מטה משה מז

מרובות כך בעה"ז הקב"ה ארס את ישראל דכתיב וארשתיך לי לעולם ולא מסר לה אלא הלבנה בלבד שנ' החדש הזה לכם אבל לימות המשיח יהיו נשואים שנאמר כי בועליך עושיך ה' צבאות שמו ובאותה שעה מוסר להם את הכל בנאמר והמשכילים יזהירו כזוהר הרקיע ואם בהיותינו על אדמתנו אדמת קודש הוא לא היה הזיווג יפה אף כי בהיותינו על אדמת נכר שנתפרדה אבה מבעלה לגמרי. וידוע כי כל דבר שצריך חיבור כל זמן שאינו מחובר אינו אחד כמו שאיש ואשה על ידי חיבורן וזיווגן יחד נקראים אחד וכשאינ' בחיבור אינם קראים אחד כך הש"י ברוך הוא כל זמן שאינו בזיווג עם כנסת ישראל לא נקרא אחד וגם שמו שמירה על יחודו ועצמותו אינו אחד ובמדרש הנעלם דכר בלא נוקבא פלג גופא אקרי ופלג לאי איהו חד וכד אתחברן כחדא תרי פלגא אתעבדו חד גופא וכדין אקרי חד. ורזא דמילתא כיון דכנסת ישראל בגלותא וקודשא בריך הוא סליק לעילא זווגא אתפריש לא הקרי חד אימתי אקרי חד בשעתא דמטרוניתא אישתכחת גבי מלכא וישתכחין כחד הדא הוא דכתיב והיתה לה' המלוכה מאן מלוכה דא כנסת ישראל דמלכו בה אתקשר כדין ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד. הבט וראה עניין זה המאמר הנפלא מאד לעניין כוונתינו ושבאותו גידול וקידוש שיתגדל השם תלויה גאולתינו וישועתינו סלה לכן מתפללין שיתגדל ויתקדש השם שהוא חסר בגלותינו ומטעם זה אנו אומרים כשמתחיל ש"ץ קדיש ועתה יגדל נא כח ה' ר"ל שיתמלא השם שהוא חסר עתה ו"ה וכסא שחסר ה' וירושלם חסר י' ואליה חסר ו' עולה ס"ה כ"ח וכולם יתמלאו לעתיד וזה ועתה יגדל נא כח וק' ואומרים זכור רחמיך וגומר על בם מדת הרחמים שזוכר באותה שעה

עא ועונין הציבור בכוונה שלימה אמן יהא שמיה רבא מברך לעלם ולעלמי עלמיא כדאיתא בפ' כל כתבי העונה אמן יש"ר בכל כחו קורעים לו גזר דינו פי' בכל כחו בכל כוונתו כך פירש"י בפ' כל כתבי. והר"ר יונה כתב לפי שיש בני אדם שאין הכוונה שלהם מתעוררת אלא על ידי הכח אמר בכל כחו אבל אין צריך לתת קולות גדולות שיתלוצצו ממנו בני אדם. והתו' כתבו שם ר"י אמר דיש בפסיקתא דר' ישמעאל בן אלישע כשישראל נכנסים בבתי כנסיות וחומרים אמן יהא שמיה רבא בקול רם מבטלים גזירות קשות עד כאן. ומתוך זה נראה שצריך לענות בקול רם וכן הוא בספר הזוהר בפ' תרומה שיש לענות בקול רם ואפשר כשמגביה קולו מתעוררת הכוונה. והחכם ר' יעקב בר שת כתב כי בכל כחו חוזר אל השם ר"ל שיכוון את השם בכל מה שראוי לו באותיותיו ובפירושו ובעיונו ובניקוד המקובל והסימן שנ' לעולם ה' דברך נצב בשמים זהו בכל כחו באותיותיו ובנקודה ובכל מה שניתן לנו רשות להתבונן בשעה שאומר יהא שמו הגדול מבורך על כל פנים יהא כח בידו לבטל גזר דינו ובלבד שנא תהא בו שבועה וצריך לכוון ואחר כך מברך. והפך זה ויקב בן האשה הישראלית את השם ויקלל שפי' ואח"כ קלל ולפיכך נתחייב. ואם לעבירה חייב במצוה שכנגדה כ"ש שזוכה שמדה טובה גדולה ממדת פורענות. גם מה שאמרו אפי' יש בו שמץ ע"ז מוחלין לו תבין מעתה כי תקן מעוותו ביחוד השם שהוא הפר ע"ז. והר"ם בן גבאי כתב כל העונה אמן בכל כחו ר"ל כחו של אמן והם הדברים הרמוזים ב כאמרם ז"ל גדול העונה אמן יותר מן המברך והטעם כתבו רוב המפרשים דהמברך מזכיר רק שם אחד והעונה אמן שתים דאמן בגימ' ידו"ד אדנ"י אבל הכי' הנכון הוא אמן בגימ' הי"ה והו"ה ויה"יה אח"ד. והנה העונה אמן מודה שהבורא יתברך וית' היה קודם בריאת עולם וברצונו מקיי' וישיבהו לתהו ובהו ולאחדותו אין סוף ולכן גדול כח העונה אמן מן המברך כי המברך ממשיך הברכה והעונה אמן מייחדו ומודה על חדוש העולם כרצונו ושהעולם מתקיים במאמרו וישיבהו לתהו ובהו שליט על הכל ראשון ואחרון יתעלה במו לעדי עד ולנצח נצחים אמן. זהו כל העונה אמן בכל כחו ר"ל כחו של אמן כי כחו גדול הוא. עוד נ"ל לומר על דרך דאיתא בספר הזוהר כשיש בישראל משכילים יודעים סוד השם הנכבד ונושאים כפיהם מיד הם נענים הרי כוונת השם הוא בנשיאות כפים וזהו שאמר העונה אמן בכל כחו ר"ל בכל כוונתו ואמר בכל כחו ולא אייר בכל כוונתו לרמוז אל נשיאות כפים כי ב"פ יד בגימ' כ"ח

עב אמן יהא שמיה רבא גם בכאן מפרשים שמיה רבה על השם שיחזור שלם. וכתב הכל בו שחייב אדם למשוך רבא בכל כחו כדי שיחשוב בלבו לכוון במשיכתא רבא כל אותן מדרשים שכתבנו למעלה

עג מצאתי כתוב שעניית הקדיש י"א שאין אנו מחויבים לענות אלא עד עלמיא ולזה אמרו יש בעניית הקדיש ז' תיבות וכ"ח אותיות כמו שיש בפסוק ראשון של בראשית ובפסוק שלפני עשרת הדברות. ועל זה סמך בדרש כל העונה אמן יהא שמי' רבא כאלו נעשה שותף להקב"ה במעשה בראשית וכמו ששמע עשרת הדברות מפי הדבור לקיים מה שנא' כח מעשיו הגיד לעמו וע"כ ארז"ל כל העונה אמן בכל כחו לכוון בכ"ח אותיות שבו ומנין האותיות כ"ת. ע"כ צריך לאומרו בכח ואע"פ שיש בו כ"ט אותיות בזה רבו כמו רבו הדעות י"א שי"ל ולעלמי עלמיא וי"א לעלמי עלמיא מיא בלא וי"ו וי"א שאין לשנות ממטבע שטבעו קדמונים וי"ל ולעלמי עלמיא ויש מקיימין גרסא זו עם מה שאמרו שלח יהא יותר מכ"ח ואומרים כי שמה חסר יו"ד כי כן הוא בדניאל ליהוי שמה די אלה מברך מן עלמא ועד עלמא וכן עיקר

עד על אותן שאמרו שאין לענות אלא עד עלמיא הקשה מהר"י קארו מהא דאיתא במדרש אמר ר"א בר יוסי כעם אחת הייתי מהלך בדרך ומצאתי אליהו ז"ל ועליו ד' אלפים גמלים טעונים אמרתי לו מה אלו טעונים אמר ליה אף וחמה למה לעשות נקמה באף וחמה מי שמספר בין קדיש לברכו בין ברכה לברכה בין פרק לפרק בין יהא שמיה רבא ליתברך. ומאחר שאסור לספר בין יהא שמיה רבא ליתברך משמע שצריך לומר יתברך וכן כתב הר"ר יוסף גיקטליי"א וז"ל שאלת' מה