מטה משה סא

בקלות ראש. ושמעתי מאבא מורי שהיה אומר על כל ברכה וברכה שהיה שומע בכל מקום ברוך הוא ברוך שמו. וזהו מה שאמר משה רבינו כי שם ה' אקרא הבו גודל לאלהינו ועוד אפי' כשמזכירי' צדיק צריך לברכו שנאמר זצ"ל ע"כ

קע ויענו אמן אחר כל ברכה וברכה בין אותם שיצאו ידי תפלה ובין אותם שלא יצאו. ובכוונה שיכוון לבו אמת היא הברכה שבירך המברך ואני מאמין בזה כי אמן הוא לשון האמנת דברים. ולא יענה אמן חטופה פי' כאלו האלף נקוד בחטף. וי"מ שלא יחטוף אותו שלא ימהר לענותו קוד' שסיי' המברך לשון הטורי'. ולא אמן קטופה פי' אמן בשתי תיבות. וי"מ קטופה שיחסר קריאת הנו"ן שאינה מוציאה בפה שתהא נזכרת. מרדכי פ"ק דברכות. ור"י א"ז כתב שלא הזכיר האלף אלא מן. ולא אמן יתומ' שלא שמע הברכה מפי המברך טור"י. והרר"ד אבודרה"ם כתב שי"מ אמן יתומ' שלאחר זמן מרובה שסיים הברכה ענה אמן על דעת אותה ברכה. ולא יזרקנה מפיו פי' שלא ימהר לאומרה שלא בכוונה. ולא יענה אמן קצרה דאמר בן עזאי העונה אמן קצרה יתקצרו ימיו. ארוכה מאריכין ימיו. ובלבד שלא יאריך יותר מדאי דאמר רב חסדא כל העונה אמן יותר מדאי אינו אלא טועה. וכתבו התוספות דטעמא לפי שאין קריאת התיבה נשמעה כשהוא מאריך יותר מדאי. וכתבו בהגהות מיימוני פ"א מהלכות ברכות בשם הירושלמי העונה אמן ארוכה יאריך ימיו בטובה. כמה שיעורה כדי שיוכל לומר אל מלך נאמן ובתוך פרק כל כתבי משמע שצריך להרהר בשעת עניית אמן "אל "מלך "נאמן

קעא ירגיל את בניו הקטנים שיהיו עונים אמן שבזה מביא אותם לעוה"ב. כדאיתא במדרש קטן אימתי הוא בא לעוה"ב תנא משום ר"מ משעה שיאמר אמן שנאמר פתחו שערים ויבא גוי צדיק שומר אמונים אל תקרי שומר אמונים אלא שאומרים אמן וכן כתב הכלבו סימן י"א

קעב ולאחר שיסיים ברכה שנייה יאמר נקדש את שמך בעולם כו' ובני אשכנז וצרפת נותנים עיניהם למעלה ונושאים גופם כלפי מעלה וסמך למנהגם מספר היכלות ברוכים אתם לה' שמים ויורדי מרכבה אם תאמרו ותגידו לבני מה שאני עושה בשעה שמקדישי' ואומרים ק' ק' ק' ולמדו אותם שיהיו עיניה' נושאים למרום לבית תפלתם ונושאים עצמם למעלה כי אין לי הנאה בעולם כאותה שע' שעיניהם נשואות בעיני ועיני בעיניהם. וז"ל ש"ל בסימן ט' כתב רבינו שלמה ז"ל בשעה שאומרים קדושה צריך לפסוע ג' פסיעות לפניו ע"ש מלאכי צבאות ידודון ידודון. ידדין כתיב ידודון בהליכה ידודון בחזירה וכמה ג' פרסאות כנגד מחנה ישראל וכנגדן נהגו ג' פסיעות. ועוד כתב מה שנהגו העולם לנענע עצמן בקדושה כתיב וינועו אמות הסיכים מקול הקורא היו מתנוענעים ומזדעזעים מפני אימת המלך ק"ו מה אם אבנים נזדעזעו שאין מכירין שום דבר. אנו עאכו"כ והמעשה מרכבה ברוכים לה' שמים וארץ ויורדי מרכבה אם תגידו לבני מה שאני עושה בתפלת שחרית ומנחה בשעת שאומרים ק' ק' ק' ולימדו אותם שישאו עיניהם למרום וירימו עקביהם עם גופם בשעת שמקדישים אותי כי אין לי הנאה בעולמי כאותה שעה שעיניהם נשואות בעיני ועיני בעיניהם באותה שעה אני אוחז בכסא כבודי בדמות יעקב ומחבקה ומנשקה ומזכי' גלותם וממה' גאולת' ע"כ

קעג כתב מהרא"י בתרומת הדשן דשפיר דמי לכוון את רגליו בשעה שאומר ש"ץ קדושה דכיון דאמרינן כשם שמקדישין בשמי מרום ובמרום מקדישים ברגל ישרה יש לנו להתדמות להם בכל היכולת ואין בזה משום יוהרא ע"כ

קעד כשמגיע ש"ץ למודים שוחים עמו הציבור דגרסי' בירו' הכל שוחים עם ש"ץ בהודא' וגרסי' בסוטה בשעה שש"ץ אומר מודים העם מה או' מודים אנחנו לך כו' ופליגי בה אמוראי טובא ואסיקנ' אמר רבא הלכך נמרינהו לכולהו ומצאתי כתוב שנקרא מודים דרבנן לפי שהוא תיקון הרבה חכמים

קעה וכשיגיע ש"ץ לברכת כהנים אם יש שם כהנים נושאים כפיהם. ואם אין שם כהנים יאמר הוא ברכת כהנים וכתב הר"ר דוד אבודרה"ם שנשאל הריא"ף דאם צריכים הקהל לענות אמן כשאומר ש"ץ ברכת כהנים. והשיב דא"צ לענות אמן אלא כשנושא כהן את כפיו ע"כ. והטעם מפני שאין עונים אמן אלא כששומעים מכי המבורך. ולכן יש מקצת יחידים שעונים כן יהי רצון במקום אמן עד כאן לשונו ומהרי"ל ז"ל לא היה עונה כלום לא אמן ולא כן יהי רצון

קעו ואין אומרים אלהינו ואלהי אבותינו כו'. רק בזמן שראוי לברכת כהנים ולישא כפים ונהגו כ"ז שאומרים אלהינו לומר אחריו שים שלום. ומצאתי כתוב על שם הרוקח לפי שיש בו ו' דברים שי"ם שלו"ם טוב"ה וברכ"ה ח"ן וחס"ד ורחמי"ם מול ו' דברים שבברכת כהנים. ולי נראה שיש בו מעין ברכת כהנים שים שלום כנגד וישם לך שלום. ברכנו אבינו כנגד יברכך. באור פניך כנגד יאר ה' פניו. לכן נכון לאומרו כשאומרים ברכת כהנים. אבל בלאו הכי מתחילין שלום רב. ויש מתחילין שים שלום במנחה בשבת הואיל וכתיב ביה באור פניך נתת לנו תורת חיים ואהבת חסד שהיא התורה שקורין במנחה בשבת וכן הוא בתשב"ץ: (וכן הוא מנהג אשכנז) דין נשיאת כפים

קעז כשמתחיל ש"ץ רצה כל כהן וכהן שבב"ה נעקר ממקומו לעלות לדוכן כדאיתא בפ' אלו נאמרים והביאו הרי"ף והרא"ש בפ' הקורא את המגילה עומד אריב"ל כהן שאינו עולה בעבודה שוב אינו עולה שנא' וישא אהרן את ידיו אל העם ויברכם וירד מעשות החטאת כו'. מה להלן בעבודה אף כאן בעבודה. וכיון שעקר רגליו כשהתחיל אף אם לא יגיע עד שיסיים ש"ץ רצה ש"ד כדאיתא נמי התם על הא דריב"ל תני רבי אושעיא לא שנו אלא שלא עקר רגליו אבל עקר רגליו עולה: