מטה משה נו

שמתפלל וכורע צריך שיכרע עד שיתפקקו כל חוליותיו שבשדרה שנ' כל עצמותי תאמרנה ה' מי כמוך עד כאן. מסתמא נמי האי טעמא הוא לריב"ל כי יגיד עליו רע"ו. עולא אמר עד שיראה איסור כנגד לבו פרש"י שיכרע עד שיראה שני קמטים אחד למעלה מן הלב ואחד למטה וכרוחב איסור ביניהם. ורבינו האי פירש שיקוף ראשו כאגמון שאז רואה איסור שמונה כנגד לבו ולא שישחה גופו וראשו זקוף. ורבי יונה בספר היראה כ' דזהו בשר ברוחב איסר בין פרק חוליות השדרה כנגד הלב וכשאדם זוקף מובלע ואינו נראה וכשהוא שוחה אז יתפרדו החוליות ונראה אותו בשר. ר' חנינא אומר כיון שנענע בראשו שוב אינו צריך. אמר רבי והוא דמצער נפשיה פירש ניכר שהוא חפץ לכרוע אלא שמצער עצמו ואינו יכול כגון שהוא חולה או זקן. וכתב בהגהות אשירי שם הכורע כיון שהרכין ראשו ומראה כורע דיו ומיהו מאן דטרח וכורע טובא טפי עדיף. ואין לשוח כ"כ עד שיהא פיו כנגד חגור של מכנסיים עכ"ל. וגם התו' כתבו בסוף פ"ק דברכות בשם הירושלמי שלא ישוח יותר מדאי וכן כ' ספר מצו' גדול וספר מצות קטן והגהו' מיימוני פרק ה'

קכב וכורע בברוך ויזקוף בשם שנא' ה' זוקף כפופים וכשהוא כורע יכרע במהירות וכשהוא זוקף יזקוף בנחת ראשו תחלה ואח"כ גופו שלא תראה עליו כמשוי כמו הנחש כשהוא זוקף מגביה הראש וזוקף מעט מעט אורח חיים סי' קי"ג

קכג ויכוון בברכה זו כדאיתא בפרק אין עומדין ת"ר המתפלל צריך שיכוון בכל הברכו' ואם אינו יכול לכוין בכולן. לפחות יכוין באבי' והמתפלל שמנה עשרה ברכות בדרך יש מחמירין לעמוד באבו' אורח חיי' סי' צ"ד והאגור סימן קמ"ב

קכד ברכה שנייה אינה פותחת בברוך מפני שסמוכה לחברתה פירוש שחתימ' הברכה שלפניה כאילו היא משמשת א תה לבסוף הברכה ותחלת הסמוכה לה. ויש לשאול מאחר שהברכה הסמוכה לחברתה אחתימה ברכה שלפניה קאי והחתימה אין בה מלכות נמצא שברכה הסמוכה אינה מתחלת במלכות וכל ברכה שאין בה שם ומלכות בתחלתה אינה ברכה. וי"ל שכיון שתקנו בפתיחה כל הברכות בחתימה לא הצריכי אלא ברוך אתה ה' דבחתימה כרב עבדינן כדלעיל לפי שהחתימה אתחלת ברכה קאי אתה הוא שגזרתה כך וכך ברוך אתה ה' שגזרת כך נמצא חתימה אפתיח' כל הברכות קאי הרי כולהו מעי' הפתיחה דמלכות אכולהו קאי וכן הוא ברוקח סימן שס"ג

קכה והברכה זו מתחלת אתה גבור לעולם ה' וכתב הציוני בפרש' ויחי בפסו' יהודה אתה יודוך אחיך וז"ל בכאן סוד אג"לא "אתה יודוך. "גור אריה "לא יסור "אסרי לגפן ר"ת הפסוקים אגלא ולא יהרהר בו אדם אא"כ יהיה טהור מאוד מכל טומאה ובבגדים נקיים וכאשר בירך יעקב ליהודה משר לו זה השם וכחו. והוא יוצא כמו כן מן "אתה "גבור "לעולם "אדוני. והשם הזה הוא מבואר לבעלי הקבל' כאשר נרמז בתורה והקוראו יזהר שיהא ג' נדגשת שלא יהא נשמע איל"א כדרך הגוים והישמעאלים הקוראים לגימ"ל יומ"ל ע"כ. ויצא לנו מזה שיש לקרוא אתה גבור בג' דגושה

