מטה משה נא

לא אתי למטעי למימר ושכרתם את כל מצות ה' דהוי משמע השכר הוא כל מצות ה' והמצות הם הפעולה לקבל שכר ולא שהמה הם השכר אבל למען תזכרו דכתיב גבי ועשיתם את כל רצות אתי למטעי למימר למען תשכרו בעשיית המצית שתקבלו שכר על עשייתם. ורב האי גאון ז"ל כי' הטעם תזכרו בגימ' תרי"ג כנגד תרי"ג מצות נשאר הכ"ף ועולה למניין עשרים דל מנייהו י"ח כנגד י"ח אזכרות שבק"ש פשו להו ב' כנגד ב' כעמים אני ה' אלהיכם. ולי הכותב נראה דתזכרו עם האותי ת שהם חמשה בגי' ז"ך תרי"א לרמוז על תרי"א מצות המעשיות הכלולים בז"ך אותיות התורה וזהו למען תזכרו ועשיתם דבמצות המעשיות קמיירו שהם תרי"א אבל השנים שמפי הגבורה שמענום הם עיונית בתלוים בעיון המחשבה וכנגד אותן שתי המצות אמר אח"כ ב' פעמים אני ה' אלהיכם וזהו דבר נכון

צג וצריך ליתן ריוח בין וחרה לאף דלא לשתמע וחרף וצריך ליתן ריוח בין תיבה שתחלתה בסוף האות שלפניה כגון בכל לבבך. עשב בשדך ואבדתם מהרה. הכנף פתיל. אתכם מארץ. וכתב הרבי דוד קמחי בספר מכלול מה שאמרו רבותינו שצריך ליתן ריוח בין הדבקים כגון בכל לבבך. בכל לבבכם. לא אמרו להפסיק שלא לתת מקף בין שני הלמדי"ן כאשר הוא. אלא אעפ"י שיקראם במקף יתן ריוח והבדל בלשון שידמה כשני למדי"ם קרא כי הנה בכל הוא נקוד בקמץ מפני המקף ואם יקרא אותו בלא מקף יהיה נקוד בחולם וזה לא אמרו רז"ל להחליף התנועות אשר נתנו למשה מסיני וכתבו הרר"ד אבודרהם ז"ל

צד וכשיאמר והיה לאות על ידך ימשמש בתפילין של יד וכשיאמר לטוטפות בין עיניך ימשמש בשל ראש ויש נוהגים למשמש גם בציצית כשאומר והיה לכם לציצית וראיתם אותו וכתב מהר"ם מרקנטי סוף פ' שלח לך כשמסתכל בציצית אז מסתכל בב' צינית שלפניו שבהם י' קשרים רמז להויות. ואני שמעתי עוד שכל ח' מהציצית יש בו ה' קשרים וח' חוטים כמניין אחד וכשמחבר ב' ציציות שלפניו להסתכל בהם עולים כ"ו כמנין שם ההויה כ"כ הב"י

צה ומי שמכוון בעניין זה שכתבתי ומייחד השם בכוונת הלב בודאי שכרו הרבה מאוד כמו שכח' רבינו בחיי פ' ותתחנן ז"ל ודע כי לא נברא גן עדן וכל מעלותיו כי אם לאותם המייחדים בכוונה כי המודה בייחוד כופר בע"ז וכל המודה בע"ז כופר בייחוד וגיהנם וז' מדוריו לא נבראו אלא לעובדי עבודה זרה ומפני זה תמצא בפרשת בראשית י"ג פעמים גן ובפ' זו בכללה י"ג פעמים אש וזה למען הודיעך כי כל המכוון באחד שחשבונו י"ג כמספר י"ג מדות נצול מאשה של גיהנם וזוכה לגן עדן ולכל מעלותיו שהם י"ג כמו שאמרו רז"ל ריב"ל אשכחיה לרבי שמעון דהוה יתיב אתליסר אפטקי דכיזה וכוונה על י"ג מעלות של גן עדן ע"כ. ואני שמעתי סימן לדבר ש' משמע וא' מאחד הוא א"ש נשאר מ"ע משמע ח"ד מאחד ראשי תיבות "חנניה "מישאל "עזריא "דניאל לרמז מי שקורא ק"ש בכוונה ניצול מאש כחנניה מישאל ועזריה ודניאל

