מטה משה מה

ובחוצו' מתגבר עליהם להלוך אותם לבטלה ועליהם נאמר הוי על כל שכני הרעים מי שיש לו בה"כ בעיר ואין בא בה להתפלל ויש קצתם ימשיכו ויאחרו וימתינו בכיוון לבא לבה"כ בחצי תפילה כי למשא עליו לקום בבי כנישתא ונבזה עליו זמן משך התפלה וראה בכיון לבא בחצי התפילה וימהר לצאת חיש מהר. על בני אדם כזה אסור להתפלל עליהם כי הם בעצמם אינם מכוני תפילתם ואף כי כל אחד ואחד מחויב להתפלל בפני עצמו ואינו יוצא בתפלת חבירו. אמנם מה שבלתי אפשר לכוין בעצמו מחמת אונס כנ"ל. יאמר בלבו הלא שלחתי בקשתי ע"י שלוחי הש"ץ שיעשה בקשתי

בכן באשר שכל ש"ץ הוא שליח ומושכר לכך לעמוד תמיד על משמרתו הקדש מהראוי הוא לכל ש"ץ הירא והחרד על דבר ה' להיות תמיד רץ כצבי להשכי' ולהעריב לבא לבהכ"נ ולהרבות בתפלתו טרם שיתאספו הקהל ושאר בני אדם. כמו שהביא בעל קיצור ראשית חכמה על פסוק אם תבעיון בעיו פיר' אם תחפצון לבקש שאלתכם מאת הש"י להתפלל שובו בתשובה קודם ואח"כ יתפלל שהמתפלל בלא תשובה עליו נאמר מי בקש זאת מידכם. ואם אכשר לו ללמוד בתורה קודם התפלה טוב לו יותר שאז תפלתו ומחשבתו מקובל יותר כמו שהביא הקיצור ר"ח על פסוק השיבנו לתורתך ואחר כך וקרבנו לעבודתך והתפלה במקום עבודה

ע"כ טוב הוא שהש"ץ יכניע לבו בתפלה בוודוים טרם שיתחיל להתפלל עם הצבור ויכוין תפלתו בבכיה ובדמע כי גדול המוריד דמעות בתפלה ששובר כל גזירות רעות. ותמיד טרם שיתחיל להתכלל ישב מעט ויחשוב בלבו למה הוא בא לכאן ועל מה הוא בא. ולפני מי הוא בא. ויסלק ויפנה מחשבות זרות מלבו ויכוין אל מה שיוצא מפיו. ובפרט החזן העוסק במשא ומתן בחוץ לא יאחר תפלתו בשביל עסקיו ואף שיהי' לו איזה עסק אינו רשאי לבטל תמידו כי שכיר הוא ואליו הוא נושא את נפשו. ויבטל רצונו מפני רצון אחרים שלא יהיה ח"ו בארור עושה מלאכת ה' ברמיה להשמיט את עצמו מלבא לבהכ"נ להתפלל על קהלו כנ"ל. ואף אם אין רצונו לעבור לפני התיבה להתפלל כי נלאה הוא או ניחר גרונו או שארי טעמים עמו. מ"מ דרך נכון הוא להש"ץ שלא לעמוד אחר לפני התיבה

בקומו ממטתו ילך לנקביו שיהי' גופו טהור לתפלה ולתפלין ויראה שלא ידבק בו מאומה דבר סמא ומיאוס ושמור רגליך באשר תלך לבית אלהים גם בגדיו יהיו נקיים מצואה ומימי רגלים ומה ת"ח הנמצא רבב על בגדיו חייב מיתה כדברי חז"ל ומכ"ש העומד לפני מלך מלכי המלכים הקב"ה ומתפלל שישמור את עצמו מכל דבר

