מטה משה נח

שאין ענין לחלק בין ארצות הללו לא"י שבבל היה מצולה היו עושי' כפי הצורך להם. אבל ארצות הללו שצריכי' מים כמו א"י למה לא נסמך אדברי רבן גמליאל לכל הפחות בדיעבד כך נראה לי

קמב עשירית תקע בשופר ומה ראו לומר קיבוץ גליות אחר ברכת השנים. לפי שנאמר ואתם הרי ישראל ענפיכם תתנו ופרייכם תשאו לעמי ישראל כי קרבו לבא וקיבוץ גליות ע"י תקיעת שופר כדכתיב והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול וגו'

קמג אחת עשרה השיבה שופטינו ומה ראו לאומרה אחר קיבוץ גליות דכיון שיתקבצו עושה דין ברשעים קודם שיבואו להתיישב בירושלים כדכתיב ואשיבה ידי עליך ואצרוף כבור סיגיך ואסירה כל בדיליך וע"י כן ואשיבה שופטיך כבתחלה. גם בכאן לא כתב הטור מנין התיבות. והכלבו כתוב כי יש בה כ"ז תיבות כנגד כ"ז תיבות שיש בג' פסוקים ואשיבה ידי. ואשיבה שופטיך. ציון במשפט תפדה. ע"כ. ואני חפשתי חפש מחפש באמתחת נוסחות הסידורי' אשכנזית וספרדית ולא מצאתי רק כ"ה תיבות ונראה לי שהם כנגד אלו ג' פסוקים הסמוכים זה לזה שיש בהם כ"ה תיבות ואשיבה שופטיך. ציון במשפט תפדה. ושבר פושעים וחטאים. שמתוך המשפט כלו המינים

קמד שתים עשרה קללת המינים וקבעוה אחרי המשפט שכיון שנעשה דין ברשעים כלו המינים וכולל הזידים עם המינים כדכתיב ישבר פושעים וחטאים יחדיו ועוזבי ה' יכלו

קמה שלשה עשר על הצדיקים ותקנוה אחר קללת המינים שכיון שכלו המיני' מתרוממ' קרנות הצדיקים כדכתיב וכל קרני רשעים אגדע תרוממנ' קרנות צדיק

קמו ארבע עשר בונה ירושלים ותקנוה לומר אחר על הצדיקים שעיקר התרוממת קרנות הצדיקים בירושלים שנאמר שאלו שלום ירושלים ישליו אוהביך. ונוסחי אשכנזית ולירושלים עירך וכו' סמך לנוסח זה במדרש דורשי רשומות שאומר כי מניין ר"ת של שמנה עשרה עולה אלף ות"ת כמניין המלאכים המקבלים תפילותיהן של ישראל ולכי זה הנוסח הוי החשבון מכוון

קמז חמשה עשר את צמח דוד ותקנוה אחר בונה ירושלים שכיון שבאים לירושלים בא דוד דכתיב אחר ישובו בני ישראל ובקשו ה' אלהיהם ואת דוד מלכם ונהרו ה' ואל טובו באחרית הימים

קמח ששה עשר שמע קולינו ותקנוהו אחר צמיחת דוד שכיון שבא דיד באה תפילה דכתיב והביאותים אל הר קדשי ושמחתים בבית תפלתי ירושלמי אמר ר' תנחום מכני מה תקנו שמע ברכת חמש עשרה כנגד ה' למבול יש ב שהיא אזכרה כ"ו מבהבו לה' בני אלים שהתפלה מעכבת את הפורענות לבא עולם וזהו לפי מנהג קדמונים שלא היו להם רק שמנה עשרה ברכות

קמט שבעה עשר רצה ותקניה אחר שומע תפלה שכיון שבאתה תפילה באה עבודה דכתיב ושמחתים בבית תפלתי עולותיהם וזבחיהם לרצון על מזבחי כי ביתי בית תפלה יקרא. ובמדרש יש שמיכאל שר הגדול מקריב נשמתן של צדיקים על מזבח של מעלה ועל זה תקנו ואשי ישראל ותפלתם. לכן יש ספרים דלא אמרינן ותפלתם במהרה באהבה תקבל כי מיכאל מקריב נשמת צדיקים אין ראוי לומר במהרה. אבל לפי מניין התיבות צריך להיות ל"ד תיבות שהיו ל"ד כהנים מביאים כר ושעיר והכהן המקריב נגד החזן וכן הוא גירסת הרוקח במהרה ור"י הלוי מגרמייזא מיחה לומר מהרה לפי שעל נשמת הצדיקים קאי וגרם והשב את העבודה למלאות את החשבון וכן מצאתי בסידורים ישנים

קן שמנה עשרה מודים ותקנוה אחר רצה דכיון דבאתה עבוד' באתה תוד' דכתיב זובח תודה יכבדנני פירש רש"י אחר זביחה תודה. ושוחין בה תחלה וסוף. כ' בהג"ה אשיר"י סוף מס' ברכות בשם א"ז מי שמתפלל ובא גוי כנגדו ויש לו שתי וערב אל ישתחוה במודים אע"פ שלבו לשמים. ובפ"ק דבבא קמא אמרו שדרה של אדם לאחר שבע שנים נעשה נחש והוא דלא כרע במודים. וכתב התוס' מדה כנגד מדה שהיה לו לכרוע ולזקוף כנחש והוא לא עשה כן לכן נעשה שדרה נחש וזהו עונשו שגנאי הוא לו שנעשה נחש ע"כ. ודווקא שדרו ולא שאר אבר לכי שהיה לו לשחות עד שיתפקקו כל חוליותיו שבשדרו וכן הוא בירוש' פ"א דשבת בר שיזרתא דבר אינש מתעביד חויא דלא כרע כל קומתיה עד שיזרא

קנא אחר הודאה ברכת כהנים דכתיב וישא אהרן את ידיו אל העם ויברכם וירד מעשות החטאת כבר אלמא לאחר עבודה ברכה והיה ראוי לאומרה מיד אחר העבודה אלא דעבודה והודאה חדא מילתא היא. ודווקא ש"ץ אומר אותה אבל יחיד אין לאומרה לשון טורים. וכן כתב הרר"ד אבודרהם וז"ל אסור ליחיד לומר ברכת כהנים בתפלתו כי בציבור נתקנה כנגד נשיאת כפים שאינו אלא בעשרה וכן כתב בעל המנהיג הביאו הטור סימן קנ"ז. ואנו נוהגין באפי' יחיד אומרה שכן כתב התשב"ץ סימן רל"ט ז"ל ובכל זמן ששליח ציבור מתפלל ברכה זו ברבים גם יחיד אומר אותה וכן כתוב הכלבו בסימן י"א וז"ל כתב הר"ם נ"ע בתענית במנחה ובכל עת שש"ץ מתפלל ברכינו בברכה גם יחיד מתפלל אותה עד כהן. וכן הוא במנהגי מהרא"ט וכן נוהגים

קנב תשע עשרה שים שלום ותקנוה אחר ברכת כהנים דכתיב ושמו את שמי על בני ישראל ואני אברכם וברכת של הקב"ה היא שלום ואחר כך אומר אלהי נצור ויכול לענות קדיש וקדושה וברכו שאלהי נצור אינו אלא תחנונים שלאחר התפלה. אורח חיים ומרדכי פרק לולב. ויש מוסיפים לומר מלכינו אלהינו יחד שמך בעולמך והכי אתמר בהגדה אמר שמואל כל הזריז לומר ארבע דברים הללו זוכה ומקבל פני השכינה עשה למען שמך (עטרת) עשה למען ימינך (חסד) עשה למען תורתיך (ת"ת) עשה למען קדושתך (גבורה) וכתב הטור וז"ל וכן נהגתי