מטה משה מח

שכותבים קצת פוסקים בעניות קדיש שאין עונות אלא עד עלמיא ולא עוד אם אמת אתם וראוי לעשות כך או לא מפני שיש אנשים אחרים שסומכים עלמיא ליתברך איזה כח מאלו צודקת. תשובה אוי להם לפתאים אשר עברו ונענשו ודאי המפריד בין עלמיא ליתברך כאלו הפריד וקצץ במקום דליכא קיצוץ וא"צ להפריד ח"ו אלא מדבק עלמיא ליתברך והאריך בטעם הדבר וכן כתב רבינו בחיי פ' שמות שצריך לחבר מלת עלמיא ליתברך ואין להפסיק בהם כלל. והר"ם מרקנט"י כתב גם כן בטעמי מצות שלו וז"ל ואסרו חז"ל להפסיק בין קדיש ליתברך ושלשתן אלו כולן אב אחד להם ומבטן א' יצאו הקבלה האמתית. זולת טעם שלהם מצאתי דיתגדל יהא יתברך אלו ג' יודי"ן שם אחד משם המפורש היוצא מויס"ע ויב"א וי"ט ושם זה יוצא מיברכ"ך יא"ר יש"א לפיכך המפסיק בין אלו ג' יודי"ן פוסק את השם ע"כ

עה כתב השבולי לקט וז"ל יש בקדיש י' לשונות של שבח ואלו הם יתגדל ויתקדש יתברך וישתבח יתפאר ויתרומם ויתנשא ויתהדר ויתעלה ויתהלל. וי"א שהם כנגד עשרה מאמרות שבהם נברא העולם וזהו שאומרים בעלמא דברא כרעותיה ומפני מה הפסיקו בין יתגדל ויתקדש לשאר שבחות מצינו באגדה שעשר' דברות כלולים בי' מאמרות ובקדיש י' שבחות כנגד י' מאמרות וכשם שהיה הפסק בב' דברות ראשונות לח' אחרונו' שב' ראשונות מפי הגבורה נאמרו וח' מכי משה לכן הפסיק בין ב' שבחות ראשונות לח' אחרונות ע"כ

עו ירושלמי דבר סתר לי אליך המלך ויקם מעל כסאו מכאן א"ר אלעזר כד עני איש יהא שמיה רבא וכל דבר קדושה בעי למיקם על רגלוהי ע"כ

עז ומתחיל הש"ץ ברכו והקהל עונים ברוך ה' המבורך לעולם ועד. וכתב מהר"ם בן גבאי בספר תולעת יעקב ז"ל ואנו מברכין להקב"ה בחמשה תיבות על שמחזיר לנו נשמתנו הנקרא בה' שמות כך ראיתי במדרש רות. ומכאן ראיה שצריך ש"ץ לחזור ברוך ה' המבורך לעולם ועד. וכ"כ הר"ר יהודה ברזילי ברצלוני ע"כ וכן כתב האגור סימן צ"ח שנהגו לאומרו

עח כתב מורי הרב הגדול מהר"ש ז"ל וז"ל כשאומר ש"ץ ברכו אומר אני יתברך כו' עד כל ברכה ותהלה. וכשמגיע לשם אומר אני ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד. וכשמגיע להמבורך אומר אני ברוך ה' המבורך לעולם ועד בעמידה קודם שאשב. וחדשים מקרוב באו לומר את ה' אלהיך תירא כשיגיע ש"ץ לאת ודע שאינו מקבלה ולא מיסוד החכמה ע"כ

עט יש לתמוה היאך תקנו לומר ברכו דבברכו משמע שמוציא עצמו מן הכלל וחזינא דאמר שמואל לעולם אל יוציא אדם עצמו מן הכלל א"כ היה לומר נברך כמו בברכת המזון שאומר נברך. והרב רבי נתן ז"ל כתב בתשובה לזו שאמר שאני הכא דכיון דאמר מבורך לא מפיק נפשיה מן הכלל והוי כמו נברך. ומהאי טעמא הוא אומר בב"ה ברכו בתשעה והוא. והאי דאמרינן בברכות פ' ג' שאכלו דאינו אומר בברכת המזון ברכו אלא א"כ יהיו כדי ברכה בלא הוא והיאך אנו אומרים ברכו בתשעה והוא אם לא מטעם שאמרתי דהוי כמו נברך עכ"ל הרב רבי נתן

פ כתב הרוקח בסימן ש"ך יש בני אדם כשלא היו בב"ה כשמרו יהש"ר וקי"ל כל דבר שבקדוש' לא יהיה פחות מי' וקורין ברייתא פ"א דברכות אמר רבי יוסי פעם אחת הייתי מהלך בדרך ונכנסתי לחורב' כו' וכן כתב בהגהות מיימונים פ"ז מהל' תפלה דיש קורין ברייתא זו כשאין מתפללים בי' לפי שיש בה קדיש ומתניתין דג' שאכלו שיש בה ברכו וברייתא דריש פ' גיד הנשה שיש בה קדושה ויש קורין פ' בשנת מות המלך עזיהו עכ"ל והרוקח בסי' שס"ב כ' כמה ברייתו' שמוזכר בהם קדיש וקדושה וברכו ואמן לומר אותם מי שמתפלל ביחיד ואני אכתוב לך קצת מהם ויש בהם די

פא לקדיש (קודם מנחה יאמר. את זה אני אומר במקום קדיש קודם מנחה) אמר רבי יוסי פעם אחת הייתי מהלך בדרך והגיע זמן תפלת מנחה ונכנסתי לתוך חורבה אחת מחורבות ירושלים להתפלל בא אליהו זכור לטוב ושומר על הפתח אמר לי מה קול שמעת בחורבה זו אמרתי לו שמעתי בת קול שמנהמת כיונה ואומרת אוי שחרבתי את ביתי ושרפתי את היכלי והגליתי את בני לבין אורות העולם אמר לי בכל יום אומרת כך כשישראל נכנסים לבתי כנסיות ולבתי מדרשות ועונים יהא שמיה רבא מבורך לעלם ולעלמי עלמיא הקב"ה מנענע בראשו ואמר אשרי המלך שמקלסים אותו בביתו כך מה לו לאב שהגלה את בניו ואוי לו לבנים שגלו מעל שלחן אביהם

פב ליהא שמיה רבא. אריב"ל כל העונה אמן יהא שמיה רבא מברך לעלם ולעלמי עלמיא בכל כחו קורעין לו גזר דינו שנאמר בפרוע פרעות בישראל בהתנדב עם ברכו ה'

פג לאמן אמר רבי יהושע בן גדיא כל מי שעונה אמן בעה"ז זוכה ועונה לעה"ב שנ' ברוך ה' לעולם אמן ואמן אמן בעה"ז ואמן לעה"ב

פד לברכו (צריך לומר מקודם. את זה אני אומר במקום ברכו של שחרית. או ערבית) בספרי כי שם ה' אקרא ר' יוסי אומר מנין לעומדים בבהכ"נ ואומרים ברכו את ה' המבורך שעונים אחריו ברוך ה' המבורך לעולם ועד ת"ל כי שם ה' אקרא הבו גודל. ומנין שאומרים ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד ת"ל כי שם ה' אקרא. ומנין לאומר יהש"ר מברך שעונים אחריו לעלם ולעלמי עלמיא ת"ל הבו גודל לאלהינו

פה לקדושה פ' גיד הנשה (צריך לומר מקודם את זה אני אומר במקום קדושה) חביבין ישראל לפני הקב"ה יותר ממלאכי השרת שישראל אומ' שירה בכל עת ובכל שעה שירצו ומלאכי שרת אין אומרים אלא פעם א' ביום ישראל מזכירין את השם אחר ב' תיבות שנאמר שמע ישראל ה' אלהינו ומלאכי שרת אינם מזכירין את השם אלא לאחר ג' תיבות שנא קדוש קדוש קדוש ה' צבאות מלא כל הארץ כבודו. והאיכא ברוך כבוד ה' ממקומו ההוא אופנים הוא דקאמרי ליה: