מטה משה מד

ס כתב הטור בשם אביו הרא"ש ז"ל שאם הש"ץ הוא צדיק אף אם הוא ממשפח' בזויה אין בכך כלום שנא' שלום שלום לרחוק ולקרוב פי' שלום לרחוק ר"ל שהיה רחוק שהוא ממשפח' בזויה ונעשה קרוב להש"י במעשים טובים. וכתב מורי הגאון ז"ל אבל מ"מ טוב לחזר אחר יחוס המשפחה כי אינו דומה תפלת צדיק בן רשע לתפלת צדיק בן צדיק כ"כ בהגהותיו לטור אורח חיים. אבל בתשובותיו סימן ך' כתב שאין חילוק לבן צדיק אלא אתפלת עצמו שזכות אבותיו יסייעוהו. אבל המתפלל בעבור העם ואין בו עולה ומרמה אדרבה חשובה היא לפני המקום שמניח מעשה אבותיו והלך בדרכי הש"י ועליו נאמר שלום לרחוק ולקרוב. ועכ"פ צריך לחזר אחר חזן שיש לו קול נעים כמו שכתב הזוהר פ' ויחי צהלי קולך בת גלים מההוא אליפנ' כל דבעי לשבחו ליה לקב"ה בקלא בעי ליה קלא נעימות דיערב לאוחרינן דשמעין ליה ואי לאו לא יקום לארמא קלא

סא ש"ץ שמרננים עליו העם שנתפס עם הנכרית אם נתברר דבר זה בב' עדים כשרים שנתפס עמ' תפיסה שהיה חייב עלית מלקות ועדיין לא לקה ולא נכנע ולא עשה תשובה או שמסר אדם מישראל ולא שב מרשעו או שאמר ליודי אחר אלך לשופטי העיר לגוים ואומר להם כי כל הגניבות שגנבו בעיר אצל פלוני יודי הם או שאמר ליודי הריני הולך לבית דור ואומר לו אתה גנבתה מפלוני ויתלה אותך שר העיר אעפ"י שלא עשה דיבורו כגון שניצל הנמסר מחמת שעמד לו רווח והצלה ממקום אחר הרי הוא נפסל וראוי להעבירו אבל ברננה שמרננים אחריו שלא בעדים אינו נפסל והמאיים על חבירו למוסרו לגוים ולא מסר אעפ"י שמכוער הדבר אכי' לשאר אדם שאינו ש"ץ איו נפסל על כך להעבירו אלא שגוערים בו ומתרים בו שאם יוסיף לומר כדברים הללו שיעבירוהו ממעלתו ואם יוסיף במרדו ראוי להעבירו וש"ץ ששוחט ובודק ולאחר הבדיקה אינו רוחץ ידיו וזרועו מלכלוך מבטן הבהמה ומסריחים בגדיו אם רוחץ ידיו ומחליף את בגדיו קודם התפלה להתכלל בנקיות אין אתם זקוקים לו אלא להוכיחו שלא יהא מכלל המשניאים שנאמר כל משנאי אהבו מות. ואם אינו רוחץ ידיו ולא מחליף בגדים הצואים קודם התפלה כדי להתפלל בנקיות ראוי להעבירו כ"ל ב"ו

סב אף אדם שאינו ש"ץ יש לו להתקשט בבגדים נאים להתפלל משום הכון לקראת ה' אלהיך כמו שכתב הטור אורח חיים סימן צ"א. וכתב הר"ר יונה בספר היראה ויבדוק מנעליו פן יהיו מטונפים וכן אמר שלמה בחכמתו שמור רגליך באשר תלך אל בית האלהים

סג מצאתי כתוב בשם ר' יודא חסיד שצריך להיות ש"ן אהוב לציבור דאם לא כן סכנה הוא למי שקורא התוכחה וכשיודע שהחזן אינו אוהבו אם יקרא אותה בתוכחה יזהר שאל יעמוד פן יכשל הלכך אין נכון שיהא ש"ן אם לא בהסכמ' כל הציבור

