מטה משה סד

שהוא מצות עשה. והשיב מפני שמנהג הכהני' לטבול קודם כמו שכתב בהגהות מיימוני ובכל יום קשה להם לטבול בחורף. ולכן עלה המנהג דוקא ביו"ט וגם מטעם ביטול מלאכה וכשהכהן אינו נקרא אינו עובר ע"כ. וכתב עליו מהרי"ק בסימן: קכ"ח באו"ח דמה שכתב מפני שנוהגי' לטבול קודם. האי חומרא דאתי לידי קולא היא ותלי תניא בדלא תניא שהרי טבילה לנשיאת כפים לא הוכרח' בתלמוד. ואם הם נהגו להחמיר ולטבול למה יבטלו בשביל כך ג' עשה בכל יום ואע"פ שאינו עובר אלא א"כ נקרא מ"מ מוטב להם שיקיימו ג' עשה בכל יום ולא יטבלו כיון שאינ' מחויבי' משיטבלו ועי"כ ניחו מלקיים ג' עשה בכל יום ע"כ ולי הכותב ק' על טעם שני שכתוב מטעם ביטול מלאכה התינח בחול בשבת מאי איכא למימר מאי טעמא לא יברכו את העם. ואפשר ליישב דבשבתות השנה ג"כ טרודים בהרהורי' על מחייתם ובטול מלאכתן אבל בי"ט שאז שרויי' בשמחה ובטוב לב וטוב לב הוא יברך את העם ויש שכתוב מפני הגוים כי ביש מקומות אין מניחין שם גוי בעת הדוכן

דין תחנון

ר לאחר התפלה נופלים על פניהם לתחינה דכתיב ויהי ככלות שלמה להתפלל אל ה' את כל התפלה והתחנה הזאת אלמא תחנה אחר תפלה כן כתב הרוקח בסימן שכ"ד

רא כתבו תלמידי הרשב"א בפ' הזהב גבי עובדא דרבי אלעזר בן הורקנוס הוה מדקדק רבינו ז"ל מכאן שאין לדבר בין תפלה לתחנה. והיינו דאמרינן כל יומא לא הות שבקא ליה למיפל על אפיה וכי תעלה על דעתך שלא היתה זזה ממנו שעה א' אלא שהיתה מפסקת מכוונה תפלתו להפסיק בשאר דברים. ושוב אם היה נופל על פניו לא היתה תפלתו כ"כ נשמעה. אלמא דאינו בדין להפסיק ע"כ. וכ"כ באורחות חיים בשם הגאונים וכן כתוב בס' אהל מועד

רב כתב הרוקח אין נופלין אלא לפני ספר תורה וסימן דכתיב במלחמת עי ויפול על פניו ארצה לפני ארון ה' וכן הוא במנהגים

רג כתב מהרי"ל בתשובה דמנהג פשוט דנופלין ל בבית הכנסת החיצונה לומר תחנון ובית הכנסת של נשים תוכיח. ובדרשותיו כתב המתפלל בחצר ביהכ"נ כל זמן שפתח בית הכנסת פתוחה נופל ומכסה פניו כשאומר תחנה ואם הפתח נעולה יאמר תחנה בלתי כיסוי עינים דאז לא מצי לקיים ויפול על פניו ארצה לפני ארון ה'. והאגור כתב בשמו שנשאל אם מותר לאדם ליכול על פניו ולומר תחנה עם הצבור כשהוא עומד חוץ לצבור או לא. והשיב דפשיטא הוא דיכול ליפול על פניו כי אפי' מחיצה של ברזל אינה מפסקת בין ישראל לאביהם שבשמים עכ"ל. וכן כתב מהר"ם בהג"ה בש"ע

רד הא דמסתירי' פנים כשאומר תחנון לפי שכשישראל היו משתחוים בעזרה היה בין כל אחד ד' אמות כדי שלא ישמע ודוי חבירו ויתבייש ממנו. וע"ש זה אנו עושים ג"כ כי האי גוונא בהסתר פנים כאלו כל א' אינו רואה ויודע מה שהתפלל חבירו גי'

רה כתב הב"י בסימן קל"א דלפי דעת חכמי הקבלה שיש להקפיד שתהיה התחנה מיושב דוקא. והמהרי"ל כתב כשמסיים שמונה עשרה שלו תכף וש"ץ יושב תכף לתחנה וכן בערבית כשיצאו עושה שלום והחזן רוצה להתחיל ברכו או במוצאי שבת ויהי נועם היה נשאר עומד במקומו וכסה פניו ואומר תחנה. וכן במוצאי שבת ויהי נועם טרם חזר למקומו כדי שלא יהא נראה ככלב ששב על קיאו ואפשר דכי האי גוונא מודים בעלי הקבלה דאין להקפיד

רו ונופלין בתחנון על צד ימין אם יש תפלין בזרועו משום כבוד תפלין. ואם אין תפלין בזרועו יפול על צד שמאל לפי שיצחק אבינו בעקדה שכב על צד שמאל. ועוד משום הסיבה שמאל הוא דרך חירות לכך נכנע באותה יד לפני הקב"ה. ועוד שנאמר שמאלו תחת לראשי וימינו וגו' והר"ר בנימן בן הר"ר אברהם הרופא ז"ל כתב לפי שמצינו שכשאדם מתפלל שכינה בימינו שנאמר ה' צלך על יד ימינך וכתיב שויתי ה' לנגדי תמיד כי מימיני בל אמוט. נמצא כשהוא נוטה על שמאלו פניו כלפי שכינה ואלו היה מוטה על צדו הימיני היה הדבר הפוך ולא יתכן לעבד לחזר לאחוריו כנגד רבו ע"כ. וש"ץ היושב ואחוריו לצד דרום כתב מהרי"ל דיפול על צד ימין כדי שיכפוף ראשו לצד התיבה וסימן וימינ"ו תחבקני

רז ואומר ואנחנו לא נדע וגו' והטעם לפי שהתפללנו בכל ענין שיוכל אדם להתפלל בישיבה ובעמידה ובנפילת אפים כאשר עשה משה רבינו דכתיב ואשב בהר וכתיב ואנכי עמדתי בהר וגו' ואתנפל לפני ה' ומאחר שאין בנו כח להתפלל בענין אחר אנו אומרי' ואנחנו לא נדע

רח ואומר הש"ץ קדיש קצר וכתב הר"ר נתן ז"ל ובדין הוא לאומרו שלם אך משום דלא אתי לזלזולי בתהלה לדוד ולמנצח וסדר קדושה ממתינים להשלימו עד לאחריהם. ומכל מקום אומרים שם קדיש קצר להראות ששם מקומו לבלתי לשנות בתפלת ערבית שיש קדיש אחריה וגם בשביל תחנון שאומר. והיכא דאיכא מוסף משלים אותו שם דלא חיישי' לזלזולי בתהלה לדוד וסדר קדושה שהרי יש לו עדיין להתפלל תפלת המוסף הבא אחריה

דין אשרי ולמנצח

רט אמר רבי אבא בר אבינא כל האומר תהלה לדוד ג' פעמים בכל יום מובטח לו שהוא בן עה"ב ג' פעמים בג' תפלות ומשום דאית דאמרי פלת ערבית רשות ופעמים שבשביל צורך היו מבטלין אותה התקינו לאומרה פעמים בשחרית כן כתב הכלבו סי' י"ב. ואם יש להוסיף ואנחנו נברך יה ע"ל במקומו

רי ואומרים למנצח מזמור לדוד והוא המזמור כ' ולכך תקנו לאוררו בכל יום מפני שיש בו תחנה ותפלה יענך ה' ביום צרה וגם יזכור כל מנחותיך ועולתיך. גם לפי שאדם צריך לפרנסה ולמזונו'