וטוב שיהי' החזן מכסה תמיד את ראשו בטלית שלא יביט לצדדין ולא כמנהג החזני' שמשליכין הטלית מעל ראשיהן על כתפיהם ועל אצילי זרועותיה' ומסתכלי' בעיניהם על כל צידיהן לראות את כל מה שנעשה בבהכ"נ. ובגלל הדבר הזה חושב הש"ץ הכל במחשבתו ומכגל תפלתו ולא די לו במחשבות עצמו אשר בהסתכל על צידיו. כמו שהביא קיצור ר"ח בשער הקדושה פרק י"ב מכלל כת החניפים הוא שיעשה מעשה מצוה לאל יתברך וכוונתו שיכבדוהו בני אדם כפו מי שמכוון בתפלתו למצוא חן בעיני ב"א. שתפלתו אינ' מקובלת אצל הבור' ית' כי אינו עושה רק להשמיע קולו הערב ואינו מכוין לכבודת יתברך ואינו עושה אלא בשביל כבוד בני אד או מיראתם וזזהו נקרא עובד לבני אדם עכ"ל. א"כ מהראוי שלא להסתכל על צידיו לראות את שישבחוהו מחמת קולו ע"כ יכסה ראשו בטלית תמיד ואז ינצל ממחשבות זרות כי לא יכול להביט חוץ מלפניו. ולפי דעתי מזה נתפשט המנהג שהחזנים אוחזים פניה' בשני ידיהם בעת התפלה שלא להביט חוץ בבהכ"נ ויישר מחשבתו לפניו ויראה תמיד בסדור התפלה אשר לפניו ויקיים שויתי ה' לנגדי תמיד. ולא יהרהר בלבו בשעת התפלה כמה קול ערב וחזק יש לי וכמה בני אדם נהנים ממני ששומעים אותי. כי כן דרכו של יצר הרע כדי להפיל את האדם ברשתו ושלא יהיו מעשיו לש"ש

גם זה שם פרק ו' וז"ל צריך האדם שידבק באהבת יתברך תמיד ויהיה האדם כסא לשכינה שיקדש מחשבתו תמיד ואז כשיהיה כל אבריו טהורים בתפלה ובתשובה הראויה. אז ישרה השכינה על הכסא. אבל בהיות שמה צד פגום באבריו הרי יש שם מום. וכל אשר בו מום לא יקרב והנשמה מסתלקת. והקליפה היא שורה שם. ובלבל מחשבתו של אדם בתפלתו ובתורתו אי אכשר שיהיה לו דביקות בשום פנים. ובפרט אם לשונו פגים בלשון הרע או בנבלות פה ח"ו. זהו סיבה שיבלבלוהו המחשבות רעות והזרות כדי שלא יעשה ייחוד עליו ואי אפשר לו ליחד בתפלה. כי ע"י התפלה הוא מקרב אל המדות. ואם מחשבתו פיגול אינו יכול להיות כסא לשכינה ותפלתו יבולבל. ע"כ יזהר לכסות בטלית שלא להביט חוץ מלפניו

גם זה שם בשער היראה וז"ל כיוצא המתפלל. ובאמצע פוסק אפי' בזמירות מכש"כ אם הוא בתפלת י"ת בחשאי ובאמצע תפלתו מחזיר פניו להסתכל כאן וכאן בצרכי עצמו. ודאי שנגע בכבוד השכינה עכ"ל

גם זה שם בשער האהבה כי מכלל אהבת המלך הוא לכבדו ולשורר לפניו בבהכ"נ כמו שדרך הוא לשורר לפני מלך בשר ודם והלולו של מלך זהו כבודו. אמנם הש"ץ לא יעשה להתפארות כמו שמביא בקיצור ר"ח פ' י' וז"ל השמחה יהיה לו לפני יתברך. שזיכהו להיות מעבדיו המיוחדים מה שלא כל אדם זוכה לכך. לפיכך השמחה כזה תעורר האדם בתפלתו ובפרט בבהכ"נ או בבה"מ במציאת התפלה כי התפלה היא לצורך גבוה והעד שנעשה ממנה כתר למלכו של עולם עכ"ל

כלל העולה מזה שכל העובד את ה' בשמחה זו שזכהו ה' להיות לו עבד ולעטרו בכתר התפלה שלו עליו נאמר עבדו את ה' בשמחה זו בלב. באו פניו ברננה זו בקול. דעו כי ה' הוא האלהים זו בכוונה. וכל אדם מחויב לכוין זה ומכ"ש קו"ח הש"ץ שחלק לו ה' מחלקו שנאמר קול ה' בכח ונתן לו קול נעים זמירות וכשיעמוד להתפלל בקולו הנעים וההדר ואז עיני כל ישראל עליו ונהנים ממנו. אז הש"ץ מחויב לכוין השמחה שזכהו השם להיות לו לעבד ובחר בו מכל