ויען שלמה זלמן לונדן ויאמר גם הפעם חודה את אדוני א"מ ע"ר מהור' משה רפאל זצ"ל שמצאתי בתוך כתביו שכתב איזה הנהגות טובות שינהג כל ש"ץ. ואמינא קצת מהני מעליותא לחבר אותם אל הספר הטהור לקיים ברא מזכה אבא. וכל ש"ץ *היראה ויקדש כזה. יזכה למחזה שדי יחזה

הוי עז כנמר וקל כנשר רץ כצבי וגבור כארי לעשות רצון אבינו שבשמים (בא"ח סי' א') יתגבר כארי לעמוד לעבודת בוראו. שכל תוכחת מוסר שהוכיחו חכמים ז"ל במתק דבריהם שכל אדם יתגבר לעמוד נגד יצה"ר. וילך מיד ממשכבו לבה"כ לשבח לרומם לפאר את בוראו שהטיב עם האדם על החזרת נשמתו. והיקיצו משנתו. ויבקש רחמים על עצמו ועל נפש ביתו. להטיב לו בעה"ז ובעה"ב ועל פרנסתו ופרנסת ביתו. והנה עינינו ראו לא זר בעונותינו מתיך צרות המתוחות עלינו. וגודל הרפתקאות דעדו עלינו. וקושי מחיותינו נדדה שנתינו. תנומה לעפעפינו לעניים כסוס שיתין נישמין וחושבים על משכבותם לפעול מעשה מחייתם איך ומה למצוא. וכאור הבוקר יעשה ורץ כצבי לפעול מעשה מחשבות הלילה אולי ימצא טרף ומזון לבניו ובני ביתו יסוף עליו לילך ולרוץ אחר מחיתו כי קשה מזונותיו של אדם כקריעת ים סוף בעתים קשים הללו אשר בכל יום מתחדשות ומתגברות על כלל ישראל מסים וארנוניות אשר נלאו מהכיל המשאות הכבדים ולא במרד ולא במעל הוכרח להשליך מעליו עול מלכות שמים לקיים לפי אזהרת חז"ל. ואף שלבו מקשה עמו להוליכו לבית התפלה כי ראשית חכמה יראת ה'. וימצא היתר לעצמו באמרו חשבתי דרכי תחילה לילך בעסק ואח"כ אשיבה רגלי אל עדותיך. וימהר חיש קל אל מקום מציאת מחיתו המוטל עליו בהכרח אשר יעשה אותם האדם וחי בהם ומה יעשה האדם הרזה והדל אף אם הוא צדיק וחסיד ביותר לא יוכל למצוא מזון ותרופה לנפשו האומללה ולילך בדרכי ה' המוטל עליו ולא יוכל לכוין בתפלתו מפני קושי השעבוד כלכלת נפשו ופרנסת אשתו ובני ביתו ובודאי אנוס הוא. ואמרתי אשרי האיש ירא ה' בלבו רחמנא ליבא בעי במצותיו חפץ מאוד אך אנוס הוא ולא יכול להיות מתמימי דרך ההולכים בתורת ה'

ובלתי ספק הוא הדרך וההנהגה בין אחינו ב"י כל עיר וישוב אשר נמצא שם מנין עשרה מהדרים מיד להיות להם ש"ן שיעמוד תמיד על משמרתו הקודש. ויפנה הש"ץ ויכון לבו בכל מחשבותיו שלימה בלי שום פיגול ערב ובוקר לעמוד ולהתכלל בעדו ובעד קהלו אשר הוא שם. ויכוין בתפלתו על כל אשר ישנו פה ואיננו כה בבית התפילה אשר הלך לדרכו כנ"ל. ובפרט ביודעו ומכירו באיזה איש שדרכו תמיד לבא לבה"כ ולא יבטל התמיד יחשוב הש"ץ שהאיש ההוא אנוס הוא ובודאי יטריח במזונותיו יכוין הש"ץ שהוא שלוחו ומחויב לדבר בעדו במליצה ישרה נגד רבון עולם ולהתכלל על כיוצא בו

אמנם יש בני אדם ההולכים בטילים ואין להם שום עסק בחוץ. קצתם מרוב עשרם ת"ל וקנתם מרוב דחקם בעוה"ר והולכים ומטיילים ברחובות