מטה משה נב

הגאולה שלעתיד שאנו מאמינים ומקוים שיקיים לנו הבטחתו ויגאלנו בקרוב. ויש אומרים דאיתא בברכות כל מי שלא אמר אמת ויציב שחרית ואמת ואמונה ערבית לא יצא שנאמר להגיד בבוקר חסדך זה אמת ויציב. ואמונתך בלילות זה אמת ואמונה. פי' בברכת אמת ויציב מספר ומאריך בחסדיו של הקב"ה. אבל בלילה יש להגיד אמונתך ולפיכך אומרים אמת ואמונה ערבית כמו שכתוב ואמונתך בלילות. וארז"ל וכי איזה אמונה יש כאן לפי שאדם נפשו כואבת עליו בלילה מטורח המלאכה שעשה ביום וכשישן בלילה נשמתו עולה לרקיע ואינו רוצה לשוב בבוקר ואומר לה הקב"ה שובי אל גויתיך שאיני רוצה לאבד אמונתי כנגדו שהוא האמין בי שהפקיד אותך בידי כי אמר בידך אפקיד רוחי ועושה הקב"ה אמונה ומחזירה אליו. ובבקר עושה לו נס ומחדש כחו ואינו מרגיש בכל מה שטרח אתמול. וזהו בבקר חסדך ואומר חדשים לבקרים רבה אמונתך. ומצאתי לגאונים זכרונם לברכה מאמת ויציב עד הדבר הזה אגרת א' הייתה לפי שכשייסדו מאה ברכות שלחו לגולה רצונכם שתקבלו מאה ברכות שלחו להם אמת ויציב ונכון וקיים וישר ונאמן ואהוב וחביב ונחמד ונעים ונורא ואדיר ומתוקן ומקובל וטוב ויפה הדבר הזה. ט"ו ווי"ן זה אחר זה עולים לחשבון צ' ושני ההי"ן הרי מאה כנגד מאה ברכות. וכן תחשוב מאמת עד אמת ועד בכלל תמצא מאה אותיות לא פחות ולא יותר ובשם רבינו שלמה מצאתי שמונה עשר קיומים יש באמת ויציב שתקנום נשיאי ארץ ישראל ושלחום לאנשי יבנה בשעה שתקנום שמנה עשר ברכות של תפלה. וגאוני רומי פרשו דאמת ויציב אק"ש דקאמרי קאי וטוב ויפה הדבר הזה שאמרת' לקבל מלכותך. וכתב הכלבו סימן ט' שזאת הברכה נתקנה על דרך שלשה פרשיות של ק"ש. אמת אלהי עולם מלכנו. כנגד פ' ראשונה שהיא קבלת עול מלכות שמים. אשרי איש שישמע למצותיך. כנגד והיה אם שמוע שהיא קבלת עול מצות. אמת ממצרים גאלתנו. כנגד פרשת של ציצית שהיא להזכיר שאנו עבדיו שפדאנו מבית עבדים ולקחנו לעם סגלה ונתן מצות ציצית לאות ולהיכר כמנהג היום שנותנים אות אל העבדים הקנויים

קא שאל רבי יצחק הגר מה נשתנה בקר חן הערב שבערב אומרים שתי ברכות לפני ק"ש ושתים לאחריה ובבוקר רק אחד לאחריה. והשיב לו רבינו תם לפי שבשחר יש מצות ציצית מה שאין כן בערב וכן הוא בהדיא במדרש תהילים סימן ו'

