מטה משה נה

בחיי מסכים לזה שכתב להראות כאלו רגליו כבולים אין חפצו תלוי בעצמו ואין בידו להפיק רצונו אם אין הקב"ה מסכים על ידו וכעניין שכתוב לא לאדם דרכו. והנה האומות מרחים הכוונה הזאת בכוון ידים בבקשת תחנונים והם עצמם אינם יודעים למה הורגלו בכך. והטעם בזה הוא להראות בטול כח עצמו כאלו ידיו אסורות והוא מוסר עצמו אותו למי שמתחנן אליו. ולפי שתנועות הרגלים גדולה מתנועת הידים לקרב תועלתו ולדחות נזקו לכך נהגנו בכוון רגלים ולא הידים עכ"ל בפ' קרח

קיז צריך שיכוף ראשו מעט שיהיו עיניו למט' לארץ שנאמר והיו עיני ולבי שם כל הימים. ואנו מתפללים כנגד בית המקדש ולכך צריך שיתן עיניו למטה כנגדו ונחשוב כאלו אנו עומדים בו ומתפללים. ובלבו יכוון למעלה שנאמר נשא לבבינו אל כפים אל אל בשמים. וכן כתב הצרור המור סוף פרשת חיי שרה וז"ל כתב הקדוש כי המתפלל תפלת עמידה שכינה כנגדו ולכן אסור לו לפקוח עיניו להסתכל בכותל וכמעט אמר שצריך להשפילם

קיח צריך אדם לנענע עצמו בשעת התפלה שנא' כל כל עצמותי תאמרנה ה' וגו' וכ"כ הצרור המור פרשת יתרו וכן כתב הר"ר יונה בספר היראה וכן עשה מהרי"ל שהיה מתנועע בעת תפלתו

קיט סדר התפלה בפרק ח' דברכות אמר ר' יוחנן בתחלה הוא אומר ה' שפתי תפתח כיון דתקנוה רבנן בתפלה כתפלה אריכתא דמיא. ויש נוהגים לומר קודם פסוקים כגון שומע תפלה עדיך כל בשר יבואו כי שם ה' אקרא וגומר ואין לומר דהוי הפסק ח"ח סימן קי"א ובכלבו סימן י"א בתשב"ץ סימן רכ"ז

קך ומתחיל ברכה ראשונה והיא האבות דתניא בריש פרק ב' דמגלה מנין שאומרים אבות שנאמר הבו לה' בני אלים כרש"י הזכירו לפניו את אילי הארץ. ומנין שאומרים גבורות שנאמר הבו לה' כבוד ועוז. ומנין שאומרים קדושות שנאמר הבו לה' כבוד שמו פירש וסיפא דקרא בהדרת קידש. ופותחים באלהי אברהם כדאיתא בערבי פסחים ואעשך לגוי גדול זה שאומרים אלהי אברהם. ואברכך זה שאומרים אלהי יצחק. ואגדלה שמך זה שאומרים אלהי יעקב. יכול יהיו חותמין בכולם ת"ל והיה ברכה בך חותמין ולא בכולן ובמכילתא בפ' תפילין מנין שאומרים ב"א ה' אלהינו אלהי אבותינו אלהי אברהם אלהי יצחק אלהי יעקב שנאמר ויאמר עוד אלהים אל משה כה תאמר אל בני ישראל ה' אלהי אבותיכם. אלהי אברהם אלהי יצחק אלהי יעקב. ופותחת בברוך ואין בה מלכות. ויש אומרים אלהי אברהם הוי כמו מ מלכות שאברהם המליך אותו על כל העולם שהודיע מלכותו ואלהותו על כל באי עולם. וי"א האל הגדול הגבור והנורא היי כמו מלכות דלאו דווקא לשון מלכות בעינן כדאמר בפ"ק דר"ה שמע ישראל וגו' הוי מלכית טור א"ת סימן קי"ג והוא מדברי התו' והרא"ש בפ' כיצד מברכין. והכלבו כתב בסימן י"א וז"ל ולא תמצא מלכות בכל אלו י"ט ברכות שא"א מלכות אלא על בריאת עולם ועל המצות כמו מלך שגוזר ונעשית הכל בדברו וגזר עלינו לקיים המצות אבל באלו י"ט ברכות אין להזכיר שום מלכות רק שמתפללים אנחנו לפניו ומבקשים רחמיו על כל מה שצריך לנו לחיי עה"ז כך מצאתי. ועוד יש טעם אחר מפני מה אין מלכות מפני עדיין כשבא אברהם לא נידע מלכותו בעולם ולא היה רק אלהי אברהם לבד עכ"ל

ענין שם ומלכות הואיל ואתא לידן לא אכחד ממך אמרי קדוש מהר"ר אליעזר מגרמייז"א שכתב בספר הרוקח סימן שס"ג וז"ל לרב דאמר כל ברכה שאין בה הזכרת השם אינה ברכה ולא צריך מלכות ולר' יוחנן דאמר צריכ' מלכות לעכב ואע"ג דעיקר דברי רב מ"מ כל פתחי ברכות אנו עושים כר' יוחנן וכל חותמי ברכות כרב. ופתיחה שאין פותחי' בברוך באזכרת השם בלא מלכות לפי שאין לשנות ממטבע הפסוק בלשון שהודה אליעזר עבד אברהם ברוך ה' אלהי אדוני אברהם עמדו ותקנו אותו לשון בלשין מלכות ולפי שהשתחוה בברכתו גם אנו שוחי' בה תחלה וסוף כדרך שעשה אליעזר ומלכות לא הזכיר שהרי הקב"ה עדיין לא הודיע לבריות מלכותו ושמי ה' לא נודעתי בימיהם. אבל בשאר ברכות צריך להזכיר לפי שכל הברכות לבד מן התפלה עניי' הודאה וצריכי' לברך על מה שאנו נהנין מהן ועל המצות להודות למי שגזר עליהם. לכך תקנו מלכות בהנאו' לה' הארץ ומלאה על המצות כמו שכתוב אני ה'. והשם הזה הוא מלכות כה אמר ה' מלך ישראל וגואלו ה' צבאות ונאמר וה' אלהים אמת הוא אלהים חיים ומלך עולם. לכך תקנו שמע ישראל וידעת' היום בפסוקים של מלכות לפיכך על כל מצות תקנו מלכות לברך למי שצונו עליהם. וכמה פסוקים של של ד' אותיות סמוכים למלכות ה' מלך ה' מלך ה' ימלוך לעולם ועד והיה ה' למלך ה' מלך עולם ועד מי הוא מלך הכבוד ה' עיזוז וגבור ואומר ה' צבאות הוא מלך הכבוד. לכך כשהיה כהן גדול מזכיר את השם הנכבד והנורא הכהנים והעם משתחוים וכורעים ונופלים על פניהם ואומרים ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד הלכך צריך לר' יוחנן מלכות. ובסוף כתב בכל הברכות שהן הודאות להקב"ה יש בהן הזכרת שם ומלכות. אבל בתפלת י"ח שאינו הודאה על שום הנאה ומצוה אלא על תביעת צרכיו של אדם ולעולם יסדיר אדם שבתו של הקב"ה ואח"כ יתפלל הלכך לא תקנו בה מלכות עד כאן לשונו ומכלל דבריו יתבארו הב' טעמים שכתב הכל בו

קכא כשאומר ברוך ישחה דתניא אלו ברכות ששוחי' באבות תחלה וסוף ובהודאה תחלה וסוף וגרסינן בפרק תפלת השחר אמר רבי תנחום אמר ריב"ל המתפלל צריך שיכרע עד שיתפקקו כל חוליותיו שבשדרה. ומטעם זה סבר נמי ר' תנחום בשם ריב"ל התם דהני י"ח ברכות תקנו כנגד שמנה עשרה חוליות שבשדרה. וכן איתא בהדיא בתנחומא פרש' וירא וז"ל למה תקנו שמנה עשרה ברכות כו' עד ור' סימון אמר כנגד י"ח חוליות שבשדרה שבשעה