מטה משה מא

פ' שבת ור"ח משום דסמיכי לפ' התמיד נהגו לאומרו אגב ריהט' א"נ משום דחודש ושבת תדירי תקנו לומ' פרשיותיהן בסדר הקרבנות ולא טעמי דסמיכי נינהו. ומהרמ"א ז"ל הגיה דנוהגים לומר פ' ר"ח כדי לפרס' שהוא ר"ח והנכון בעיני דפ' המועד שפיר דמי דלא אמרינן אותה לכי שקורין אותה בתורה אבל ר"ח שהוא יום מלאכה ואין ממתינין כ"ע עד קריאת התורה לכן תקנו לאומר' בסד' הקרבנו'

מב מה שקורין פ' התמיד על פה וכן פסוקי דזמרא אע"ג דקי"ל דברים שבכת' אי אתה רשאי לאומרן על פה כתב הטור בשם אביו הרא"ש דלא אמרי' דברים שבכתב אי אתה רשאי לאומרן על פה אלא להוציא אחרים ידי חובתן אבל כל א' לעצמו שרי לכן נוהגים באשכנז כשמגיע ש"ן לפסוקים שבתפלה כגון מי כמוך באלים ה' ה' ימלוך לעולם ועד שהוא שותק והקהל אומרים אותו כל א' וא' בפני עצמו ע"כ. וכ' מהר"א מפראג וז"ל וק' לדבריו השם נפשנו בחיים וגו' במזמור ס"ו שאומ' אותה הש"ץ. ולי הכותב ק' יותר ממה שאומ' ש"ץ ונאמר כי פדה וגו' אמנם אם נדקדק בתו' דתמורה פ' יש בקרבנות אשר יסודו של הרא"ש בנוי עליהם לא ק' מידי דכתבו וז"ל וא"ת היכא אמרי' מזמורים על פה וי"ל דאין ל קפיד רק מה שכתוב בחומש וא"ת היכא קרינן ויושע וק"ש וי"ל דאין להקפיד אלא בדבר שמוציא אחרים ידי חובתן משמע דאין להקפיד אלא מה שכתוב בחומש ודווקא בדבר שמוציא אחרים ידי חובתן אך מפסקי תו' דפ' ולד חטאת משמ' דכי מתרצי דאין להקפיד אלא בדבר שמוצי' כו' הדר מפרוקי קמא וא"כ הדרי קשיא לדוכת' והמ' מותבי והמ' מפרקי לה שכתבו דאין להקפיד אלא בדבר שמוציא אחרים ידי חובתן ומ"ה נהגו לומר ק"ש ומי כמוך וה' ימלוך בלחש. והא דא"א כאמור לעושה אורים גדולים כל"ח בלחש כיון שאין בו צורך אין לחוש עכ"ל ובזה יתיישבו ג"כ קושיותינו וק"ל

מג אעפ"י שקורין פ' התמיד בכל יום קבעו רז"ל לשנות משנת איזהו מקומן השנויה במסכ' זבחים וברייתא דר' ישמעאל משום הא דאמר רב ספרא לעולם ישלש אדם שנותיו שליש במקרא שליש במשנה שליש בתלמוד ופריך מי יודע כמה חיי לא צריכ' אלא ליומ' שצריך בכל יום ללמוד משלשתן ומדרש רבי ישמעאל הוה במקום תלמוד והיא תחלת ת"כ שהוא ראש לכל קרבנות קבעוהו אצל קרבנות. ומשנת איזהו מקומן ג"כ מיירי בקרבנות וכתב הרא"ה שתקנו לשנות משנת איזהו מקומן לפי שאין בכל אותה פרק מחלוקת והיא משנה ברורה למשה מסיני עכ"ל. וטוב לומר פ' הקרבנות כגון ס' העולה ומנחה ושלמים וחטאת ואשם וכשיסיים פ' העולה יאמר (ר"ע יהי רצון מלפניך שיהא זה חשוב ומקובל לפניך כאלו הקרבתי עולה בזמנה) וכן יאמר כפ' המנחה והשלמים והאשם. ואחר פ' החטאת לא יאמר כן זה ל' הטורים. וכתב חכם אחד בספרו נדפס מחדש וז"ל ואע"פ שהקריאה היא כהקרבת' מ"מ יכול לקרותה ממ"נ שאם חטא חטא שחייב עליו חטאת תכפר עליו הקריאה כמו ההקרבתה ואפי' בלא אמירת יהי רצון שאין אמירת יהי רצון אלא תחנה. ואם לא חטא תהא קריאתו כקורא בתורה ויקבל עליה שכר כקורא בתורה. אבל אם יאמר יהי רצון כו' משמע כאלו הביאו דווקא והרי הביא חולין בעזרה אם לא חטא עכ"ל החכם. ולבי לא כן יחשוב דא"כ הוה ליה לבעל הטורים לכתוב סתמ' ואחר פר' החטאת לא יאמר. ומדכתב לא יאמר כן פירושו כמו ששמעתי מפי מורי הגאון מהר"ש ז"ל לא יאמר כן ר"ל בזה הנוסח אלא בנוסח אחרת (רבש"ע אם אני חייב חטאת יהי רצון מלפניך כאלו הקרבתי חטאת בזמנה) וכן הוא אמת ונכון

מד ואומרים ברוך שאמר וצריך לאומרו בניגון ובנעימה כי הוא שיר נאה ונחמד למעלה ונמצא כתוב בשם א"ז כי שבח זה תקנות' אנשי כנס' הגדולה על פיטקא שנפל מן השמים ומצאוהו כתיב בה ויש בו פ"ז תיבות וכן כתב בספר היכלות וסימן ראשו כתם פ"ז וכתב מהר"ם דלכן אומר ברוך עושה בראשית ולא ברוך עושה מעשה בראשית כדי שלא להוסיף על פ"ז תיבות. ויש בו עשרה פעמים ברוך עד התחלת הברכה דהיינו בא"י האל אב כו' זולת ברוך הוא בתחלה וברוך שמו בסוף אינה מן המנין שהם נגררים אחר הברכות לשבח להזכרת שמו המיוחד שצריך לומר בכל כעם ברוך הוא ברוך שמו. וכתב הכל בו דהני עשרה פעמים ברוך כנגד עשרה מאמרות שבו נברא העולם. ומורי ז"ל כתב שהם כנגד עשרת הדברות ולכן היה אומר עשרת הדברות בכל כעם קודם ברוך. שאמר ושניהם לדבר א' נתכוונו דמצינו באגדה שי' דברות כלולים בי' מאמרות

מה נמצא כתוב בשם א"ז שקבלו אנשי הקבלה ששבח זה צריך לאומרו מעומד ללמוד שהוא כנגד הצור' העליונה הה"ד שרפים עומדים ממעל לו וכן נוהגים

מו עוד כתב בספר א"ז וז"ל אני הכרתי יהודי א' מוורמיז"א והיה קורין אותו ר' בונים והיה זקן וקובר מתים ושמעתי על האמת שפעם א' השכים השמש לב"ה וראה אדם יושב לפני ב"ה ובראשו כתר של עשבים ונתפחד השמש ממנו וסבור שהוא שד א"ל כי אינך פלוני שמת אתמול א"ל הן ושקברתיך אתמול א"ל הן א"ל היאך אתה באותה עולם א"ל בטוב. א"ל מה זכות היה לך והלא אתה אדם קל א"ל רק בזכות שהייתי אומר ברכות בקול נעים בב"ה בזכות זה הביאוני לג"ע ומכבדים אותי וזה לך הסימן שאני הוא שקברת אותי כי תראה בית חלוקי קרועה לפי שקרעת לי כשהלבשתני תכריכים ושאל לו מה זה שבראשך וענה ואמר לו הן עשבים שבג"ע ששמתי בראשי כדי לבטל ריח רע שבעה"ז. ובכן שמעתי בשם ר' יודא חסיד ז"ל שאחר דבימות התורף שהוא קור גדול מוטב שילכו לביתם אותם שאינם מלובשים בטוב ואל יקצר בשבחים של הקב"ה וגם שמעתי מפיו שהיה רב א' גדול ומובהק לרבים והיה גוער בבני אדם שהיו מאריכין בברכות ונענש על ככה באותו עולם אע"פ שהיה דעתו ללמוד על כן רצה שיהיו ממהרים. הלכך כל אדם יקח אל לבו ויאמר ברכות אלו בקול נעים ובכוונה ויזכה לג"ע