מטה משה נט

לומר אלהי נצור עד וקלקל מחשבותם מלכינו ואלהינו ואלהי כל בשר יחד שמך בעולמך בנה עירך יסד ביתך שכלל היכלך קרב קץ ביאת משיחך פדה עמך שמח עדתך עשה למען שמך עשה למען תורתך עשה למען קדושתך עשה למען מלאכי מרומים עשה למען ימינך עשה למען צדקתך עשה למענך אם לא למענינו למען יחלצון ידידיך הושיעה ימינך וענינו ויהיו לרצון אמרי פי וגו' ע"כ וכן היה נוהג מורי ז"ל

קנג וכורע ופוסע ג' פסיעות לאחריו בכריע' אחת ובעודו כורע קודם שיזקוף יטה בראשו לצד שמאלו כמי שבא לפטר מרבו ואחר כך לימינו דאמר רבי יהושע בן לוי המתפלל צריך שיפסע ג' פסיעות ואחר כך יתן שלום. ואם לא עשה כן כאלו לא התפלל כן נראה מדבריו שאין ליתן שלו' אלא לאחר שלשה פסיעות וכן כתב בהדיא בתרומת הדשן

קנד ונוהגים לומר ואמרו אמן אכי' יחיד. ושמעתי ע"ש רבי יודא החסיד דהוה כמו שאומרים ליחיד ברוך היושבים שהוא כנגד המלאכים המלוים את האדם בכל יום כן יאמר ואמרו אמן לנגד אותן המלאכים המצווין לשומרו

קנה כתב בהגהות מיימוני פ"ה מהלכות תפלה שרגל שמאל יפסיע תחלה. דאמרינן בשוחר טוב בפסו' כל עצמותי תאמרנה אמר דוד כו' עד רגל שמאל לג' פסיעות שלאחר תפלה וכן כתב השבילי לקט בסימן ח'

קנו כתב רבינו הגדול מהר"י אבוהב שאלו הפסיעות צריך שיהיו עקב בצד אגודל ואגודל בצד עקב ככהנים. ועוד שם טעם לשלשה פסיעות שלאחר תפלה כנגד שלשה מילין שרחקו ישראל מהר סיני בשעת מתן תורה. ועוד נמצא בהגדה שמרע"ה נכנס בחושך ענן וערפל לפני הקב"ה וכשיצא יצא מאלו שלשה ולכך אנו עושים שלשה פסיעות ע"כ. ושבילי לקט כתב בשם הגאוני' טעם לג' פשיעות. מפני כשאדם עומד בתפלה עומד במקום קדושה ושכינה למעלה מראשו וכיון שנפטר מתפלתו צריך לפסוע שלשה פסיעות לאחריו כדי שיצא ממקום קדושה ועומד במקום חול וראייה לדבר שכן כיון שחוזרים לאחוריהם שלשה פסיעות נותנים שלום זה לזה כלומר עד עכשיו היינו במקום קדוש ויצאנו למקום חול עכ"ל. נמצא כתוב משם רבינו האי שטעם שלשה פסיעות משום דתפלה כנגד תמידים תיקנום וכשהכהן עולה למזבח עם איברי התמיד היה עולה דרך ימין ומקיף ויורד דרך שמאל ובין כבש למזבח היו שלשה רובדים של אבן ויורד כהן שלשה פסיעות על עקב ואנו עושים כמו שהיו המה עושים

קנז כתב הש"ל וז"ל נשאל לגאון ז"ל אם יכול אדם להוסיף על שלשה פסיעות אם לאו. והשיב למה הוצרך לכך כבר נתנו חכמים שיעור בשלשה וא"א להוסיף ומי שהוסיף יוהרא הוא עכ"ל

