מטה משה מג

הוא נשלם ספר תהלים לכך תקנו לומר אחריהם ברוך ה' לעולם וברוך ה' מציון וברוך ה' אלהים וברוך שם כבודו שאלו הפסוקים הם סוף ספרי תהלים כאלו אמרנו כל ספר תהלים. וצ"ע למה לא תקנו גם כן לומר סוף פסוק של ספר ראשון שהוא בסוף מזמור מ"א ותקנו לומר ברוך ה' מציון שאינו סוף ספר למה הכניסו זה תחת זה. ושמא נתחלף בפי האחרונים. ויש מי שכ' דיש ליתן טעם למה תקנו פסוקים אלו על סדר זה כי יש רמז לפסוקים אלו על ברכו וקריאת שמע ותפלת י"ח כי בפסוק ברוך ה' לעולם יש בו ה' תיבות כנגד זה תקנו ברוך ה' המבורך לעולם ועד. ברוך ה' מציון יש בו שש תיבות כנגד שמע ישראל וברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד שבכל אחד יש ו' תיבות ובשני פסוקים האחרים יש בהן י"ט תיבות כנגד י"ח ברכות וברכת המינין והר"ם מרוטנבור"ג כשהיה צריך להפסיק בין ברוך שאמר לישתבח היה אומר קודם שידבר אלו הפסוקים ברוך ה' לעולם כו' עד אמן ואמן. וכשחזר להתחיל ממקום שפסק אמר גם כן אלו הפסוקים לפי שהן כמו ברכה

נה ואומרים ויברך דוד עד ומהללי' לשם תפארתך כאשר הוא בספר דברי הימים. ויברכו שם כבודך עד שירת הים כאשר הוא בספר עזרא. ושירת הים. והטעם לפי שכל אותן ט"ו לשונות של שבח הסדורים בברכת ישתבח דורש במכלתין מתוך שירת הים ומתוך אותן פסוקים של ויברך דוד. ובספר הזוהר הוא סיד נפלא על שירת הים וכתב כל מאן דזכי למימר האי שירתא בכל יומא בעלמא הדין זכי בה בעלמא דאתי וזכי לשבחה לה ביומי דמלכא משיחא בחדוותא דקודשא בריך הוא. וכופלין בסוף שירת הים פסוק ה' ימלוך משום דבסדר בשלח מן פרשת קריאת ים סוף מפסוק ויהי באשמורת הבוקר עד ה' ימלוך יש שם י"ח אזכרות של שש"ד אותיות והם עולים במנין בין הכל ע"ב אותיות נגד שם של ע"ב ובפסוקי דזמר' מתחילין מויושע ונחסרו ד' שמות מהפסוקים דקודם ויושע. ולכך כופלין ה' ימלוך ומוסיפין עוד פסוק כי לה' המלוכה כו' שיש בהם ד' שמות להשלים המנין והחמישי אינו מן המנין רק מפרש ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד כן הוא במחזור ויטרי

נו כתב הר"ר יונה בסוף פ' אין עומדין דאין לשחות כשאומרים בנשמ' כל חי ולך לבדך אנחנו מודים שאין לכרוע אלא דווקא במקומות שתקנו חכמים ע"כ ומטעם זה גם כן אין לשתות כשאומרים בויברך דוד ועתה אלהינו מודים אנחנו לך

נז כתב באורחת חיים כשיקרא השירה יזהר לומר מי כמוך נאדר בקודש דגושה דאל"כ נמצא מחרף ומגדף כאומר ה' מיכה ומיכה הוא האיש שגנב השם בים ועשה העגל שנאמר ועבר בים צרה. ואין להקשות בפסוק כל עצמותי תאמרנה ה' מי כמוך שהיא רפויה שזה לא נאמר על הים ואין חוששין להזכיר עליו מיכה. וכן ידמו כאבן הכף דגושה שלא יהי נראה כאומר ידמוך אבן. וכן עם זו גאלת הג' דגושה שאם תהיה רפויה נראה כאומר ל' מגואל ונמצא מגדף ע"כ וכן הוא בכלבו סימן ד'. והר"ר משה קמחי כתב בספר הדיקדוק שיסד שי"ל גם כי גאה גאה הגימל דגושה ואלו שיוצאים מן הכלל שהם דגושים אחר אותיו' יהו"א נח בלא מבטל

נח בעניין אם לומר פסוקי דזמרה לאחר שמנה עשרה כת' הרשב"א בסימן קפ"ט וז"ל זו מחלוקת הגאונים ורבותינו הצרפתי' ז"ל שהגאוני' ז"ל אמרו שלח תקנו' אלא קודם התפל'. ורבותינו הצרכתי' ז"ל אומרים דבין כך ובין כך אומ' אותו ואף רז"ל ראיתי חולקים בדבר הזה שמורי הרב ר' יונה ז"ל היה מנהיג כשאדם נכנס לב"ה ואם יאמר פסוקי דזמרה לא היה יכול להתחיל ולסיים ולהתפלל עם הצבור מתפלל עם הצבור ואח"כ חוזר ואומר פסוקי דזמרה. ומורי הרב רבי משה בר נחמן ז"ל היה אומר כדעת הגאונים ז"ל והרב ר' יהודה אלברצלוני ז"ל אלא שאומר שחם אינו יכול לאומרן כלן אומר מהם מזמור אחד או שנים ויקצר ויעלה כדי שתהא תפלתו עם הציבור ואנו נוהגים כדעת הגאונים ז"ל שקבלתם תורה היא עכ"ל גם כתב תשובה זו בקיצור בסי' תשנ"ג ואותה תשובה היא בסוף ספר כלבו. והשבולי לקט כתב ג"כ בשם בעל הערוך שכ' בשם ר' משה גאון ז"ל דדוקא קודם תפלה נתקנו אבל אחר תפלה לא וכן הוא בסמ"ג ובלקוטי פרדס. וכן היה נוהג מורי מהר"ש ז"ל וכתב שכן קבל מאבי אמו מהר"י ז"ל. ומהר"י קארו כתב דבלא ברכה לפניהם ולאחריהם יכול לאומרם ומילתא דפשיטא היא הלואי שיאמר כולי יומת שירות ותשבחות. ומהרי"א כ' דלדברי כולם הברכות שאנו מברכין בבוקר יכול לאומרם אחר תפלתו ואני אומר דלאו יכול הוא אלא חיובא: קצת דיני שליח צבור

נט ש"ץ נוהגים לקרותו חזן ועיקרו מלשין שזירה היא דאמרינן בשלהי פ' השוכר את הפועלים עד מתי שומר שכיר חייב עד כדי הייתי ביום אכלני חורב ואמרינן עלה התם בחזני מתא ומקשי ויעקב חזנא דמתא הוה אלמא לשון ניהוג ושמירה הוא לפיכך המנהיג בית הכנסת בשמירתו נקרא חזן. וגם נהגו לקרותו חזן מתרגום וירא וחזא מפני שהוא צריך לראות האיך יקרא והאיך קורא בני אדם לקרות בתורה וכדאשכחן לעניין שליח שהוא עומד בין הקורא למתרגם דאומר ש"ץ עומד ומחזין ביניהם. ודע כי ש"ץ הוא עתה בזמן הזה במקום כהן המקריב בזמן הבית. ולכך נקרא גם ש"ץ קרוב כמו שאמר במדרש שיר השירים כד דמך ר"ת בר' שמעון היה דורו קורא עליו מקוטרת מור ולבונה מכל אבקת רוכל דהוי ר"א קרוי ותנוי וקרוב ופיטן. ובברכות ירושלמי ר' זעירא הוה סמיך לקרובה כדי שיהא שוחה תחלה וסוף. ועוד אמרו שם ר' יוחנן בשם ר' מנחם דמן גליא זה שעבר לפני התיבה אין אומרים לו בא והתפלל אלא בא וקרב עשה קרבנינו עשה צרכינו עשה מלחמותינו פייס בעדינו ומזה הטעם נקראו הפיוטים שאומר ש"ץ באמצע התפלות קרובוץ ואפשר שנקראו כן מפני שאומרים אותם בקרב התפלות ובאמצעיתה: