מטה משה סב

קעח ונוהגים מיד כשמתחיל ש"ץ רצה כל כהן וכהן עוקר רגליו וילך מחוץ לב"ה ושם יחלוץ מנעליו שזו היא מתקנת ריב"ז כלא יעלו לדוכן במנעליהם כדאיתא בפ' בתרא דר"ה ובפ' אלו נאמרים הביאו הרי"ף בפ' הקורא את המגילה עומד ומפרש בגמרא טעמא שמא תפסק רצועה מסנדלו ויתיב למקטרי' וחבריו מברכין ואתו למימר בן גרושה בן חלוצה הוא ולפיכך הלך וישב לו. וכתבו בהגהות מיימוני בסוף הל' תפלה דמהכא מוכח דבבתי שוקים שרי לישא כפיו ע"כ כלומר דליכא למיחש בהו שתפסק רצועה ומשמע דאכי' בתי שוקים של עור קאמר דכיון דלית בהו רצועה כי הוו של עור מאי הוה. אבל סנדלי' ומנעלים אעפ"י שאין בהם רצועה אסור דלא פלוג רבנן וכתם גזרו בכל מנעלים וסנדלים וכתב הב"י באורח חיים סימן קכ"ח דיותר נראה לומר דבתי שוקים של עור אסור דבכלל סנדלים ומנעלים הם ולא התירו אלא בבתי שוקים שאינו של עור

קעט לאחר שחלץ מנעליו יטול ידיו כדאיתא בפ' אלו נאמרים הביאו הרי"ף בפרק הקורא את המגילה עומד אמר ריב"ל כל כהן שלא נטל ידיו לא ישא את כפיו שנאמר שאו ידיכם קודש וברכו את ה'. וכתב האגודה וז"ל יש מהגאונים המצריכין לברך ענ"י ולא ראיתי נוהגים כן ע"כ. וכן כתב האורח חיים הובא בב"י סי' קכ"ה שכתב הר"ר אברהם בן הרמב"ם ז"ל הלכה למעשה לפני א"מ ז"ל וזולתו ממורי התורה שכל כהן העומד בתפלה יגש לברכת כהנים סומך ענ"י לקריאת שמע ולתפלה עכ"ל וכן מסיק מהר"ם מירזבור"ק דלא כאורח חיים

קפ וכד יטול ידיו לא יטול ידיו כ"א מלוי כדאיתא בספר הזוהר פ' נשא וז"ל תני כהן דבעי לפרסא ידיהו בעי ליתוסף קדושה על קדושה דיליה דבעי לקדשא ידוי ע"י דקדיש' מאי קדישא דא ליואה דבעי כהנא ליטול קדושא דמיא מן ידוי דכתיב וקדשת את הלוים הא אינון קדישין וכתב בלוים וגם את אחיך מטה לוי כו' שבט אביך כלל. מכאן כל כהן דפריס ידוי בעי לאתקדשא ע"י דקדישא ליתוסף קדושה על קדושה ולא יטול קדישה דמיא מבר נש אחרא דלא הוה קדישא ע"כ וכ"כ הרקנ"ט שם בשם מדרש רות ע"ש

קפא ואח"כ יבא ויעלה לדוכן ויעמוד פניו כלפי ההיכל ואחוריו כנגד העם ואומ' יהי רצון מלפניך יי אלהי שתהא ברכה זו שצויתנו לברך את עמך ישראל ברכה שלמה ולא יהיה בה מכשול ועון מעתה ועד עולם כדאיתא בפרק אלו נאמרים כי עקר כרעיה מאי אומר יה"ר כו'. וכרש"י כי עקר כרעי' בעבודה למיסק והוא מחזר פניו כלפי תיבה מאי אמר ומשמע מדבריו שאינו אומר תפלה זו עד שמגיע לדוכן. וכ"כ שם בסדר נשיאת כפים עוקר רגליו ממקומו ובא לפני התיבה ומתפלל יה"ר וכו'. וכן כתב התוס' בפרק אלו נאמרים והר"ן בפרק הקורא עומד בשמו. וכתבו עוד שם התוספת והר"ן בשם רש"י גם כן שמאריכין בתפלה זו עד שתכלה אמן של הודאה מפי הצבור

קפב ועומדים שם פניהם כלפי ההיכל ואחוריהם כלפי העם ואצבעותיהם כפופים עד שש"ץ מסיים מודים. ואז אם הם שנים קורא להם כהנים ומחזירי' פניהם כלפי העם כדאיתא בפרק אלו נאמרים כה תברכו פנים כנגד פנים הביאו הרי"ף פ' הקורא עומד. ואם הוא א' אין קורין לו אלא הוא עצמו מחזיר פניו כדאיתא שם אמר אביי לשנים קורא כהנים לאחד אינו קורא מ"ט אמור להם לשנים ולא לאחד

קפג יש שכותבים שאין אומרים אלהינו ואלהי אבותינו אלא מיד כשמסיים מודים קורא כהנים ור"י כתב דוקא להם שלא היו קורין אלהינו ואלהי אבותינו אבל עכשיו שש"ץ רגיל לומר אלהינו גם כשהכהני' נושאי' ידיהם נכון לומר. וכן כתב מהר"ם שיש לומר אלהינו בלחש עד הכהנים ואז אומר בקול רם כהנים כדי לקרות אותם ומסיים ואומר בלחש עם קדושיך כו'. וכן נוהגין ולא יתחיל הש"ץ לקרות כהנים עד שיכלה אמן דמודי' מפי הצבור כדאי' בהדיא בפ' אלו נאמרים וברי"ף פרק הקורא ובטור אורח חיים סימן קכ"ח

קפד וכשמחזירים פניהם כלפי העם מברכין אשר קדשנו בקדושתו של אהרן כו'. ואינו רשאי להתחיל הברכה עד שיכלה דבור קריאת כהנים מפי הקורא

קפה ומגביהין ידיהם כנגד כתפיהם כדתנן בפרק אלו נאמרים במדינה כהני' נושאי' את ידיהם כנגד כתפיהם ובמקדש ע"ג ראשיהם ופרש"י טעמא מפני שבמקדש מברכי' את העם בשם המפורש. ושכינה למעלה. וכתוב בהגה מיימוני פי"ד ויש להגביה הימנית קצת למעלה מן השמאלית כדכתיב וישא אהרן את ידיו ידו כתיב וכן ויהי ידיו אמונה וכן ראוי על פי הקבלה עכ"ל. וכן כתב האוצר הכבוד ז"ל נשיאת כפים של כהן י' אצבעות להמשיך מי' מאמרות ויד ימין גבוה משמאל וזהו רום ידהו נשא עכ"ל וכתב המהרי"ל דיזהר שלא יגביה כל כך עד שיתפרדם לגמרי מיד שמאל כדי שלא ישבר החלון רק יניח אצבעות הימין על אצבעות השמאל

קפו ופושטים ידיהם וחולקים אצבעותיה' עפ"י המדרש מציץ מן החרכים ששכינה למעלה מראשיה' ומציץ מן חרכי אצבעותיהם ומכוונים לעשות ה' אוירים. בין ב' אצבעות לב' אצבעות אויר א'. ובין אצבע לגודל. ובין גודל לגודל. לקיי' מציץ מן החרכים ה' חרכים כן כתב הרא"ש. והמרדכי פ' הקורא עומד כתב וז"ל כ' הראבי"ה מה שהכהני' פותחים אצבעותיהם דבר זה לא מצינו אלא דרשנים אמרו טעם אמור מלא בוי"ו קח אותו וי"ו ושים אותו בתוך כה ויהיה כו"ה לשון חלון כשהכהנים נושאים כפיהם נהגו לחלק אצבעותיה' וזהו מציץ מן החרכים מבין אצבעותיה' של הכהנים שעושים מידם חלונות עכ"ל

קפז ושליח צבור מקרא אותם יברכך ואין המקרא רשאי להתחיל עד שיכלה אמן מפי הצבור שעונים אחר ברכת אשר קדשנו. ואין הכהנים רשאין להתחיל התיבה עד שתכלה התיבה מפי המקרא. ואין המקרא מתחיל אחרת עד שתכלה תיבה שלפניה