מטה משה סג

מפי הכהני' עד שסיימו פסוק אחד ואז עונין הקהל אמן. ואין הצבור עוני' אמן עד שתכלה הברכה מפי הכהנים ואין המקרא רשאי להתחיל בברכה אחרת כגון יאר ישא עד שתכלה אמן מפי הצבור עיין בר"ן פרק הקורא עומד ובטור אורח חיים סימן קכ"ח ובהגה מהר"א מפראג שם

קפח ואחר כך מתחיל ש"ן שים שלום. ואז הכהנים מהפכי' פניהם כלפי ארון הקודש ואומ' רבון העולמים עשינו מה שגזרת כו'., וכתב רש"י בפרק אלו נאמרים שהכהנים מאריכי' בתפלה זו שאומ' רבון (של) עולמים עשינו כו'. עד שתכלה ברכת שים שלום מפי הצבור. וכן כתוב בהגהות מיימוני וכ' שכן נוהגים ושאינן יכולין להאריך כל כך מוסף ואומ' אדיר במרום שוכן בגבורה אתה שלום ושמך שלום יהי רצון מלפניך שתשים עלי שלום וכל עמך בית ישראל ברכה וחיים ושלום ומכוון לגמור עם החזן והטעם כדי שיענו הצבור אמן על שניה'

קפט ואינן רשאים להחזיר פניה' עד שיתחיל ש"ץ שים שלום. ואינן רשאין לכוף אצבעותיה' עד שיחזרו פניהם. ואינן רשאין להתחיל רבון העולמי' עד שיכלה אמן מפי הצבור ועומדים שם. ואינן רשאין לעקור משם עד שסיים ש"ץ שים שלום. וכת' מהרא"י בכתביו סימן ק"ט שמעתי מפי מורי שהקפיד על הכהני' שהיו עוקרים רגליה' קודם שסיימו הצבור לענות אמן אחר שים שלום משום דאמרינן בפרק אלו נאמרי' שאין הכהני' רשאין לעקור רגליה' עד שסיים הש"ץ ברכת שים שלום והיה סובר דקודם אמן לא נסתיים הברכה עכ"ל. ומהר"י מולי"ן כתב דיזהרו שלא ידברו עד שירדו מדוכנן אף אם הורידו כפיהם עד כאן לשונו

קצ וכשנעלו מנעליה' אחר הדוכן טוב בעיני ליטול ידיה' טרם יתפללו וכן הורגלתי לעשות או ילך יחף עד אחר התפלה אגודה דמגלה

קצא כתב האגור וז"ל נשאל גדול הדור מהר"י מול"ן על ש"ן שהוא כהן איך יתנהג בברכת כהנים. והשיב מהר"ם שמלמדים אל מי שנושא המים ליטול ידיהם שלא ילך אצלו ואז אין עובר בעשה שהרי כתיב אמור להם ומתרגמינן כדיימרון להון. ועומד שם שליח צבור ושותק ואחר מקרא עכ"ל וכן כתב המרדכי פרק הקורא את המגילה

קצב וכתב עוד האגור וז"ל נשאל גדול הדור מהר"י מול"ן אם המקרא כהנים אינו חזן אלא אחר אם הוא מסיים שים שלום אם לא. והשיב מהר"ם ז"ל כתב שהמקרא מסיים שים שלום. אבל רש"י פרק אין עומדין כתב שהחזן מסיימו וכן הביא המרדכי גופא פרק הקורא דעת רש"י. וכן כתב בס' הפרנס. וכדי להשוות דעתם אני אומר אם המקרא כיוון לתפלת ש"ן מתחלה ועד סוף אז עדיף ספי שהמקרא מסיים ונוכל לומר שרש"י מודה בזה עכ"ל

קצג כתב בתרומת הדשן כהנים המנגנים ברכת כהנים כשעולי' לדוכן שרי להו לנגן שנים או ג' נגונים כגון בכל פסוק או בכל תיבה ניגון א' או לא. תשובה יראה דלא כשר למיעבד הכי ואע"ג דהכהני' היודעים להנעים הניגון הם המשובחים מ"מ אין לנגן רק ניגון א' מתחל' ועד כוף משום דאיכ' למיחש לטירוף הדעת

