מטה משה לז

ושיהא מסובב במצות ומכסה ראשו שלא יהא בגלוי הראש ונראה דלאו למימרא שיכסה ראשו שלא יהא בגלוי ראש לגמרי שאין זה ממצות ציצית ועוד היאך הלך לעשות צרכיו בגלוי הראש אלא שיכסה ראשו בטלית של מצוה כדרך הצנועים שהיו פורסין ראשיהון בסודרא כדאיתא בפרק קמא דקדושין כי אתא רב המנונא לרב הונא אמר ליה אחאי לא פריסת סודרא אמר ליה דלא נסיבנא ופרש"י דלא פורס סודר כדרך הנשואים שהיו רגילים לכסות ראשן עכ"ל ופשיטא שלא היו הבחורים הולכים בגלוי הראש ממש אלא ודאי היינו סודר שהיו פורסים על הראש לצניעות ואיתא נמי התם רב כהנא שקיל סודרא מבי פדיון הבן אמר לד די חזי ה' סלעים אמר רב אשי לא אמרן אלא כגון רב כהנא דגברא רבא הוא ובעי ליה סודרא ארישא אבל כ"ע לא ופשיטא שלא היו כ"ע הולכים בגלוי הראש אלא דרך צנועים היה לפרוס סודר על ראשיהון וזהו שאמר ויכסה ראשו בטלית של מצוה דרך צניעות כמו שהצנועים היו פורסים סודר אשר על דא נתקנה ברכת עוטר ישראל בתפארה

דיני ציצית ותפלין והנחתן

ח כתב האגור בשם מהר"י מולין שנשאל על טלית של משי מאיזה מין נוהגים לעשות הציצית. והטלית שהשתי פשתן והערב צמר גפן מה דינו. וסוף דבריו צא ולמד ממנהג אשכנזים שנהגו איסור גמור לעשו' טלית מבגד שהוא מעורב מפשתן וצמר גפו ולכן הירא שמים יוציא נפשו מפלוגתא ולא יעשה טלית הלא מצמר ע"כ. ועל הטליתות של משי כתב האגודה פ' התכלת שנהגו העולה שאין מברכים עליו אלא מברכים על של צמר ואחר כך מסירים אותו ומניח של משי כי הרי"ף והרמב"ם פסקו דשל משי אינו חייב בציצית. והמדקדקי' נהגי לברך תחל' על טלית קטן ואח"כ מניח הטלי' של משי

ט צורת טלית קטן כתב האגור בשם מהר"י מילי"ן דיש לדקדק לעשות הכתפים רחבים מכאן ומכאן דלא אתי אוירא דהאי גיסא ודהאי גיסא ומבטל לי'

י עושין נקב באורך הטלית בתוך ג' אצבעות סמוך לקרן ומרוחק מן הקרן כשיעור שיש מקשר אגודל עד כוף הצפורן דלמעלה מג' אצבעות אינו נקרא כנף. למטה מקשר אגודל נקרא תחת הכנף והכתוב אומר על הכנף סמ"ג ומטעם זה כתב מהר"י סג"ל דאין לתלות הציצית למכה לצד הארץ אלא על צד הכנף שנ' על כנפי בגדיהם וכן משמע בהדיא בגמרא בפ' התכלת דף מ"ב ציצית צריכה שתהא נוטפות על הקרן שנא' על כנפי בגדיהם וכן דייק הרא"ם. אבל לפי פרש"י ז"ל אין להוכיח מהגמ' ע"ש. וכשהוא מודד ימדוד ביושר. ואם מדד מקרן זויות א' באלכסון הציצית פסול עי' בב"י סימן י"א

יא ונוהגים לעשות אימר' סביב הנקב שלא ינתקו חוטי הערב. ואע"ג דאמרו נקרעה הטלית תוך ג' אצבעות לקרן אינו רשאי לתופר' ופרש"י דילמא פייש מידי מחוט התפירה ויוסיף עליו ז' חוטים לשם ציצת ואיכא תעשה ולא מן העשוי כתב מהרא"י בתרומת הדשן סי' רצ"ו דהאידנא שרי לתפור סביב הנקב שהציצית תחוב בו בחוטי משי צבועים שאינן לבני' אפי' כשהציצית גם הוא משי כגון בטלית של משי מאחר דאין אנו רגילים לעשות ציצית רק לבן עכ"ל וכתב עוד דאם הטלית של צמר מותר לתפור סביב הנקב אפילו במשי לבן. ואם הטלית של משי צ"ע אם הציצית של צמר אם מותר לתפור דליכא למיחש שיצרפנו או נאמר דלמא מפסקי ציצית של צמר ויעשה ציצית של משי ויצרפנו