צו כתב הכלבו מדרש חברים מקשיבים לקולך השמיעני. מכאן לש"ץ שצריך להשמיע קולו בשמע ישראל כדי שישמע הקהל וימליכו ש"ש יחד. ואם אומרו יחיד כבר. חייב לחזור ולאומרו עם ש"ץ וכן נמי אם לא אמרו עדיין ופסוק ראשון בלבד עכ"ל. וטעם דעיקר הכוונה הוא בפסוק ראשון ולכן נוהגים לקרות פסוק ראשון בקול רם כדי להעיר הכוונה בפסוק ראשון שהוא עיקר מקים כוונת הקריאה

צז המהלך בדרך צריך לעמוד בפסוק ראשון כן הוא דעת רוב הפוסקים וכן אם קראה כבר לבית הכנסת ומצא ציבור בקורין צריך לקרות עמהם פסוק ראשון שלא יהא נראה כאלו אינו רוצה לקבל עליו עול מלכות שמים עם חביריו א"ח סימן כ"ה. וכתב מהרח"י בתרומת הדשן סימן ג' שמי שעוסק בברכות שיר ושבח כגון מברוך שאמר עד ישתבח אין צריך להפסיק כדי שיקרא פסוק ראשון עם הציבור. וראיתי המדקדקים בשעת שעוסקים בק"ש ובברכותיה שהיו עוצמים עיניהם והיו מנגנים בתיבה אחד או שתים שהיו אומרים בלאו הכי באותו פעם בניגון הציבור בפסוק ראשון כדי שיהא נראה כאלו קורא עמהם ע"כ. והרוקח כתב בסימן ש"ך אם קרא ק"ש שהתפלל בביתו או בבית האבל ובא לבית הכנסת יקרא כל ק"ש עם הציבור ויקבל שכר כקורא בתורה. ונראה דהיינו דרך עצה טובה אבל לעניין שלא יהא נראה כאלו אינו רוצה לקבל עול מלכות שמים עם חבירו. בפסוק ראשון סגי

צח הג"ה מיימוני קול באשה ערוה אע"ג דאין נראה לעינים. הירהור מיהו איכא ואסור לקרות כנגדה. ודווקא שאין רגילים בו אבל רגילים בו מותר וכתב הר"ר יונה ה"מ בשעת שמנגנת אבל בשעה שמדברת כדרכה מותר ואף בשעה שמנגנת אם הוא יכול לכוון לבו בתפלתו בעניין שאינו שומע אותו ואינו משים לב אליה מותר עכ"ל

צט כתבו תלמידי הר"ר יונה במסכת ברכות סביב הרי"ף דף י' וז"ל ואמר מורי הרב נר"ו שמי שמתחייב ברכה ואינו יכול לאומרה שאין ידיו נקיות או שעמד במקום שאינו נקי כגון החול' שאין מטתו נקייה ואינו יכול לבטא בשפתיו התפלה. יש לו להרהר הברכה אז התפלה שנתחייב בה ואע"פ שחין לה שכר כבאמירה ואינו יוצא ידי חובתו כי אם באמירה יש לו להרהר בלבו ה' יראה לבב ויתן לו שכר המחשבה דאמרינן הכי במדרש אמרי האזינה ה' ובשעה שאיני יכול לדבר בינה הגיגי והגיגי ר"ל המחשבה ע"כ. ומה שכתב שעומד במקום שאינו נקי מ"מ צריך להיות שאינו מטונף לגמרי דאסור להרהר בדברי תורה במקום הטינופת

ק ותקנו לומר אמת ויציב שחרית על החסד שעשה עמנו הקב"ה שגאלנו והעבירנו בים ושקע צרינו בתוכו ואיתא בירושלמי צריך להזכיר באמת ויציב יציאת מצרים ומלכות וקריעת ים סוף ומכת בכורים וצור ישראל וגואלו. ותקנו אמת ואמונה ערבית על