קנח ובמקום שכלו שלשה פסיעות יעמוד ולא יחזור מיד למקומו דאיתמר משמיה דרב מרדכי כיון שפסע שלשה פסיעות לאחוריו התם מבעי ליה למיקם. משל לתלמיד שנפטר מרבו שאם חוזר מיד דומה לכלב ששב על קיאו שסופו הוכיח על תחלתו שלא פסע לאחוריו כדי לפטר מרבו כיון שחוזר אליו מיד עכ"ל הטורים. וכתב רבינו הגדול מהר"י אבוהב ז"ל. וגם זה טעם המנהג שאומר שמאחר שזה כשיפסע אילו הפסיעות וחוזר נראה שמה שחוזר לאחוריו לא היה מצד שסיים תפלתו והוא נפטר מרבו אם כן זאת התנועה שעשה היא תנועה משובשת ודוגמא בזה לכלב ששב על קיאו שהנה בשעה שהוא משליך קיאה נראה שהוא משליך אותו מצד שאין לו תועלת ואח"כ כשחוזר אוכלו נראה שאין הדבר כן א"כ דבר מגונה היא במה שהקיא אותו עכ"ל. ומהר"י סג"ל אמר דנראה לו ליישב דהא דאיתא בכמה דוכתא מי ששב חטאו יהי' נדמה עליו כאלו לא חטא לעולם. ויהא בטוח במחילה גמורה ולא יחשוב אולי לא נתכפרו עונותיו ויגמר בדעתו שלא לחזור לחטוא לעולם. והשתא כשאדם סיים תפלתו ופוסע אחוריו ישאר עומד שם וידמה אל לבו שתפלתו נתקבל ונתכפר ונפטר מכל וכל. ואם חוזר מיד נראה כאילו ממהר לבקש להתפלל על שיחזור לחטוא עוד משל לכלב שכבר קץ ומאס במאכל שבמעיו עד שהקיאו ושוב חוזר עליהם ומתוקים לו כדבש ואוכלה ע"כ הוא בלקוטיו

קנט כתב הרי"ף מבעי ליה לאיניש למיקם התם עד דפתח ש"ץ. וכדפתח ש"ץ הדר לדוכתא וכן כתב הרא"ש בפרק אין עומדין ואיכא מאן דאמר עד דמטי ש"ץ לקדושה והרמב"ם ז"ל כתבו כההוא מ"ד וכן כתב הכלבו סימן י"א וכתב האגור שכן הנהיג אביו מהר"י לנד"א וכתב האבודרהם בשם הראב"ד כשמתפלל יחידי ימתין בשיעור זה. אבל ר' ירוחם כתב שימתין שם מעט כדי הילוך ארבע פסיעות וכן נוהגין. הרשב"א כתב שהש"ץ ימתין ג"כ מעט כדי הילוך ד' פסיעות

קס הרב הגדול מהר"י מולן אם הוא מסיים שמנה עשרה שלו תכף שיושב ש"ץ לתחינה וכן במ"ש אם פתח שלית ציבור ויהי נועם ותכף לו סיים, הרב פסיעותיו דאחר י"ח אז היה נשאר עומד במקומו שפסע שם וכיסה פניו ואומר תחינה או במוצאי שבת ויהי נועם טרם שחוזר לישב במקומו כדי שלא יהא נדמה לכלב ששב על קיאו

קסא על כן הוא י"ח ברכות על סדר הפוסקי' וגרסינן פ"ב דמגילה תניא ק"ך זקינים ומהם כמה נביאים תקנום י"ח ברכות על הסדר. וכתב בש"ל מצאתי אגדה מאי על הסדר זה סדר עולם שכך מצינו י"ח ברכות של תפלה מעולם היו מתוקנות זו אחר זו כיון שבאו אנשי כנסת הגדולה כללום ותיקנו' כסדרם. כשנצל אברהם מאור כשדים פתחו מלאכי השרת ואמרו מגן אברהם. כשנעקד יצחק אמרו מחיה מתים. כשבא יעקב ופגע בשערי רחמים והקדיש שמו של הקב"ה אמרו האל הקדוש. כשלימד גבריאל את יוסף ע' לשון אמרו חונן הדעת. כשעשה ראובן מעשה. בלהה ונקנסה עליו מיתה ושב בתשובה וחיה דכתיב יחי ראובן ואל ימות אמרו הרוצה בתשובה. כשעשה יהודה מעשה דתמר ואמר הוציאוה ותשרף ואמר צדקה