלוה. לפיכך תקנו לאומרו בכל יום סמוך לתהלה לדוד דאית ביה עניינ' דפרנסה. ובירושלמי ובמדרש תהלים אמר ר"ש בר אבא את מוצא י"ח מזמורי' מראש הס' עד הפסוק הזה כי אשרי איש ולמה רגשו גוים חד הוא כנגד י"ח ברכות כשאדם מתפלל י"ח ברכות אומ' לו תתענה צלותך בך דוד המלך לאחר ששר י"ח מזמורי' א"ל יענך ה' ביום צרה. לכך אומרי' אותו בסוף התפלה. גם מזמור זה מדבר בענין הקץ שנא' יענך ה' ביום צרה וכתיב בדניאל והיתה עת צרה ישלח עזרך מקודש משיח בן דוד אלה ברכב גוג ומגוג ולכך נהגו לאומרו סמוך לובא לציון גואל

דין סדר קדושה

ריא כתב שבילי לקט בשם רש"י אחר התפלה היו קורים מקרא ומשנה ושמועות כדאמרינן לעולם ישליש אדם ימיו כו'. וכיון שרבת' העניות ולא היו יכולין לעסוק כ"כ היו קורים בנביא ב' פסוקים ובא לציון ואני זאת בריתי. ובשבת וי"ט שיש בו ביטול מלאכה לעם החזירו עטרה ליושנה לקרות בתורה ולתרגום מעין היום. וע"כ אין אנו אומרים ובא לציון שחרית שהרי כבר קראו בנביא ואף על פי כן אומרים אותה במנחה כדי שלא ישכח מימות החול. עוד הוסיפו לומר ואתה קדוש וכו'. לפי שהקב"ה משרה שכינתו בתוכינו לשמוע תהלות ישראל דאמרינן אמר רבי חנינא על כל קילוס וקילוס שמשבחים ישראל להקב"ה משרה שכינתו עליהם ומ"ט ואתה קדוש יושב תהלות ישראל עוד הוסיפו לומר וקרא זה אל זה כו'. שלא היו יכולים לומר קדושה בתוך התפלה שגזרו שלא יענו קדושה והיו אורבים להם אם יענו קדושה ולאחר תפלה כשהיו אורבים הולכים להם היו קורים וקרא זה אל זה ואמר דהיינו שילוש קדושה ומתרגמינן אותו מפני החבה הרי הוא פעמים קדושה דיוצר ותפלה ואע"ג דבזמן הזה אנו אומרים קדושה בחטיבה א' בתוך התפלה לא בטלו קדושה דסדרא קסברי שמא יגרום החטא. וכן אומר ותשאני רות כנגד ברוך כבוד ה'. ימלוך כנגד ימלוך. וע"כ אנו מסיימים ברוך אלהינו שבראנו לכבודו והבדילנו מן התועים ע"כ. עוד מצאתי כתוב שתקנו סדר קדושה זו בסוף משום עמי הארץ המאחרים לבא לתפלה שלא יפסידו שמיעת הקדושה כדאמרינן בשלהי סוטה אמאי קאי עלמא אסדרה דקדושה ואיהא שמיה רבא דאגדתא ותקנו להם כאן כמו תפלה קטנה בתחלה אשרי ואחר כך קדושה וזכרון ציון ות"ת. ולכן יש בסדר קדושה י"ח אזכרות כנגד י"ח ברכות וע"כ אין אומר ם אותה בשבתות וי"ט בשחרית מפני שכולם באים בבית הכנסת בתפלה ראשונה. ומה שנהגו לאומרו במנחה לפי שהיו דורשים קודם תפלת מנחה ורגילות היה לדבר בסוף הדרשה בפסוקי גאולה וקדושה וגם עמי הארץ באין לשמוע הדרשה ע"כ. וכתב רב עמרם גאון אסור לאדם לצאת מב"ה קודם קדושה דסידר' שחייב הוא לומר קדושה דסידרא דדבר שהעולם מתקיים עליו אי אפשר לזלזולי ביה עד כאן

דין עלינו

ריב ואחר כל התפלות אומר עלינו לשבח בפרק רבי אלעזר אומר שבח גדול יש בעלינו לשבח ע"כ יש לאומרו מעומד ותמצא עלינ"ו גימ' ומעומד. ז"ל התשב"ץ וכשהוא מתפלל עלינו לשבח אומר ואנו כורעים ומשתחוים. ואין אומר אבל אנו כורעים לפי שיהושע יסד עלינו לשבח והוא רמוז בו למפרע "הוא אלהינו. "ואנו כורעים. "שלא שם. "עלינו לשבח. הרי רמוז בו הוש"ע. וכן הוא בכלבו סימן י"ז. וי"א ואנחנו ולא ואנו שהוא לשון ואנו הדייני' לשון אנינו' וכן אנו נוהגים. עוד בתשב"ץ ואומר ומושב יקרו לפי שכך הוא בספר היכלות והאומר בעניין אחר טועה ע"כ וכן כתב הטור אורח חיים סימן קל"ג וז"ל וי"א וכסא כבודו בשמים ממעל ואין לומר כן אלא ומושב יקרו וכן הוא הנוסח בספר היכלות. וגם לפי קבלת מהר"ם נכון לאומרו כי כת' יקרו ר"ת יה קדוש רם ונשא עוד בתשב"ץ שיש לומר אין עוד שכך בפסוק וכן מצאתי שאמר מהר"ש שראה כתוב שאין לומר ואין עוד אלא אין עוד בלא וי"ו. וכן אפס זולתו ולא ואפס זולתו דאלו היה אומר ואין ואפס הוי משמע כאלו עושה ב' רשויות שהיה אחר שהיה שמו אין. או אפס וכן הוא ברוק"ח. עוד אמר מהר"ש שיש להפסיק בין אמת ובין מלכינו. דאלו היה מחברו פעמים היה מבליע הא' מאמת והיה מחרף ומגדף. ואין כורעים כשאומר כי לך תכרע כל ברך וכן בויכרעו ויפולו וכן כתב המהרי"ל וכן כתב הר"ר יונה בפרק אין עומדין שאין לכרוע רק במקום שתקנו חכמים. ומצאתי כתוב וקבלנו שיש לומר שבח זה של עלינו ומשתחוה באימה וביראה ברתת בזיעה בשיפוי ראש כי כל צבא השמים שומעים והקב"ה עומד עם פמליא שלמעלה וכולם עונין ואומרים אשרי העם שככה לו אשרי העם שה' אלהיו אשרי העם עוז לו בך מסלות בלבבם. מאי מסלות כד"א סולו לרוכב בערבות ביה שמו לפני מלך מלכי המלכים הקב"ה בכל מקום אתה מוצא השתחויה לפני ה' ועכשיו לפני כתר עליון כתר הסתרים שאין ראוי לדבר בפה כי כבר נתעלינו בשאר התפלות ושירות ותושבחות ואנו במדרג' עליונה לפני גנוז הנסתר מלך עליון נסתר אין נמצא ונחקר בשום צד

דין קדיש יתום

ריג ואחר כך יאמר קדיש ונמצא במדרשות שיש לבן לומר ברכו ולהתפלל בציבור ובזה מציל את אביו ואת אמו מדינה של גיהנם כדאיתא בתנחומא פ' נח ובמסכת כלה פרק ר' יודא. ובשביל קטנים ובשביל מי שאינו יכול להתפלל תקנו לומר קדיש זו בימי אבלו לכך נקרא קדיש זו קדיש יתום. ואם אין בבית הכנסת אבל על אביו ואמו. אומר אותו קדיש מי שאין לו אב ואם בעד כל מתי ישראל כמו שכתב בנימין זאב סימן רצ"ו. ואף אם יש בבה"כ כולם שהוריהן בחיים מכל מקום לא יתבטל קדיש זו ואין להם לירא