מטה משה מו

עם הקהל. ויכוין שתפלתו מקובלת ויעשה ממנה כתר להש"י ויתפלל על אוהביו ושונאיו בשוה שיהיו טובים לפני ה' בעבודתם. וכל שליח ציבור ירגיל עצמו להנעים בקצת קפיטיל תהילים טרם שיתחיל להתפלל תפלתו לה ריח הקליפות המעכבים את התפלה לעלות לרקיע כי תהלים נקראים זמירות מזמרים ומכתתים המקטרגים שנאמר מכנף הארץ זמירות שמענו ואז תהיה תפלתך צבי לצדיק הקב"ה

ע"כ הירא וחרד על דבר ה' יעשה הכל מאהבת ה' יתברך להללו ולכבדו בשיר כפי חילו וקולו קול ערב ולא להתפארות ח"ו. ואז יקובל תפלתו ויעשה פירות לכל קהלו לשבוע הטוב מכל טוב וה' הטוב ייטיב לטובים ולישרים בלבותם עכ"ל אח"מ זצ"ל

סד ועומד שליח ציבור ומתחיל ישתבח וכתב הגהות מיימוני בפ"ז מהל' תפלה המספר בין ישתבח ליוצר עבירה היא בידו ולכן נהגו לומר ישתבח מעומד כמו יוצר שהרי אסיר להפסיק בנתיים. וכן כת' הכל בו בסימן כ"ז בשם רב עמרם שיש לחזן לומר ישתבח בתפלת שחרית לפני התיבה מעומד כדי לומר עליו קדיש. ומטעם זה אע"פ שאין לברך על עטיפת ציצית בין פסוקי דזמרה לישתבח אלא בין ישתבח ליוצר אור. מיהו הש"ץ חם לא היה לו טלית תחלה יתעטף בציצית קודם שיתחיל ישתבח כדי שיאמר קדיש מיד אחר ישתבח ולא יפסיק. וכן אם אין שם מניין אחר שסיימו פסוקי דזמרא צוה מהר"י מול"ן שימתין השליח ציבור עם ישתבח וישתוק עד שיבא מנין ויאמר ישתבח וקדיש

סה ועל זה דעומד שליח ציבור ומתחיל ישתבח כתב מהרי"ן חביב ז"ל ובתנאי שכבר בירך הש"ץ ברוך שאמר וגם קרא פסוקי דזמרא וכ"כ מהר"י דאם לא כן היאך יאמר ברכה זו לבדה והאומרה לבדה אינו אלא טועה דמאחר שהיא סמוכה לחברתה היאך יאמר אותה בלא חברתה וגם היאך יאמר אותה בלא פסוקי דזמרה שעליהם נתקנה וכן כתב מהר"י קארו. ומטעם זה מי שבא לבה"כ בשעת שהשליח ציבור מתחיל ישתבח ואם יאמר ברוך שאמר ותהלה לדוד לא יוכל להתפלל עם הציבור וישתבח לבד דה ג"כ אין לו לאומרה טוב הוא שישתוק וישמע ישתבח מהש"ץ ויענה אמן ויתפלל אז עם הציבור

סו ואין לספר בין ישתבח ליוצר אור אמנם בענייני מצוה כגון לפסוק צדקה או לדבר מצוה אחרת מותר להפסיק. ומזה נתפשט מה שנהגו בהרבה מקומות לברך חולה או לקבל בבית הכנסת לעשות לו דין בין ישתבח ליוצר דכל זה מקרו לצורך מצוה. ולאחר כך כשחוזרים להתפלל יאמר השליח ציבור מקצת פסוקי דזמרא ויאמר קדיש עליהם כי לעולם אין אומרים קדיש בלא תהלה שלפניו ולכן מתחילין ערבית בלא קדיש. וכן מי שלא היה לו ציצית ותפילין והביאו לו בין ישתבח לקדיש יכול להניחם ונברך עליהם. אבל בין קדיש לברכו לא יפסיק בשים דבר וכ"ש שהתחיל הש"ץ ברכו שלא יפסיק בין ברכו ליוצר אור כמו שאכתוב בסמוך בשם אגדה אחת: דיני קדיש וברכו ודין ק"ש וברכותיה

סז ואומר קדיש וא"א אותה בפחות מי' דכל דבר שבקדושה כגון קדיש וברכו א אותה בפחות מי' כמו שאמרו בברכות אין דבר שבקדושה בפחו' מעשרה שנאמר ונקדשתי בתוך בני ישראל וכתיב התם הבדלו מתוך העדה מה להלן עשרה דהא יצאו יהושע כלב פשו להו עשרה אף כאן עשרה. ורבינו יעקב כתב שאין נוסח זו מדוקדקת שאין להביא ראייה מעשרה מרגלים לדבר שבקדושה אבל עיקר הנוסח היא כן אתיא תוך תוך כתיב הכא ונקדשתי בתוך וכתיב התם לשבר בתוך הבאים מה להלן עשרה אף כאן עשרה ועכשיו יביא ראייה מעשרה אחי יוסף שהיו צדיקים לדבר שבקדושה ורעז לדבר עדה במילואו עי"ן דל"ת ה"א בגימ' עש"ר. ואם התחילו להתפלל יוצר בי' ואח"כ יצאו מקצתן. לא יתחיל הש"ץ להתפלל התפלה בקול רם מ בפחו' דכבר נשלם תפלת יוצר לאחר שהתחיל תפלה בקול רם וקדושה יכולין להשלים כל סדר קדושה ולומר קדיש שלם שלאחריה דשייך לתפלה שהרי אמר תתקבל צלותהון כו' אבל אין קורין בתורה דזהו ע"ח. ותפלת ערבית וקדיש שלאחריו לא שייך לק"ש וברכותיה עיין בתרומת הדשן

סח ואלו הי' צריכין שיהיו כולם בני חורין וגדולים ולעניין הקטן וחומש בידו נחלקו בזה קמאי ובתראי יש סוברים דמצרפים ויש סוברים דאין מצרפים כל עיקר והר"ר פרץ בהגהה בתשב"ץ הכריע במאזני דק וכתב דלכתחלה אין לעשות כן כי אם בשעת הדחק שאין מניין בכל העיר עד כאן לשונו

סט כתב מהר"ר יעקב ביר"ב דאם א' ישן מצטרף עם ט' לקדיש ולקדושה דכיון דאיכא עשרה דבני קדושה נינהו שפיר שרי שכנתיה עלייהו וכן כתב האגור בשם מהר"י מולין בסימן רנ"ב

ע יתגדל ויתקדש הוסד על פי המקרא והתגדלתי והתקדשתי במלחמת גוג ומגוג שאז יתגדל שמו של הקב"ה דכתיב ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו א'. שמיה רבה י"מ שמיה רבא שאנו מתפללים ע"ש יה שאינו שלם שיתגדל ויתקדש ושיחזור להיו' שלם והיינו לעת הגאול' שינקו' מעשו שנשבע שלא יהי' שם שלם עד שינקום ממנו דכתיב כי יד על כס י"ה שאין הכסא שלם ואין השם שלם אלא לאחר שינקום ממנו ואז יהיה השם שלם וגם הכסא דכתיב האויב תמו חרבות לנצח וכתיב וה' לעולם ישב כונן למשפט כסאו הרי השם שלם והכסא שלם. והטעם בזה הוא על דרך שאמר הנביא הביטו אל אברהם אביכם ואל שרה תחוללכם כי אחד קראתיו כי כמו שכל חלקי האיש לפי שהם מתייחסים כלם אל ענין אחד ואל תכליות אחד חיבורן יחד נקרא אחד על דרך אחד היה אברהם. כן השני חלקים אלו שהם איש ואשה אחר שמשניהם יסודר עניין אחד לה השאיר המין ולכלכל הנהגת הבית מה שא"א לזולת חיבורן לזה נקראים אחד וידוע כי כל זמן שזרעו של עשו קיים אין האיש הוא ה' איש מלחמה נזדווג באשתו כנסת ישראל אלא כמו ארוס וארוסה כדאיתא במדרש משל למלך שקדש אשה וכתב לה מתנות מועטות כיון שנשאה כתב לה מתנות