יב ויתחוב החוטים בנקב ויעשה הקשרים והכריכו' וכתב הב"י לכרוך באויר הראשון ש' ובשני ט' ובשלישי י"א וברביעי י"ג שעולים כל הכריכות מ' כמנין ה' אחד שעולה ל"ט ועם השם עולה מ' ובאויר הראשון אל יהא פתוחה מז' דאיתא בריש פרק התכלת הפוחת אל יפחות פחות מז' כנגד ז' רקיעי' ולא יוסיף על י"ג כנגד ז' רקיעים וששה אוירים. ואני הכותב שמעתי בענין אחר בתחלה ז' כנגד ז' רקיעים ואח"כ ח' שהיא בצירוף י"ה ואח"כ י"א שהוא בצירוף שם של ד' ואח"כ י"ג בגימ' אחד וזהו ה' אחד ונכון הוא דאין צריך לצרף השם וגם אין תועלת שגי' מ' שעיקר תועלתו שיהיה כנגד ה' אחד וכמו כן מצאתי בשם רבי אבן לפי שהוא כמנין כוז"ו שהוא בגימ' טל וסמך לדבר טל אורות טליך אורות בגימ' ציצית וה' קשרי' וח' חוטין וכן ראיתי מאדוני מורי הגאון מהר"ש ז"ל

יג ואל יחתוך ראשי החוטין בסכין שנאמ' לא תניף עליו ברזל ויפסוק אותם בשנים שהם ל"ב ויעסקו בחוטין שהן ל"ב מצאתי בשם ר' דוד בר מנחם

יד כתב רבינו תם דכל מצוה שאין אשה חייבה כגון לולב וציצית אינה יכולה לאוגדה הלולב ולתקן הציצית וראיה מהא דפרק השולה כל ש שנו בקשירה ישנו בכתיבה וכן היה מעשה בטרוייש באשה שהיתה רגילה לתקן ציציות בטליתות ופסלם ר"ת כו' ע"כ בתו' גטין הגה מיימוני בהל' ציצית. אף שהאגור כתב בשם ר"י דלית' דמדפסיל גוי אלמא נשים כשרות. מכל מקום לכתחלה יש לחוש לדברי רבינו תם וגם האגור כתב דמהר"ם היה מקפיד בנשים

טו כתב הרא"ש בסוף הלכות ציצית וז"ל והחרד אל דבר ה' יבדוק הציצית קודם עטיפה כדי שלא יברך ברכה לבטלה עכ"ל וכן כתב הנ"י דף פ"ו ע"א וכן ראיתי מאדוני מורי מהר"ש ז"ל בכל פעם שהי' קורין איתו לקרות בתורה היה בודק הציצית קודם שיתעטף ובשעת הבדיקה צריך להפריד הציצית כי ע"ש זה נקראים ציצית ע"ש חוטים הנפרדים וסימנך ציצ"ת ר"ת "צדיק "יפריד "ציציותיו "תמיד

טז ואחר שנתעטף בציצית יניח תפלין ויכוון בהנחתן שצונו המקום להניח ד' פרשיות אלו שיש בהם יחוד שמו ויציאת מצרים על הזרוע כנגד הלב ועל הראש כנגד המוח. א"נ על הזרוע כנגד חוש המשוש שתלה ביד ולכן בתפלין של יד אין בו אלא בית א'. ועל הראש כנגד החושים שבראש. חוש הראות. חוש השמע. חוש הריח. חוש הטעם. וכנגדם יש ד' בתים בתפלין של ראש וזה כדי שיתעורר אדם בחמשה חושיו ויזכור חסדי אל ית' ביציאת מצרים ע"י נסים ונפלאות שפשה עמנו שהם מורים על יחודו שהוא יחיד בעולמו ואשר לו