מטה משה נד

נגלה ונסתר וזהו שאמר מיד כבוד מלכותך יאמרו והוא נוכח והדר אמר להודיע לבני האדם גבורותיו וכבוד הדר מלכותו הוא נסתר והטעם הנכון הוא מפני בהוא יתברך נסתר ונעלם מהשגת כל משיג ואומרים ברוך אתה לנוכח לבאר שאע"פ שהוא נסתר ונעלם נגלה הוא ונמצא בלבבות כ"כ רבינו בחיי בפ' בשלח. ולי הכותב נראה כי הוא יתברך נמצא לכל ונסתר לכל. נמצא לכל מצד פעולתו ומלכותו. ונסתר לכל מצד מהותו ועצמותו כמ"ש שהע"ה כבוד אלהים הסתר דבר וכבוד מלכים חקור דבר. גלה לנו החכם ז"ל בזה על ידיעת השי"ת שהוא ב' חלקים נמ ע ואפשר. הנמנע היא החקירה על השגתו מצד עצמותו ומהותו ועל זה אמר הסתר דבר. האפשר הוא חקירת מלכותו מצד דרכיו ופעולותיו ועל זה אמר וכבוד מלכים חקור דבר. לכן תקנו ז"ל גבי מלכותו דהוא נגלה לכלם לומר בלשון נוכח ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם. ואחר כך תקנו אשר קדשנו במצותיו לשין נסתר כלומר השם הנסתר ונעלם מצד מהותו ועצמותו קדשנו במצותיו הנסתרים ונעלמי' מהותן ועצמותן כי כמו שאין תכלית לחקירת עצמות השי"ת כמו שנאמר לאיוב החקר אלוה תמצא אם עד תכלית שדי תמצא כך אין תכלית מושג לנו למצותיו כמו שאמר דוד ע"ה לכל תכלה ראיתי קץ רחבה מצותך מאד. ביאיר כי כל דבר יש לו קץ ולמצות אין קץ זהו הטעם המתיישב על לב המון זולת הטעמים הגנוזים וחתימים באוצרות ספרי הקבלה

קיב כתיבת השם וקריאתו. בהזכירו השם יכוון פירוש קריאתו באל"ף דלי"ת לשון אדנות ויכוין עוד פירוש כתיבתו ביו"ד ה"א לשון הויה שהוא היה הוה ויהיה אורח חיים סימן ה'

קיג נקודו כ' הציוני פרשת שמות וז"ל וסוד המקובל בניקוד זה שמי לעולם הם הנקודות של שם הגדול והסימן מי בשחק יערוך לה' ע"כ פי' "שבא "חולם "קמץ ר"ת שח"ק וזהו יהי שם ה' מבורך ר"ל יהי כוונת בניקוד השם מבורך להיזהר שיקרא בקמץ אדוני ולא בפתח כי הפרש גדול יש ביניהם אדני בקמץ היא קודש. בפתח הוא חול כמ"ש רבינו בחיי פ' וירא ואם יקרא בפתח חטא חטאה גדולה לפתח חטאת רובץ כי מחליף קודש בחול והטעם דקמץ הוא קודש כ' רבי' בחיי כי הקמץ בתיבה יורה על מעלה גדולה ועל דבר שהוא עומד בפ"ע אינו נסמך לאחר. ארון שהוא קמץ ומצינו ארון הברית שהוא פתח וכן הנה אנכי שולח מלאך וישלח מלאך שהוא בקמץ ומלאך הברית שהוא בפתח כי הפתח נסמך לעולם למה שאחריו ולא כן הקמץ כי הוא עומד בפני עצמו ומטעם זה כל אתנחתא וסוף פסוק הוא בקמץ כי שם עומד לא יסמוך ומטעם זה בניקוד זה השם לא תמצא פתח אלא קמץ. כי המעלה העליונה הגדולה המורה עליונות ושהוא בלתי נסמך לאחר בדבר הנברא ע"כ. ולי הכותב נראה כי אדוני בחירק היא משמע אדון שלי אבל אין במשמעותי' שהוא אדון העולם ואדני בפתח פרושו אדונים רכים כמ"ש גבי לוט הנה נא אדני בפתח ופרש"י הנה נא אתם אדונים לי והקמץ הוא פתח וחירק מרמז אדון כל אדונים מספיק למבין. ומה שאמר להם לוט לבסוף אל נא אדני בקמץ כבר אמרו רז"ל שם זה קודש ואף לפי פשיטו נקמץ כדין לפי שהוא סוף פסוק וגבי אברהם דכתיב ויאמר אדני בקמץ הלא פרש"י ד"א שם זה קודש דק"ל לד"א דאלו חול לא היה נקוד בקמץ ואף לפשט הראשון נקמץ כדין כי הקמץ מורה לשין רבים ול' יחיד על כן כרש"י לגדול שבהם אמר מאחר שאינו נקוד בפתח כמו גבי לוט אח"כ ק' ליה א"כ ה"ל לינקד בחירק שמורה על היריד לזה כתב וקראם כולם אדוני' לכן נקוד קמץ שהוא חירק ופתח. חירק להורות שלגדול שבכולם אמר. ופתח להורות שקראם כולם אדונים. וזולת זה נ"ל שיש לקרותו בקמץ כי השם זה רמוז בכתיבתי שהוא יו"ד ה"ח למדת הרחמים ובקריאתו אדני למדת הדין נמצא שם זה בכתיבתו ובקריאתו כלול מדין ומרחמי' והקמץ הוא פתח וחירק כנזכר וידיע לחכמי האמת כי פתח הוא רחמי' זש"ה פות"ח את ידך החירק הוא דין שנא' ויחרק"ו שן נמצא שהנקודה מרמז לכתיב' וקריאה והבן זה. גם אל יאמר אדוני במלאפום ומצאתי כתוב ע"ש מקובל א' כי קבלת הניקוד הוא לעולם ואם יאמר במלאפום יהיה הניקוד של לעולם במלאפום שפרושו נער והוא מטטרון שר הפנים שנק' נער ע"ד נער הייתי וגם זקנתי ע"כ. הרי מבואר כל אחד בפני עצמו איך נקרא השם על נכון עוד נראה שאין לקרותו לא במלאפו' ובפתח כי צריך לכוון בניקוד השם באופן שיעלה ע"ב עם השם והוא זה שבא הוא שני יודי"ן חול"ם יו"ד הרי ל' והקמץ י"ו הרי מ"ו והשם כ"ו הרי ע"ב

קיד כנויו כשיאמר אלהים יכוון שהוא תקיף ואמיץ אשר לו היכולת בעליונים והתחתוני' כי אל לשון כח וחוזק הוא כמי ואת אילי הארץ לקח ויש חסידים אנשי מעשה בעלי הקבלה המכוונים בכל שם כנוי למדה המיוחדת לה אבל כל מי שלא ידע זאת החכמה המופלא' כתב הרר"א מגרמייזא שאל יהרהר למי יתכוון אלא לאביו שבשמים וכתב שראה כמו כן כתב ששלח ר' יודא החסיד לבנו

קטו ואחר שיתיישב בדעתו יקום להתפלל ולא ימתין מלקום עד גאל ישראל אלא בשחרית יקום כשיאמר ש"ץ תהלות לאל עליון ובערבית כשמתחיל ש"ץ קדיש וכן עשה מהרי"ל ז"ל

קטז ואחר כך ילך לפניו ג' פסיעות שכתוב ג' הגשות לתפלה ויגש אברהם ויגש יהודה ויגש אליה. ועוד כתיב ורגליהם רגל ישר' רגליהם ב' רגל אחת ואח"כ ישרה מיישר רגליו יחדיו. ישר"ה אותיות שיר"ה וגימט' תפל"ה ירצה כשיאמר השירה שהיא התפלה יהיו רגליו רגל ישרה כדאיתא בפ"ק דברכות המתפלל צריך שיכיון רגליו שנא' ורגליהם רגל ישרה ומתרגמינן ורגליהן רגל כוונין. והטעם שצריך לכוין את רגליו נראה שהיא לפי שכיון שעומד לדבר עם השכינה צריך לסלק כל מחשבות הגוף מלבו ולדמות כאלו הוא מלאכי שרת. ורבינו הגדול מהר"י אבוהב ז"ל כתב טעם אחר שהוא רמז שנסתלק ממנו התנועה לברוא ולא להשיג שום חפץ מבלעדי ה'. ודעת רבינו