קצד כתב הרוקח אלו התיבות שהופכים הכהנים לדרום ולצפון. יברכך וישמרך אליך ויחנך אליך לך שלום

קצה איתא בפרק הרואה מאן דחזי חלמא ולא ידע מאי חזא. ניקו' קמי כהנים בשעה שעולין לדוכן ונימא הכי רבש"ע אני כלך כו'. וכתב בהגהות מיימוני פי"ד מהל' תפלה שמהר"ם היה רגיל לומר בשעה שאומר וישמרך. ויחנך. שלום. רבש"ע אני שלך כו'. וכתב בתרומת הדשן על זה יש לדקדק שיאמר ממש בשעה שמאריכין בכ"ף וישמרך ויחנך מדאמרינן בפרק ואלו נאמרים יש עבד שרבו מברכו ואינו מסביר לו פנים ואע"ג דבסוף פסוק שלישי דהיינו תיבות שלום א"א להמתין עד שסיימו התיבה שהרי מאריכין בניגון קודם שיגמרו המם דשלום מאי דאפשר לתקן ולמעביד כהל' עבדי' ע"כ ומצאתי כתוב דיש לסיים בתפלה ותשמרנו דהיינו מעין וישמרך ואח"כ יסיים ותחנני שהוא מעין ויחנך ולבסוף יסיים ותרצני שהוא רצון ושלום ואין רצון בלא שלום

קצו כתב מהר"י מול"ן בתשובה בסימן קמ"ח וז"ל רבש"ע דמקמי כהנא יש לחלק דחשיב שפיר מאזין לו שמראה עצמו דמקבל ברכת כהנים ומ"ה קאמר ליה שיתקיים בו ברכת כהנים ויתהפך חלומו. ועוד יש לחלק דקבלת רבותינו דעי"כ מתבטל החלום. כמו שחלק הר"א כ"ץ בין תענית חלום לר"ה. ומ"מ אני נמי אמינא ליה בברכה אחרונה שלא להסיח דעתו מהברכ' אבל מה שכתבת שבשעת אמן. לאו מילתא היא דבעינן דעני ציבור עליה אמן. ועל המקרא הואיל ואסרו אפי' לענות אמן מפני הטירוף כ"ש הא מילתא אריכא ולא סמכו על אבטחתם אלא כשאין שם כהן שלא תתבטל נשיאת כפים. אבל ביש שם כהנים עדיף שלא לישא כדפירש הר"ם. אף כי היה נראה לחלק קצת דהאידנא מקרא מתוך הכתב ולא טעו כולי האי. אפ"ה מי יבא אחר המלך מהר"ם עכ"ל. וכתב הכלבו בסימן ל' דיש אומרים רבונו של עולמים כשש"ץ אומר ברכת כהנים

קצז כתב המרדכי בפרק הקורא את המגילה עומד אבל בתוך י"ב חודש על אביו ועל אמו נוהגים שאינו נושא כפיו ושמצריכין אותו שיצא מב"ה קודם שיתחיל הש"ץ העבודה ע"כ. ובשבולי לקט כתב שר"י בר יהודא נותן טעם למה שנהגו שכהן שאירע לו דבר בקרובים ושינה מקומו שלא לשאת כפיו כל זמן שאינו יושב במקומו. כמדומה לי שהטעם לפי שכל מי שעומד לברך ראוי לו שיהיה שרוי בשמחה ע"כ

קצח כתב בכתבי מהר"י סימן כ"ב דמשמע מדברי הרא"ש שכשהכהנים אינם רוצים לעלות לדוכן אינן צריכין להשהות חוץ לב"ה אלא בשעה שקורא הש"ץ כהנים. אבל אחר שקרא הש"ץ כהנים אין קפיד' אם יהיו בב"ה. ומה שנהגו שאין נכנסין עד אחר ברכ' כהנים סלסול הוא שנהגו בעצמם כדי שלא יחשבו עליה' שהם פגומים

קצט כתב האגור שנשאל מהר"י מולי"ן למה אין כהני' נושאים כפיהם בכל יום מאחר