מטה משה לח

הכח והממשלה בעליונים ובתחתונים לעשות בהם כרצונו והוא משגיח על כל בריותיו ולרמז זה ישלשל הרצועות שיהיו תולים לפניו ויגיעו של ימין עד הטבור לרמוז שהשפעת עולם השפל במצות בוראו עד טיבור העולם לאפוקי מלבן של אומרים שהשגחת המשגיח מגעת עד גלגל הלבנה ולא יותר

יז ויניח של יד תחלה ויברך אשר קדשנו במצותיו וצונו להניח תפלין בקמץ מלשון הכתוב להניח ברכה אל ביתך ואחר כך של ראש ויברך אשר קדשנו במצותיו וצונו על מצות תפלין מאחר דיש בה בתים הרבה מברכין עליה ברכה בפני עצמה

יח ושתי הברכות צריכים שיהיו בלי הפסק. ולא יפסיק ביניהם לדבר אפי' לענית אמן יש"ר וקדושה. והרא"ש לא היה כורך הרצועה עד אחר קשירת הראש משום הפסק

יט יש נוהגים לתקן התפלה של יד וקודם שיניחוהו לוקחים של ראש ומתקנים אותו כדי שלא יצטרכו להפסיק בין הנחת תפלה של יד להנחת תפלה של ראש בתיקון תפלה של ראש וכתבו מהר"י אבוה"ב ז"ל ומהר"י חביב ז"ל דטעות הוא בידם לפי שהם מעבירים על המצוה וצריך למחות בידם וללמדם שאחר שיניחוהו של יד יקחו של ראש ויתקנוהו ויניחוהו דאותו תיקון כיון דצורך הנחה היה לא הוה הפסק. וראיתי בתשובת הר"ר יוסף גיקטליי' ז"ל שע"פ הקבלה אסור להוציא התפלה של ראש מהתיק עד שתהיה תפלה של יד מונחת עכ"ל ב"י בכור א"ת סי' כ"ה. ולא ינערם מהתיק אלא יתפשם בידו ויוציאם ספר חסידים סי' רע"ג

כ כתב באורחות חיים וז"ל כתב הראב"ד בתשובה שאם הותר של יד קודם הנחת תפלין של ראש מהדקן וא"צ לחזור ולברך עליהם אבל הניח של ראש ואח"כ הותר של יד מהדק ומברך עכ"ל

כא כתב הרר"ד אבודרהם מנהג חכמים לנשק התפלין בשעת ה חתן ובשעת חליצתן וכ"כ האורחות חיים

כב כתבו התו' בפ"ק דברכות דשל יד צריך להיות מכוסה דכתיב לך לאות וכן כתב האורחו' חיים וכתב עוד דשל ראש צריך להיות בגלוי דכתיב וראו וט' ע"כ ומ"ש דכתיב וראו וגו' הוא דכתיב וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ודרשו רז"ל אלו תפלין שבראש ורמז לדבר כי "שם "יי "נקרא ר"ת שי"ן שאין נראה מבחוץ אלא השיני"ן והוי כאלו אמר וראו כל עמי הארץ כי שי"ן עליך ויראו ממך. והטעם שעושין שי"ן יותר משאר אותיות כתב בא"ח כדי לרמוז הימים שאדם מניחם בשנה שהם ש' וכ"כ רבינו בחיי בפרשת כי תבא ונראה לי שזהו טעם מספיק לבני אשכנז שמניחים תפלין בח"ה אז כשתסיר נ"ב שבתות וי"ג ימים טובים נשאר ש' ימים שמניחים אבל לבני א"י שאין מניחים בח"ה כדעת הזוהר וכן נוהגים אנשי ספרד אם כן לדידהו הקושיא במקומה עומדת וכתב הר"י אלכסנדרי ז"ל הטעם הנכו' לשי"ן של תפלין מפני ששם הוי"ה בא"ת ב"ש עולה שי"ן והיינו מצפ"ץ וע"כ נאמר וראו כי שם ה' נקרא עליך והטעם הזה כתבו גם כן רבינו בחיי וכל אלו הטעמים צריכים אנו לדעת התו' והרא"ש והמרדכי והסמ"ג שסוברים דדלי"ת ויו"ד של תפלין לא אותיות גמורות הן ולא חשיבי מאותיות השם. אבל לדעת הטור שסובר שהן אותיות גמורות עיקר הטעם להשלים השם של שדי כמו שכתב הכור א"ח בסוף סימן ל"ב. ועדיין צריכים אנו למודעי מהו הטעם כל הב' שיני"ן דא' של ג' ראשים וא' של ד' ראשי' ונמצא כתוב בהג"ה בסמ"ג שהוא כנגד ב' כתיבות שיש לנו כ' הלוחות וכתב הספר תורה כתב הלוחות היה כתיבה שוקעות הרי בכל האותיות היו מן האויר נמצא שיש לשי"ן ד' דפנות לג' אוירים וכתב ס"ת שכתבו משה היה כתב בולטות שהיה בולט על הקלף לפיכך שי"ן של ד' ראשי' שי"ן של קודש היא ראשונה לבתים כמו שכתוב הלוחות קודם לכתב ס"ת ועוד שהוא כתב הבורא ראוי להיות ראשון ע"כ. ועל דעת חכמי האמת הוא שאחר שחרב בית המקדש כתב הרב הקדוש רשב"י שעל התפלין נאמר ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם שבסבת הקב"ה משרה שכינתו בישראל לכי שהוא סוד המרכבה וסוד האבות ולכן יש בהן שי"ן של ג' רגלים מצד ימין כנגד אברהם יצחק יעקב. ומצד שמאל שי"ן של ד' ראשים כנגד ד' חיות נושאי המרכבה. לכן ראוי שלא יסירם עד שיאמר קדיש תתקבל שאחר סדר קדושה בענין שיענה עם התפלין ג' קדישין כנגד שי"ן בל ג' רגלים שבתפלין. וכן יענה עמהם ארבע קדושות כנגד השי"ן של ד' רגלים שיש בהן לצד שמאל. הקדושה הא' ברכו את ה' המבורך שהיא דבר שבקדושה. וקדושת בשפה ברורה. וקדושת העמידה וקדושת ומקבלין דין מדין כך מצאתי. דלא כהרמ"א שהגה בש"ע ג' קדושות וד' קדישים דהיינו לחבר קדיש יתום חדא דהא ברכו נמי דבר שבקדושה הוא ואנו אין לנו להשהותה אלא בז' קדושות ועוד לדידיה לא תמצא ז' לפי מנהג האשכנזים דלא אמרי קדיש אחר עלינו כי אם בשבת וכאשר כתבתי כן הוא הנכון

כג כתבתי לעיל בשם מהר"י מרפורק שהיה נוהג לחלוץ תפלין אחר קדושה ויהיב טעמא דתפלין צריכים גוף נקי לכן אין לנו להשהותם יותר מן החוב ונ"ל דלאו מנהגא הוא שהרי כתב בעל כפר המצו' ובעל סכר מוכר כי מה שאמרו רז"ל תפלין צריכים גוף נקי כאלישע בעל כנפים שלא ישן בהם שלא יפיח בהם מדבר באותן שמניחן כל היום כמצותן פן ישכחם עליו ויעשה בהם דבר שאינו הגון אבל בשעת תפלה אין לך רשע שלא יהא ראוי להניח תפלין קל וחומר מספר תורה שהוא מקודש יותר שיש בה כל התורה כולה ובתפלין אין בהם כי אם ד' פרשיות בלבד והם בתוך העור והכל אוחזין בס"ת בשעת תכלה שהכל יכולים להתנהג בטהרה בשעת תפלה עכ"ל ומשמע מדבריהם דאין לך רשע בעולם שאינו מתנהג עצמו בטהרה אפי' עד אחר קדיש של קדושה דסודרה. וביום שיש ס"ת עכ"פ לא יחלצם עד שיחזירו ס"ת להיכל דכתיב ויעבור מלכם לפניהם וה' בראשם. ומלכם הוא הספר תורה דכתיב ביה בי מלכים ימלכו

כד אחר עשה של יד כתיב והיו לטוטפות בין עיניך