קכו ומזכירים בה גבורת גשמים והכי דינו קודם שיתחיל ש"ץ מוסף בשמיני עצרת מכריז השמש משיב הרוח ומוריד הגשם כן קיימא לן לנהוג כדי שגם הצבור מתפלל במוסף משיב הרוח כן מסיק באורח חיים. ובמנהגי מהר"ק ז"ל. והבא לבית הכנסת והצבור התחילו להתפלל ולא שמע ההכרזה מזכיר אע"פ שלא שמע ואין מפסיקין עד יום ראשון של פסח דאז הש"ץ מפסיק במוסף והקהל מזכירי' ואין פוסקי' עד מנחה ששמעו כבר מש"ץ שפסק בתפלת מוסף כן מסיק במנהגי' ולא נהיגי באורח חיים שכ' להפסיק הקהל גם במוסף

קכז טעה בימות החמה והזכיר גשם מחזירין אותו וחוזר לראש הברכה. ואם סיים הברכה חוזר לראש התפלה ובימות הגשמים אם לא הזכיר גשם מחזירין אותו וה"מ שגם טל לא הזכיר אבל אם הזכיר טל אין מחזירין אותו. במה דברים אמורים שמחזירי' אותו בשלא אמר בימות הגשמים מוריד הגשם היינו כשסיים כל הברכה והתחיל ברכה של אחריה ואז חוזר לראש התפלה אבל אם נזכר קודם שסיים הברכה יאמר במקום שנזכר כך הוא דעת הרא"ש. ואם חתם מחי' מתים ועדיין לא פתח באתה קדוש בהא כ"ע מודו שיאמר משיב הרוח ומוריד הגשם בלא חתימה

קכח ירושלמי המתפלל ואינו יודע אם הזכיר או לאו כל ל' יום חזקה מה שהוא למוד מזכיר מכאן ואילך מה שצריך מזכיר. הלכך עד ל' יום אם ספק לו אם הזכירו אם לאו צריך לחזור דמסתמא לא הזכיר והוא הדין נמי ל' יום אחר הפסח מסתמא הזכיר וצריך לחזור. והר"ר מאיר מרוטנבורג היה רגיל לומר בשמיני עצרת ברכת אתה גבור תשעי' פעמים עד משיב הרוח מוריד הגשם כנגד ל' יום שאומר אותו ג' פעמים בכל יום ועכשיו אם היה מסופק אין צריך לחזור. וכן אם אמר בפסח ברכת אתה גבור עד מכלכל חיים תשעים פעמים אח"כ אם הוא מסתפק אין צריך לחזור

קכט ברכה שלישית היא אתה קדוש ואלו שלשה ברכות חשובים כאחת ובכל מקום שטעה בה חוזר לראש ל"ש יחיד ל"ש צבור

קל ברכה רביעית אתה חונן ומה ראוי לומר בינה אחר קדושה דכתיב כי בראותו ילדיו כו' עד והקדישו את קדוש ישראל וסמיך ליה וידעו תועי רוח בינה. ועוד מפני שמותר האדם מן הבהמה היא הבינה והשכל קבעוהו ראש לאמצעיות. ועוד אם אין בינה אין תפלה ומבדילין בה במ"ש ויו"ט מפני שהיא חכמה שמה שאדם מבדיל בין דבר לדבר חכמה הוא לו לכן קבעוהו בברכת חכמה ורמז לדבר בינ"ה ר"ת "בשמים "יין "נר "הבדלה

קלא חמישית השיבנו ומה ראוי לומר תשובה אחר בינה שנאמר ולבבו יבין ושב ורפא לו הרי שהבינה מביאה לידי תשובה: