מטה משה נג

כי אותי השלכת' אחרי גיוך אחרי שנתגאה זה היאך יקבל עליו עול מלכות שמים ומכאן פסק ראבי"ה שמותר לשתות מים בבוקר קודם שיתפלל כי כאן אין שייך לומר אחר שנתגאה כו' כי מה גאוה שייך במים כו' ודווקא בחול מותר אבל בשבת ויום טוב שצריך לברך על שלחנו קודם אכילה אשור לשתות והגיה מהר"ר פרץ שם וכתב מיהו נראה דאפילו מים אסור לשתות דכיון דממלא נפשו ממה שהוא צריך אחר כך שנתגאה קרינן ביה ע"כ וכן הביא הכלבו הגהה זו ממהר"ף אכן במרדכי פ"ק דברכות התיר לשתית מים כדעת הראבי"ה וכן הוא בא"ז והרא"ש שתה מים בשבת שאין הקידוש אוסרו שלא הגיע זמנו

קז לשון הרמב"ם הרעב והצמא הרי זה בכלל חולה אם יש בו יכולת לכוון בתפילתו יתפלל ואם לאו אל יתפלל עד שיאכל וישתה פ"ה מה"ת. וכתב מהרי"א דלדעת הראבי"ה מותר לאכול ולשתות אוכלין ומשקין שהם לרפואה דכיון דלרפואה ליכא משום גאוה

קח ואם התחיל לאכול קודם עלות השחר כתב הרא"ש בשם ר"י דצריך להפסיק. אע"ג דבתפלת מנחה אם התחילה אין מפסיקין. שאני הכא דאסמכוה רבנן אקרא ועו' דאיכא לאו דלא תאכל על דם דרשינן לא תאכלו קודם שתתפללו על דמכם

קט תניא המתפלל צריך שיכיון לבו שנאמר תכין לבם תקשיב אזניך פי' שיכוון המלות שמוציא בשפתיו ויעיר הכוונה ויסיר כל המחשבות הטורדים אותו עד שתשאר מחשבתו וכוונתו זכה בתפלתו והכוונה הוא יסוד האמונה וארז"ל בכוונת הלב אם אתה הכינות לבך ופרשת אליו כפיך אם אתה הכינותה את לבך תקובל תפלתך בפרישות כפים שהיא מקבלת וארז"ל על זאת יתפלל כל חסיד אלך לעת מצוא אימתי עת מצוא בעת שהמתפלל מתפלל בכוונה שנאמר תכין לבם תקשיב אזניך אבל אם התפלל בפיו ובלשונו ולבו בל עמו עליו הכתוב אומר בפיו ובשפתיו כבדוני ולבו רחק ממני ותהי יראת' אותי מצו' אנשי' מלומדה ואומר קרוב אתה בפיהם ורחוק מכליותיהם ואומר ויפתוהו בפיהם ובלשונם יכזבו לו וכתיב בתריה ולבם לא נכון עמו וגומר והמתפלל בלא כוונה אין תפלתו נשמעת שנ' ולא אותי קראת' יעקב ע"כ צריך אדם שיכוון בתפלתו ויחשוב כי אלו היה מבקש לפני מלך בשר ודם שהיום כאן ומחר בקבר היה מסדר דבריו ומכוון בהם יפה לבל יכשל ק"ו לפני מלך מלכי המלכים הקב"ה שצריך לכוון אף מחשבתו כי לפניו המחשב' כדיבור כי כל המחשבה הוא חוקר וצריך אתה לדע' כוונת התפלה במלת ברוך נוכח ונסתר כתיבת וקריא' השם וניקודו וכנויו

הנה אנכי הדל באלפי עתה באתי : בענין הברכה היא שחתי

ואתה המעיין שמע לאמרתי : וקח נא את ברכתי

דנה היא לוטה בשמלה פרוש"ה : צוה לנו משה מורשה : חן חן אבן הראשה

קי ברוך כשאתה אומר ברוך אתה. אל תדמה בנפשך לומר שאתה מברך את הש"י בזה כי כיון שהוא יתברך מקיר הברכה וכל הברכות הן משתלשלות ממנו כל הנמצאים המברכים אותו אין כל ברכותיהם כדי לו כי הוא הנמצא הקדמון שהמציא הנמצאים כלם ומציאתם אינו אלא מציאותו ומציאתו תספיק בעצמו לא יצטרך לזולתו כלל וא"כ אם יברכוהו כל היום וכל הלילה מה יתרבה בכך או מה יתנו לו או מה מידם יקח. אלא ברוך הוא לשין רבוי מלשון וברך את לחמך ואת מימך ר"ל מקור הרבוי וממנו מציאות כל והוא כמו שאמר גדול אתה וכן כ' מהר"ר ליפמן נצחן מפראג בספר הנצחין סימן קל"א ועיין מזה בבחיי פ' עקב והרי"ן חביב האריך מזה בפרק קמא דברכות בס' עין יעקב. ועוד יש לך לדעת שיש להתעורר על מלת ברוך כי יתהפך באותיותיו ויצא לך מן הענין ג' תיבות וכל א' וא' רומזת לענינה והם רוכ"ב בכו"ר כרו"ב כמו שכתב הרשב"א בתשובותיו והנה רוכ"ב רמז שהוא משגיח ומציל שכן יורה לשין רוכב כמו שפרש"י בפרשת האזינו בפסוק רוכב שמים בעזרך והוא שאמר יתרו ברוך ה' אשר הציל אתכם וגו' הרי לך שהזכיר לשון ברוך על מה שהוא יתברך מציל ומשגיח. בכו"ר רמז שיש לו ממשלה וגדולה על הכל שכן יורה לשון בכור כמו שפרש"י בפ' שמות בפסוק בני בכורי ישראל ובספר תהלים סי' נ"ט בפסוק בכור אתנהו והוא שאמר יתרו עתה ידעתי כי גדול ה' מכל האלהים הרי שהזכיר ל' ברוך על מה שיש לו ממשלה וגדולה על הכל. כרו"ב רמז שהוא יתברך יושב הכרובים והוא לרמז כי השגחת הש"י רבקה בישראל ושכינתו תגלה ותראה על דרך המופת במקום הכרובי' בקדש הקדשים כמו שנתפרסם זה מספורי התור' ונתבאר גם כן במה שסופר בעניני שלמה כמו שכתב הרלב"ג ספר מלכים ב' סימן י"ט בפסוק ה' אלהי ישראל יושב הכרובים וגם הוא רמז כי קרוב ה' לכל קוראיו לכל אשר יקראהו באמת כמו שכתב הרד"ק בספר תהלים סימן ד' בפסיק ה' צבאות יושב הכרובים והוא אומר ויקח יתרו עולה וזבחים וגו' ממה שכבר ידועה שטעם הקרבן הוא לדעת מקצת המפרשים לפי שעל ידו נמשך ממנו השפעת קריבה ואחדות באופן שתהיה השגחת ית' דבקה בנו וגם ע"י הקרבן מבקש האדם רצין ה' וקרוב הוא לקוראיו וראיה מקרבן הבל שנאמר שם וישע ה' אל הבל הרי שהזכיר לשין ברוך על מה שהשגחתו דבקה בישראל ושהוא קרוב לכל קוראיו ועוד יורה על כמה ענינים נפלאים ודי בזה

קיא נוכח ונסתר. נוסח הברכה הוא בתחלה מדבר אדם לנוכח הבורא יתברך שאומר ברוך אתה ולבסוף מברך שלא לנוכח שאומר אשר קדשנו הל"ל אשר קדשתנו ואסמכי' רבנן אקרא שבמזמור תהלה לדוד דכתיב יודוך ה' כל מעשיך וחסידיך יברכוכ' והוא מלא כה כאלו אמר יברכו כה כלומר בענין הזה והוא