מטה משה לג

לא היו מסובים בסעודה אלא אם כן יודעים מי מיסב עמהם ואף אם הולך לסעודה אפי' במקום שת"ח מסובים יקרות' היא דלא לילך בפעם ראשונה כדאיתא באיכה רבתי בני ציון היקרים מה היתה יקרותן לא היה אחד מהם הולך לסעודה עד שנקרא ונשנה. אבל עם עמי הארץ לא זו שלא ישב עמהם בסעודה אלא בכל ענייניו ודיבורו ירחיק עצמו ממנו כדגרסינן בפרק ארבע מיתות אמר ר"א למה תלמיד חכם דומה בפני עם הארץ בתחלה דומה לקיתון של חרס כיון שנשבר אין לו תקנה. לכן יזהר הת"ח שלא ליהנות מהם ואפי' מכל אדם והא דאמרו בכתובות פרק בתרא כל המביא דורון לתלמיד חכם כאלו מביא ביכורים היינו בדורונות קטנים שכן דרך ב"א להביא דורון קטן לאדם חשיב אפי' הוא עם הארץ. ועתה בזמן הזה שגנאי הוא לת"ח להיות עושה מלאכה יש מקילים דמותר לחכם לקבל הספקות מן הנותני' כדי להחזיק ידי לומדי תורה שעל ידי זה יכולים לעסוק בתורה בריוח. והרב רבי ישראל כתב בפרקי אבות נגד הרמב"ם דברי' נכונים מורים היתר למקבלי פרס להורות לשופטי העיירות דרך ילכו במשפטים ולהורות את בני ישראל באיסור והיתר ועל פי האמת לא אסרה תורה אלא אם יאמר הרב לתלמיד תן לי מאה זהובים וכיוצא בזה ואלמדך אבל מה שמכלכלים תלמידים חכמים או נותנים להם אצילי ארץ לחם לאכול ובגד ללבוש אין בזה איסור. אבל יש בזה טובה רבה לנותנים כמו שאמרו חז"ל ומספרים בשבח ומהללים ברוב התשבחות במחזיקי לומדי תורה ומפליגים בשכרם בכמה דוכתי כמבואר בפרק של אחר זה. וכי יעלה על הדעת שמצוה עלינו ליתן ויהא אסור להם לקבל הנאה והלא אמרו שחובה על כל מי שאינו לומד שיעשה מלאכתו של הלומד. ואמרו ר"מ אומר כל מי שיש לו בעירו תלמיד חכם ואינו משמשו חייב מיתה שנאמר כי דבר ה' בזה. וראינו בתלמוד כי שופטי ישראל היו לוקחים שכרן מתרומת הלשכה גם מי שהוא שופט ודיין העיר שקבלו לדיין עליהם מותר לקבל אפי' יותר מכדי צרכו כדי שיהיו דבריו נשמעי' כי עצת מסכן בזויה ודבריו אינם נשמעים כדאיתא במסכת סוטה אימנו רבנן עליה דרבי אבא לתנוייה בריש מתיבתא חזייא לרבי אבהו דמן עכו דתפסי ליה עלי חובות אמר להו אית לו רבה פי' רש"י אמר רבי אבהו אית לי רבה חכם גדול וראוי לישב בראש יותר מפני כדי שיושיבוהו בראש ונותנים לו מתנות ומעשרים אותו כדי שיהא חשוב ונשמע דבריו. וכדתניא במסכת הוריות והכהן הגדול מאחיו מניין שאם אין לו שאתה חייב לגדלו משאר אחיו ת"ל הגדול מאחיו. גדלהו משאר אחיו. וכך מצינו בדורות אחרוני' בסדר הנשיאים בשעת מינוים היו נותנים להם דורונו' ומתנו' הביאו השבט יודא סימן מ"ב תראנו משם והבוחן לבות הוא יודע תעלומות לב המקבל אם כוונתו לשם שמים כדי שיהיו דבריו נשמעים. ולפי האמת מי שיוכל לעסוק בתורה תדיר ואינו מקבל הנאה אלא משלו כי חננו השם יתברך במה שיוכל להתפרנס אשריו ואשרי חלקו ומעטים הם הזוכים לשתי שולחנות השם למען רחמיו יזכנו לתורתו. עד כה דברתי בהנהגת מדותיו

הנהגת מלבושיו. הוא שיהא מסולסל בבגדים נאים כמו שכתבתי לעיל בתחלת השער מה דאית' בנדרים ובקדושין וכתב הרמב"ם פ"ה מהלכות דעות מלבוש ת"ח מלבוש נאה ונקי ואסור לו שימצא בבגדו כתם או שמנונית וכיוצא בהן ולא ילבש מלבוש מלכים כגון בגדי זהב וארגמן שהכל מסתכלים בהם. ולא מלביש עניים שהוא מבזה את לובשיו אלא בגדים בינוני' נאים. ולא יהא בשרו נראה מתחת בגדיו כמו בגדי פשתן הקלים ביותר שעושה במצרים. ולא יהיו בגדיו סחובים על הארץ כמו בגדי גסי רוח אלא עד עקבו ובית יד שלו עד ראשי אצבעותיו. ולא ישלשל טליתו מסני שנראה כגסות רוח אלא בשבת אם אין לו להחליף ולא ילבש מנעלים המטולאים טלאי על גבי טלאי בימות החמה אבל בימות הגשמים מותר אם היה עני ודברי' הללו מבוארים בתלמוד בברכות פרק כיצד מברכין ובשבת פרק אלו קשרים ובבבא בתרא פרק חזקת הבתים. והטעם בזה שלא יתגנה בעיני הבריות מפני כבוד התורה. גם שיתעורר עצמו אם לבוש הגוף צריך להיות זך ונקי בלי לכלוך קל וחומר לבוש הנפש שהוא הגוף שצריך להיות זך ונקי בלי לכלוך החטא כמו שאמר שהע"ה בכל עת יהיו בגדיך לבנים ושמן על ראשך אל יחסר ודרשו בפרק השואל על גוף האדם שיהיה תמיד זך ונקי בלי לכלוך חטא ועון. זהו שרצינו לדבר בזה השער

השער החמישי גדולת לומדיה ושראוי לכבדם

גדול מעלת הת"ח עד שאפרו כל הנביאים לא נתנבאו אלא למשיא בתו לתלמיד חכם ולעושה פרקמטיא לת"ח ולמהנה ת"ח מנכסיו אבל תלמיד חכם עצמו עין לא ראתה אלהים זולתך. מאי עין לא ראתה אמר ריב"ל זה יין המשומר בענביו מששת ימי בראשית וביאור זה כי כמו שהאוכל ענבים הוא מתענג באכילתן ואם לא ראה יין מימיו לא יוכל לשער שיצא מהענבים דבר יותר ערב ומענגו מועיל יותר מהן. ומי שיאמר לו שישיג בעבודת הגפן תענוג יותר נפלא מאכילת הענבים יפלא מזה ולא יאמין שיהיה כן אבל כשישקוהו מן היין יציר וידע שהיין היוצא מהענבים יותר משובח ויותר ערב ויותר מועיל מן הענבים ויפלא איך דבר מופלג התענוג כזה יוצא מן הענבים. וכן הנפש לא תוכל לשער שבעשיית המצות תשיג התענוג הרוחני המושג עד שתפרד מן הגוף. ואז תכיר ותדע איך התענוג ההוא יושג בעשיית המצות כמו שיושג היין בעבודת הכרם ושהוא כנוס בתואר עשיית המצוה כיין הכנוס בענבים והמושגי' בעבודת הכרם. ולזה נקרא יין המשומר ענביו לומר כי כמו שאין דמיון בין תענוג הענבי' לתענוג היין כן אין דמיון בין תענוגי עה"ז לתענוגי עה"ב ולזה שכר ההוא מעותד לעולם הבא לת"ח. כי כל ת"ח מסלק עצמו מכל תענוגי עולם הזה כי זולת זה א"א להתקיים התורה בידו כמו שכתבתי בשער שלפני זה ואין נכר אצלו שום תועלת בעה"ז כלל. ואדרבה הוא גרע משאר בני אדם כמו שאין היין נכר