קב ויסמוך גאולה לתפלה דכתיב יהיו לרצון אמרי כי והגיון לבי לפניך ה' צורי וגואלי היינו גאולה וסמיך ליה יענך ה' ביום צרה היינו תפלה. וכתב בהגהות אשירי פ"ק דברכות ובשבת אין צריך לסמוך גאולה לתפלה דנפקא לן מיענך ה' ביום צרה דכתיב בתריה יהיו לרצון ובשבח לאו יום צרה וכן הוא בתשב"ץ סימן רל"ג בשם ר"ת. מיהו בי"ט מוכח באשירי פ"ק דתענית דיש לסמוך שכתב ופריך בירושלמי ויזכור משיב הרוח וכו' מבשחרית ומשני אסור להזכיר ליחיד עד שיזכיר ש"ץ פירוש שיאמר קודם מוסף משיב הרוח בקול רם וזה לא שייך למימר בשחרית משום דאין יכול להפסיק בין גאולה לתפלה ע"כ. וראיתי מי שמחלק בין שבת ליום טוב ולא ידעתי למה ועל מה יש לחלק דהרי י"ט כמו כן לאו יום צרה הוא כמו שבת. ונראה דהרא"ש סבירא ליה דלעולם צריכין לסמוך אפילו בשבת אלא דביום טוב קאי התם והוא הדין בשבת דבלאו האי קרא דיענך ה' ביום צרה צריכין לסמוך כדרבי אמי. דאמר רב אמי כל מי שאינו סומך גאולה לתפלה למה הוא דומה לאוהבו של מלך שבא ודפק על פתחו של מלך יצא המלך לידע מה הוא מבקש מצאו שהפליג אף הוא מפליג וטעם זה שייך גם כן בשבת ויום טוב והאי קרא סמך בעלמא הוא. ואין לדקדק מהתשב"ץ והגהות אשירי שלא הזכירו דבריהם רק שבת משמע דביום טוב יש לסמוך דהם דברו בהוה תמיד והוא הדין ביום טוב נמי אין צריך ומי שם בר דביום טוב יש לסמוך הוא הדין בשבת. אכן המהרי"ל כתב בהלכות ראש השנה דטעם דאין סומכין ידועה לבעלי הקבלה ושייך דווקא בשבת ולא ביום טוב עד כאן לשונו עיין בשערי אורה שער ב' ותמצא הרבה מזה

קג כתב הרוקח בסימן שכ"א וז"ל קבלתי מן ריב"ק שפיר"א אם אין פנאי לאדם להתפלל יקרא ק"ש בעונתה עד אני ה' אלהיכם אמת ולא יאמר אמת ויציב אחר שאמר אני ה' אלהיכם אמת מפני שעת הדחק מוטב להרחיק כדי לסמוך גאולה לתפלה דאמר בירושלמי של תפלת השחר רבי יוסי מצלי בתלת שעין ביממא וכן רבי חייא בר אבא וכן רבי ברכיא ומקשי ואמר כבר קבל עליו עול שמים בעונתה ומשמע ברכה אחרונה לא בירך ובפרק תפלת השחר מ"ס מסמך גאולה לתפלה עדיף מעומד עכ"ל

קד צריך לסמוך גאולה לתפלה ולא יפסיק אחר שאמר גאל ישראל רק אם אירע אונס שלא הניח תפילין ונזדמנו לו בין גאולה לתפלה מניח אז ולא יברך עליהם עד אחר שיתפלל אבל טלית לא יניח אז ואם עד שלא אמר גאל ישראל נזדמנו לו טלית ותפילין מניח ולא יברך עליהם עד אחר התפלה כך היא מסקנת מהרי"ק בטור אורח חיים סימן כ"ו. אבל בכור עצמו משמע דקודם גאל ישראל יכול להניח תפילין ולברך עליהן אבל על טלית לא יברך וכן הדין בין אהבה לק"ש אם הוא אנוס יכול להפסיק להניח תפילין ולברך עליהן אבל טלית לא כמבואר באורח חיים סימן פ"ה ובהגהות מהר"ר אברהם ז"ל שם

קה כתב רבי שמשון דכשעומד באמת ויציב שממתין בסוף עד יכול לומר עם הציבור קדושה וברכו ואמן יהא שמיה רבא מא"ז פ"ב דמגלה ורבינו תם היה רגיל שהיה ממתין בעושה פלא כדי לומר קדיש וקדושה עם הצבור במרדכי פ' ב' דברכות

דיני תפלה

קו כתב התשב"ץ ואסור לאדם לאכול או לשתות בבוקר קודם שיתפלל כדאיתא בפ"ק דברכות